הגטו היהודי של פרנקפורט
סמטת יהודי פרנקפורט (בגרמנית: Frankfurter Judengasse), נקראת גם הגטו היהודי של פרנקפורט הייתה הגטו היהודי הראשון בעיר פרנקפורט ואחת הגטאות הראשונים בגרמניה. הגטו התקיים מ-1462 עד 1811 והיה ביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר בגרמניה בתקופה המודרנית המוקדמת, יהדות פרנקפורט.
בסוף המאה ה-19 נהרסו רוב המבנים בסמטה. האזור ספג הרס גדול במהלך מלחמת העולם השנייה והשיקום לא הותיר סימנים גלויים של הגטו בנוף העירוני של פרנקפורט של היום.
השימוש בשטח לאחר המלחמה כלל חניון, תחנת דלק ושוק פרחים סיטונאי. ההחלטה על הקמת מתחם מנהלי עוררה דיון ציבורי בשאלה מה יש לעשות עם השרידים הארכאולוגיים שנחשפו במהלך החפירה בשנת 1977. נמצאו יסודות של 19 מבנים וחמישה מהם ניתן לראות ב"מוזיאון יודנגאסה" ששולב במבנה החדש של הסמטה.
מיקום הגטו עריכה
הגטו היה ממוקם מחוץ לחומות העיר ממזרח לחומת העיר העתיקה (Staufenmauer) ויצר עיקול קל מהקונסטבלרוואכה של היום ועד בורנהפלאץ, ליד נהר המיין. אורכו של הרחוב היה כ-330 מטרים, רוחבו שלושה עד ארבעה מטרים, והיו בו שלושה שערים. השערים ננעלו בלילה וכן בימי ראשון וחגים נוצריים. בשל הרחוב הצר והגישה המוגבלת, נהרס הגטו שלוש פעמים בשריפה במאה ה-18 בלבד, ב-1711, 1721 ו-1796.
בתחילה התגוררו ביודנגאסה בפרנקפורט כ-15 משפחות עם כ-110 חברים, כאשר הוצאו מהעיר בכוח והועברו לגטו בצו של פרידריך השלישי בשנת 1462. עד המאה ה-16 עלה מספר התושבים ליותר מ-3,000, שהתגוררו ב-195 בתים. בגטו הייתה אחת מצפיפות האוכלוסין הגבוהות באירופה. מסמכים בני זמננו תיארו אותו כצר, מעיק ומלוכלך.
