הדבורה מאיה
הדבורה מאיה (בגרמנית: Biene Maja או Die Biene Maja und ihre Abenteuer) הוא ספר לילדים שכתב הסופר הגרמני, ולדמאר בונסלס, בשנת 1912. הספר עוסק בעלילותיה של דבורה מואנשת ומתמקד, בין היתר, במאבקיה מול צרעות מאיימות. הספר תורגם לשפות רבות ואף זכה למספר עיבודים לקולנוע, לאופרה, לתיאטרון ולטלוויזיה. המפורסם בעיבודים הוא עיבוד ההנפשה היפני-גרמני שהופק באמצע שנות ה-70 ואף הוקרן בטלוויזיה הישראלית בדיבוב לעברית. עיבוד זה ערך שינויים משמעותיים בספר המקורי והוסיף שתי דמויות ראשיות שכלל לא קיימות במקור. בספר המקורי, משתקפים מסרים מיליטריסטיים ולאומניים, ויש הטוענים גם פשיסטיים וגזעניים. בונסלס עצמו החזיק בדעות אנטישמיות ובתקופה הנאצית פרסם ספרים, שימש כעיתונאי ואף חיבר ספר (שפורסם ב-100 עותקים בלבד) בעל נימות אנטישמיות מובהקות, בשם "Der Grieche Dositos" ("היווני דוזיטוס")[1].
| |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ולדמאר בונסלס |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1912 |
תקציר העלילה
עריכהמאיה היא דבורה סקרנית ושובבה שנולדה בכוורת דבורים במהלך תקופה לא שקטה: הכוורת חולקה לשתי מושבות חדשות. מאיה גדלה ומתחנכת על ברכיה של מורתה הגברת קסנדרה, אך אופייה הסקרני והמרדני מתנגש עם החוקים הנוקשים של הכוורת. וכך, למרות אזהרותיה של הגברת קסנדרה, מאיה משתוקקת לחקור את העולם הרחב סביבה ויום בהיר אחד, בעת איסוף צוף שגרתי, מאיה גומרת אומר בליבה, מבצעת מעשה נועז ונוטשת את הכוורת לטובת טיול קסום (ולעיתים מסוכן) במרחבי הטבע הגדול.
בתגובה לבריחתה של הדבורה, שולחת בעקבותיה מלכת הכוורת הזועמת את וילי הדבורון חברה של מאיה, כדי להשיבה לכוורת. וילי, יוצא בעקבות מאיה, אך במהרה פורק גם הוא כל עול ומצטרף להרפתקאותיה של חברתו בעולם הגדול. דמותו של וילי (דמות אשר נוספה לסיפור רק בסדרת הטלוויזיה) היא אחת משתי דמויות שהוספו כאמור על מנת לרכך את המסר המיליטריסטי והלאומני של הספר המקורי. יחד, וילי ומאיה יוצאים להרפתקאותיהם המופלאות (ומסוכנות לעיתים כאמור) ופוגשים חרקים אחרים, אשר חלקם הופכים אפילו לידידי נפש שלהם. אחד החברים האלה היא פליפ החרגול (דמות חדשה שנוספה לסיפור לטובת סדרת הטלוויזיה, מאותם טעמים). בשיאה של העלילה, מאיה נתקלת בצרעות חורשות הרעה ואויבותיהן המרות של הדבורים והיא נחטפת על ידן לממלכתן ונאסרת על לא עוול בכפה.
בעת מאסרה, מאיה מגלה סוד קשה ומר - הצרעות האכזריות מתכננות לתקוף ולכבוש את מושבת הדבורים שלה. מאיה ניצבת בפני דילמה קשה - האם לחזור לכוורת ולקבל את העונש על בריחתה ובכך להציל את המושבה. או לחלופין לא לעשות דבר, להתחמק מהעונש, אך בכך גם לחרוץ את גורל הכוורת וחבריה הדבורים לאבדון.
מאיה מחליטה לחזור לכוורת ולהזהיר את חבריה מפני ההתקפה האכזרית הקרבה. בעקבות המעשה האבירי שלה, חברותיה הדבורים בולמות את התקפת הצרעות ומאיה הופכת לגיבורת הכוורת. כמצופה ולאור מעשה הגבורה, מאיה זוכה למחילה על בריחתה ממלכת הכוורת וחבריה בפרק סיום בלתי נשכח.
עיבודים
עריכה- ערך מורחב – הדבורה מאיה (סדרת טלוויזיה, 1975)
עיבוד הטלוויזיה המונפש לספר, "הדבורה מאיה" (ביפנית: みつばちマーヤの冒険), הוא סדרת טלוויזיה יפנית בת 52 פרקים שהופקה לטלוויזיה ב-1975 בשיתוף פעולה יפני-גרמני. הסדרה שודרה במקור ביפן בערוץ טי.וי. אסאהי (אז NET- נט). בישראל הסדרה שודרה במקור בערוץ הראשון בין השנים 1977–1978, וב-1985. 26 הפרקים הראשונים של הסדרה (מלבד פרקים 3–6 ו-19) שודרו גם בערוץ ג'וניור.
הסדרה מבוססת על הספר של בונסלס מ-1912. הסדרה הופקה באמצע שנות השבעים על ידי הערוץ הממלכתי השני של הטלוויזיה הגרמנית, צה דה אף, סרטי אפולו האוסטרית וחברה פרטית בשם טאורוס. האנימציה בוצעה על ידי חברה יפנית בשם "ניפון אולפני אנימציה".
הסדרה זכתה להצלחה גדולה ושודרה במדינות רבות ובשפות רבות. ב-1982 הופקה סדרת המשך בשם "הרפתקאות הדבורה מאיה", אשר כללה 52 פרקים, ואף הופק סרט באורך מלא המבוסס על הסדרה.
שיר הפתיחה של הסדרה הולחן על ידי קארל סבובודה הצ'כי לאחר שהמפיקים האירופאים החליטו שהמוזיקה היפנית שנכתבה לסדרה אינה מתאימה לצופים באירופה. את הגרסה העברית תרגם דן זכאי ושר אותו בשנים 1977 -1980 ראובן שפר, ובשנת 1985 יזהר כהן.
בשנת 2012, הופקה סדרת הנפשה ממוחשבת הנקראה גם "הדבורה מאיה", ושודרה בערוץ הופ!.
בשנת 2014, הופץ סרט הנפשה ממוחשבת המבוסס על הסדרה בשם "הדבורה מאיה - הסרט", ולו שני סרטי המשך: "הדבורה מאיה: גביע הדבש" אשר הופץ בשנת 2018, ו"הדבורה מאיה וביצת הזהב" אשר הופץ בשנת 2021. שלושת הסרטים דובבו לעברית והופצו בישראל בבתי הקולנוע.
בשנת 1978 הפיקו טדי הפקות הצגה המבוססת על הספר בכיכובם של דודו זר ושולה רווח.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של הדבורה מאיה (בגרמנית)
- דורית גני, הדבורה מאיה בשירות החיילים הגרמניים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 2 בספטמבר 2022