הונג קונג (אי)
ערך ללא מקורות | |
האי הונג קונג (בסינית: 香港島 בתרגום: צד האי) הוא האי שבו נוסדה המושבה הקולוניאלית של הונג קונג בעיר ויקטוריה. האי הוא המרכז ההיסטורי, הפוליטי והכלכלי של הונג קונג ומתגוררים בו 1.3 מיליון איש, מה שהופך אותו לאחד המקומות הצפופים ביותר בעולם (19,000 איש לקמ"ר). שטחו הכולל של האי כ־80 קמ"ר, שהם כ־7 אחוזים משטח הונג קונג כולה. הוא גובל בצפון בנמל ויקטוריה, המפריד אותו מחצי האי קאולון והטריטוריות החדשות.
נתונים גאוגרפיים | |
---|---|
מיקום | ים סין הדרומי |
קואורדינטות | 22°15′18″N 114°11′42″E / 22.255°N 114.195°E |
שטח | 80.4 קילומטר רבוע |
גובה מרבי | פסגת ויקטוריה |
נתונים מדיניים | |
מדינה | הונג קונג |
אוכלוסייה | 1,270,876 (2011) |
אזור זמן | UTC +8 |
(למפת הונג קונג רגילה) | |
מרכזו של האי הררי, ולאורך החופים מישור צר. מנהרות מעשה ידי אדם נחפרו מתחת להר כדי לחבר את החופים השונים ואת האי לקאולון. האי הונג קונג היה ידוע בשם "הסלע הנטוש" ולא היה מיושב, עד שב־20 בינואר 1841 נתפש על ידי קפטן צ'ארלס אליוט מן הצי המלכותי הבריטי. האי הועבר לרשות בריטניה במסגרת חוזה ננקינג משנת 1842.