פתיחת התפריט הראשי

"החדר הסיני" הוא ניסוי מחשבתי שהציע הפילוסוף ג'ון סרל (John Searle) בשנת 1980, כדרך למתוח ביקורת על "מבחן טיורינג" וגישות הבינה המלאכותית ה"קשה" והפונקציונליזם, בטענה שמבחן זה אינו מלמד דבר על יכולתה של המכונה להבין. בנוסף על כך, טיעון החדר הסיני מהווה אינדיקציה אפשרית לקיומה של נשמה מטאפיזית[1][2].

האמונה העומדת בבסיס הבינה המלאכותית ה"קשה" היא שמכונה שעוברת את מבחן טיורינג יכולה להיחשב כ"חושבת" באותו מובן כמו אדם, או לחלופין ניתן להציג זאת כאילו מוחם של בני אדם הוא מחשב (מסוג כלשהו) שמריץ תוכנית. תומכי גישה זו מאמינים גם שמערכות שידגימו יכולת כזו עוזרות לנו להסביר את אופן המחשבה של בני אדם. אמונה שלישית, חיונית לשתיים הקודמות, היא שהמצע הביולוגי במוח אינו חיוני למחשבה. סרל מסכם את נקודת ההשקפה הזו, לה הוא מתנגד, באופן הבא:

"המחשב אינו רק כלי לחקר המוח; יתרה מזאת; מחשב שתוכנת כראוי הוא למעשה מוח, במובן שניתן לומר על מחשבים שניתנה להם התכנה המתאימה שהם מבינים ויש להם מצבים קוגניטיביים נוספים" (הופשטטר ודנט, 353)

ניתן לעקוב אחריו שורשיו ההיסטוריים של הטיעון אל לייבניץ שהציב טיעון המכונה טיעון הטחנה: נניח, אומר לייבניץ, שניתן לבנות מכונה שמגיבה ממש כמו אדם. האם ניתן להסיק שמדובר בדעת (mind)? לא, מפני שאם נחדור לקרבי המכונה לא נמצא אלא גלגלי שיניים כבאותה טחנת קמח[3].

מאז הוצג הטיעון ב-1980 הוא עורר דיונים ערים בתחומי ידע מרובים, אך לא קיים קונצנזוס באשר למשמעות הטיעון. מחד יש הטוענים שהטיעון שומט לגמרי את הקרקע מהגישה הפונקציונליסטית[4], הטוענת ש"אם לא ניתן להבדיל בין מכונה לאדם, הרי המכונה היא אדם" ומאידך קיימת הטענה שהטיעון כולו מבוסס על אינטואיציה ולכן אינו תקף[5].

תוכן עניינים

הניסויעריכה

בניסוי המחשבתי של החדר הסיני, אדם שאינו מבין סינית יושב בחדר סגור בו יש חריץ בדלת. מחוץ לחדר יושב אדם שמבין סינית ומכניס דף ועליו שאלה בסינית דרך החריץ לתוך החדר.

בתוך החדר נמצא ספר שמכיל אוסף מורכב של כללים שנקבעו מראש כיצד להגיב לסימני הכתב על גבי הדף. הכללים מנוסחים באופן חד משמעי, בתור אלגוריתם.

האדם שבחדר מבצע את הוראות האלגוריתם שבספר, ובסופו של התהליך מתקבל דף ועליו אותיות סיניות, שכאמור אינן אומרות דבר לאדם שבחדר. את הדף הזה הוא מעביר בחזרה לאדם שמחוץ לחדר. על הדף כתובה תשובה בסינית לשאלה.

החדר הסיני מדמה פעולת מחשב (מכונת טיורינג) באופן מושלם. האדם שאינו מבין סינית מתפקד בתור המעבד, בעוד ספר ההוראות הוא התוכנה/אלגוריתם. מול טענות שבהדמיה לא נכלל שימוש בזיכרון או האפשרות לאלגוריתם אקראי ניתנה התשובה שניתן לצייד את האדם שבחדר במחברת לכתיבה וקוביות, בהן ישתמש על פי הוראות הספר.

ניתוחעריכה

סרל תוקף את ההנחה שניתן לבנות תודעה במחשב, מסובך ככל שיהיה. לטענתו, גם אם ניתן לבנות מחשב שיפעל כמו אדם חש ומבין, אין בכך שום התקדמות ליצירת תודעה, קל וחומר איזושהי הבנת מושג תודעה ומושג ההבנה.

לשם כך מדגים סרל מחשב, שלפי כל הכללים של מדידה מבחוץ מבין שפה – הישג תודעתי גדול – ופועל על פי כללי מדעי המחשב, אבל הדבר היחיד שיכול להבין משהו במערכת - האדם שבחדר - בוודאות אינו מבין שפה.

סרל טען שאם אכן ניתן לבנות מערכת שכזו, הרי היא עוברת סוג מסוים של מבחן טיורינג, אולם האדם שטיפל בסימנים אינו מבין סינית יותר מאשר הבין לפני שנכנס לחדר. סרל ממשיל במאמרו ומנסה להפריך את הטענות של בינה מלאכותית "חזקה", על ידי כך שהוא מציב את עצמו בתפקיד האדם שמטפל בסימנים בסינית.

הטענה הראשונה היא שמערכת שעוברת בהצלחה את מבחן טיורינג מבינה את הקלט והפלט. סרל טוען שכ"מחשב" בחדר הסיני, הוא אינו רוכש שום הבנה של השפה הסינית על ידי הטיפול בסמלים על פי הוראות התוכנית הפורמלית שקיבל, שבמקרה זה מיוצגת על ידי החוקים המורכבים שעומדים לרשותו. מפעיל החדר לא צריך להבין מה שהמראיין שואל, או את התשובות שהוא מייצר. הוא אף יכול שלא לדעת בכלל שמחוץ לחדר מתקיים ראיון של שאלות ותשובות.

הטענה השנייה, לה סרל מתנגד, היא שהמערכת מסבירה את ההבנה האנושית. סרל טוען שכיוון שהמערכת פועלת, במקרה זה – עוברת את מבחן טיורינג, אך למרות זאת אינה משקפת הבנה מצד המפעיל, אז המערכת אינה מבינה ולכן אינה יכולה להסביר את ההבנה האנושית.

כשעלה הטיעון לראשונה, הוא עורר ויכוח ער, טענות־נגד ומאמרי תגובה.

ביקורתעריכה

תשובת המערכתעריכה

המונח "מבין" נותר ללא הגדרה מוסכמת ומפה נובע קרע. ישנם שטוענים כי אמנם האדם שבחדר אינו יודע סינית, אך האדם והחדר ביחד נחשבים כמערכת כוללת היודעת סינית, והעובדה שמדובר בחדר דומם, ספר הוראות ומחשב שבוודאות אינו יודע סינית אינה מהווה בעיה. סרל ענה לטענה שבאופן עקרוני אדם יכול ללמוד בעל פה את כללי הספר ואז הוא יוכל להתנהג כאילו הוא יודע סינית אבל הוא רק ימלא אחר ההוראות בלי להבין אותן. דבר זה מעלה את הקושי שאדם מתקשר בסינית באופן שוטף בלי "לדעת" סינית.

תשובת הרובוטעריכה

נניח שבמקום חדר ואדם, התוכנית תינתן לרובוט שיכול להסתובב ולתקשר עם סביבתו, אז על פי הרדוקציוניסטים בוודאי הרובוט יודע סינית. התשובה של סרל היא שאפשר להמיר את המצב בכך שחלק מהקלט שמגיע לחדר מגיע מהמצלמה שעל הרובוט, וחלק מהפלט שיוצא מהחדר מתורגם לפעולות של הגפיים של הרובוט, אך עדיין האדם בחדר רק מפעיל חוקים על סימנים ואינו יודע סינית.

תשובות אחרותעריכה

טענה נוספת כנגד תקפות מסקנותיו של ניסוי החדר הסיני הינה הטענה הבאה: ישנן 2 אפשרויות, או שהספר הנמצא בחדר מסוגל לטפל כראוי בכל המשפטים בסינית שיכולים להישלח אל החדר, או שלא. אם לא, הרי שבהינתן שתגיע לחדר שאלה שאין הספר מסוגל לענות עליה, "מבחן טיורינג" נכשל[דרושה הבהרה] ולכן הניסוי לא מראה מצב בו "מבחן טיורינג" מצליח, שהרי הצד השני לא באמת מחזיק ב"הבנה" לגבי השאלות ששאלו אותו. האפשרות השנייה היא שהספר וההוראות בו מסוגלים לטפל בכל משפט שנשלח לחדר, אך אם סרל מניח את האפשרות הזאת הרי שהוא מניח הנחה חזקה מאוד, ומנין לסרל שבכלל ניתן לבצע כזאת משימה חישובית מבלי שעל פי הגישה הפונקציונליסטית שסרל דוחה, תהיה למכשיר המבצע את המשימה הזאת היכולת "להבין", שכל הניסוי הנ"ל הרי רק תוכנן כדי לשלול את האפשרות הזאת? הרי אם היה יושב בחדר אדם סיני בנוסף לאדם המקורי, והאדם הסיני היה מורה לאדם המקורי מה להשיב בהתכתבות עם העולם בחוץ, לא היה בזאת חיזוק לגישתו של סרל. ולכן מסקנותיו של סרל מניסוי החדר הסיני הן לפי ביקורת זו בגדר טיעון מעגלי[דרוש מקור][דרושה הבהרה].

תשובות לביקורתעריכה

סירל עצמו נדרש לביקורת בטענה שאדם אינו צריך לשאול את עצמו אם הוא יודע סינית. הביקורת כולה, לטענתו, מתרכזת בהשקפה על מערכת החדר מבחוץ, ובכך מחמיצה את הטיעון כולו. עם זאת סירל אינו מצדד בגישה דואליסטית של Mind and Body אלא טוען שבאופן שאינו מוסבר "המוח מפריש תודעה".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה