החיזור הגס
החיזור הגס (באנגלית: The Rough Wooing) הידוע גם בשם מלחמת שמונה השנים, היה חלק מהמלחמות האנגלו-סקוטיות של המאה ה-16.
 | ||||||||||
| תאריכים | 1542–1451 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בריטניה | |||||||||
| עילה | ביטול הסכם הנישואים בין מלכת הסקוטים מרי לבין יורש העצר האנגלי אדוארד על ידי הפרלמנט הסקוטי | |||||||||
| ||||||||||
לאחר שעזבה את הכנסייה הקתולית, תקפה אנגליה את סקוטלנד, ממגוון סיבות
1 כדי לשבור את הברית בין צרפת לסקוטלנד ולמנוע שימוש בסקוטלנד כקרש קפיצה לפלישה עתידית של צרפת לאנגליה.
2 בכדי להחליש את סקוטלנד, וכדי לאלץ את הפרלמנט הסקוטי לאשר את הנישואים. בין מרי, מלכת הסקוטים (נולדה ב-8 בדצמבר 1542), לבין יורש העצר האנגלי אדוארד (נולד ב-12 באוקטובר 1537), בנו של המלך הנרי השמיני.
הנרי הכריז על מלחמה בניסיון לאלץ את הפרלמנט הסקוטי להסכים לנישואים המתוכננים בין אדוארד, שהיה בן שש בתחילת המלחמה, לבין המלכה התינוקת, ובכך ליצור ברית חדשה בין סקוטלנד לאנגליה.
עם עלייתו של אדוארד לכס המלכות בשנת 1547 בגיל תשע, המלחמה נמשכה זמן מה על ידי הדוכס מסומרסט, שהיה האפוטרופוס של המלך הקטין,
היה זה הסכסוך הגדול האחרון בין סקוטלנד לאנגליה לפני איחוד הכתרים ב-1603.
אֶטִימוֹלוֹגִיָה
עריכהבסקוטלנד כונתה המלחמה "השמונה" או "מלחמת תשע השנים".[1] רעיון המלחמה כ"חיזור" זכה לפופולריות שנים רבות מאוחר יותר על ידי סר וולטר סקוט,[2] על מנת להסתיר את אופייה הקיצוני של המלחמה, והביטוי "חיזור הגס" הופיע במספר ספרי היסטוריה משנות ה-50 ואילך.[3]
רקע
עריכה
ערך מורחב – קרב סולווי מוס
בנובמבר 1542, הצבא הסקוטי סבל מתבוסה מוחצת בקרב סולווי מוס וג'יימס החמישי מת זמן קצר לאחר מכן. יורשתו הייתה בתו בת השישה ימים, מרי, מלכת הסקוטים.
ב-1 ביולי 1543 נחתמו שני הסכמים בארמון גריניץ' בין נציגי אנגליה וסקוטלנד. ההסכם הראשון היה הסכם שלום כללי שנועד להביא לשלום בין שתי הממלכות ולהסדיר את נושאי המלחמה והסחר. ההסכם השני כלל סידורי נישואין בין הנסיך אדוארד, (בנו של המלך הנרי השמיני) והמלכה מרי מסקוטלנד, כדי לאחד את שתי הממלכות באמצעות נישואין אלה.
ההסכם התקבל על ידי הממשלה הסקוטית בראשות העוצר אראן. עם זאת, אראן התמהמה בקידום הנישואין בשל סיעות פנימיות חזקות שהעדיפו ברית חלופית עם צרפת והמשך הדת הקתולית בסקוטלנד.
בינתיים, הסיעה הפרו-צרפתית של הקרדינל ביטון התכנסה בלינלית'גו ביולי 1543 כדי להתנגד לעוצר אראן, וחתמה על ה"ברית הסודית" נגד הנישואין. הסקוטים התמודדו עם זעמו של הנרי השמיני, לאחר שהפרלמנט הסקוטי ויתר על הסכם גריניץ' בדצמבר 1543.
האיבה הגדולה החלה בהתקפה על אדינבורו ב-3 במאי 1544, בהובלת הרוזן מהרטפורד וויקונט לייל. להרטפורד היו הוראות לשרוף את אדינבורו ולהוציא את הכרזתו של הנרי מ-24 במרץ 1544, אשר האשימה את "פיתויו המרושע" של הקרדינל ביטון של העוצר אראן. הרטפורד שקל להקים חיל מצב אנגלי בלית', אך המועצה הפרטית האנגלית הטילה וטו על התכנית. הנרי השמיני גם ביקש ממנו להרוס את סנט אנדרוז, אך הרטפורד ציין שהמרחק הנוסף יהיה בעייתי. לאחר ששרף את סנט מונאנס בצד הצפוני של מפרץ פורת' ולקח סירות דיג כסירות נחיתה, הצבא האנגלי נחת בגרנטון ואז כבש את לית'. הרטפורד פרלל עם אדם אוטרבורן, ראש עיריית אדינבורו, אך נאמר לו לא לערוך תנאים או לקבל כניעה. למחרת נכנסו החיילים לכנונגייט של אדינבורו והעלו את העיר באש. טירת אדינבורו הוגנה על ידי אש תותחים ששלטה על הרויאל מייל. הרטפורד החליט שלא להטיל מצור אך לשרוף את העיר ביסודיות. לפי החשבון העכשווי האנגלי, כל הבתים בפרברים ובתוך חומות העיר נשרפו, כולל הולירודהאוס והמנזר. הספינות האנגליות בלית' הועמסו בסחורות שנבזזו והפליגו עם היוניקורן והסלמנדרה שנתפסו. הצבא חזר לאנגליה בדרך היבשה, שורף ערים וכפרים לאורך הדרך.
זמן קצר לאחר שכוח האנגלי נחת, העוצר אראן שחרר את הרוזן מאנגוס וג'ורג' דאגלס מפיטנדראיך שנכלאו בטירת בלקנס. למרות שהיו תומכי הנישואים האנגליים, אראן היה זקוק כעת לתמיכת שבט דאגלס נגד הפלישה האנגלית. לאחר התקפה זו, סר ויליאם אאור וראלף אאור ערכו פשיטות מעבר לגבול מברוויק על טוויד, שורפים בתים וקונים את נאמנותם של סקוטים שהפכו ל"גברים מבוטחים".
נגד הפלישות האנגליות הללו, הסקוטים זכו בניצחון בקרב אנקרום מור בפברואר 1545. סקוטלנד נכללה בהסכם קמפ, או הסכם ארדרס, ב-6 ביוני 1546, שסיים את מלחמת איטליה של 1542–1546. זה הביא 18 חודשי שלום בין אנגליה לסקוטלנד. במאי 1546, בעלי האחוזות מפייף רצחו את הקרדינל הפרנקופילי ביטון בטירת סנט אנדרוז. בעלי האחוזות הפרוטסטנטיים הללו הפכו למוכרים כקסטיליאנים, וכבשו את הטירה נגד העוצר אראן, בתקווה לתמיכה צבאית אנגלית.
הערות שוליים
עריכה- ^ Maitland James, A Narrative of the Minority of Mary Queen of Scots, Ipswich (1842)
- ^ Scott, Walter, Tales of a Grandfather (1866), 103, (Chp. 29).
- ^ 'A Review of Teulet's France & Scotland', North British Review, vol. 24 (February 1856), p. 167.