היפראקוזיס
היפראקוזיס (Hyperacusis) או שמיעת יתר[1] היא תופעה של רגישות יתר לרעש, או חוסר סבילות לרעשים.
 | |
| תחום |
רפואת אף אוזן גרון  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| DiseasesDB | 29099 |
| MeSH | D012001 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | H93.2 |
  | |
החולים הסובלים מהיפראקוזיס מגיבים באי-נוחות וכעס לרעשים שאינם חזקים במיוחד. במקרים קיצוניים החולים נמנעים מפעילות משפחתית וחברתית, נוטים להסתגר ומשתמשים לעיתים קרובות באטמי אוזניים. התופעה יכולה לגרום למתח רב ועצבנות, וב-85% מהמקרים החולים סובלים גם מטיניטוס (טנטון).
במקרים רבים סובלים החולים דווקא מליקוי שמיעה (חירשות), ותופעת ההיפראקוזיס מקשה מאוד על שיקום השמיעה. על פי מחקרים בעולם, הטיפול המתאים במיוחד להיפראקוזיס הוא TRT (אנ'), שהוא טיפול הדומה בעיקרון לטיפול בטיניטוס. מאחר שמרבית החולים סובלים גם מטיניטוס, הטיפול דורש התאמה מיוחדת של מכשירי שמיעה או מחוללי רעש מיוחדים, ורק אחרי שיפור בתחושת חוסר הסבילות לרעש מתקדמים לטיפול בטיניטוס. חשוב לעבור בירור אצל רופא אף אוזן גרון ובדיקות שמיעה מכוונות להיפראקוזיס.
לפעמים נוספת גם תופעה של מיסופוניה, אי-סבילות לקולות מיוחדים, בלי קשר לעוצמתם, לרוב, קולות המופקים על ידי בני אדם כגון רעשי אכילה, נשימה, כחכוחי גרון ועוד.
קישורים חיצוניים
עריכה
- טיפול בהיפראקוזיס, בי"ח "הדסה עין כרם" (אורכב 20.11.2005 בארכיון Wayback Machine)
- האיגוד הבריטי ללקויי שמיעה (באנגלית)
- הטיפול בטיניטוס והיפראקוזיס, ארצות הברית (באנגלית)
- הטיפול בטיניטוס והיפראקוזיס, בריטניה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.