הכוחות המזוינים של פורטוגל

הכוחות המזוינים של פורטוגל (בפורטוגזית: Forças Armadas de Portugal) הם הכוח הצבאי של פורטוגל. הכוחות אחראיים להגן על שלמות וריבונות הרפובליקה. הם מורכבים מזרועות הצבא, חיל הים וחיל האוויר.

הכוחות המזוינים של פורטוגל
Forças Armadas de Portugal

מדינה
תקופת הפעילות	המאה ה-12 – הווה
זרועות בצבא	צבא היבשה הפורטוגזי הצי הפורטוגזי חיל האוויר הפורטוגלי
מטה	ליסבון
מנהיגות
המפקד העליון	נשיא פורטוגל
ראש הצבא	מרסלו רבלו דה סוזה
שר ההגנה	שר ההגנה הלאומית
שר ההגנה הלאומית	Nuno Melo
ראש המטה	José Nunes da Fonseca
כוח אדם
סוג שירות	התנדבותי
גיל הגיוס	18
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה	גברים בני 18–35: 2,566,264 (הערכה משנת 2010) נשים בנות 18–35: 2,458,297 (הערכה משנת 2010)
כוחות פעילים	27,741
תקציב
תקציב שנתי	4 מיליארד אירו (2023)
אחוזי תמ"ג	1.55% (2024)
תעשייה
ספקים זרים
https://www.exercito.pt/pt/

היסטוריה

ראשיתו ההיסטורית של הצבא הפורטוגזי

ההיסטוריה של הכוחות המזוינים של פורטוגל מתחילה במאה ה-12 עם ייסוד ממלכת פורטוגל. כבר מראשית הדרך התקיימו בה כוחות יבשה וים. חיל הים הפורטוגזי פועל ככוח קבע מאז שנת 1317, אם כי פעולות ימיות לא-סדירות מתועדות כבר מ-1180. כוחות היבשה התגבשו כצבא קבע רק בשנת 1570, אך פעלו קודם לכן ככוח גיוס זמני (hoste) מאז המאה ה-12. במשך מאות שנים פעלו הצי והצבא בנפרד זה מזה.

בראשית המאה ה-20 הוקמו גופים משותפים ראשונים בתחום הביטחון וההגנה הלאומית, אך תפקידם הוגבל בעיקר לתיאום פוליטי. הניהול המנהלי של כל אחת מהזרועות נותר בידי משרדי ממשלה נפרדים: משרד הצי (Marinha) לניהול חיל הים, משרד המלחמה (Ministério da Guerra) לצבא היבשה במטרופולין, ומשרד המושבות (Ministério das Colónias) לניהול הכוחות הצבאיים הקולוניאליים.

גם ברמה המבצעית, שלוש הזרועות פעלו בנפרד, עם שרשראות פיקוד עצמאיות לחלוטין. בשנות ה-30 עלו תוכניות לרכז את כלל הגופים במשרד הגנה אחד, אך לחץ פוליטי מצד כל זרוע הצליח למנוע את המהלך במשך כמה עשורים.

למרות זאת, הצורך להגן על האימפריה הקולוניאלית במהלך מלחמת העולם השנייה הביא לצעד משמעותי ראשון באיחוד כוחות: הכוחות הקולוניאליים הועברו לסמכות משרד המלחמה, שהפך לגוף האחראי על כלל כוחות היבשה של פורטוגל – הן במולדת והן במושבות.

שנות ה-50- הקמה

בעקבות לקחים ממלחמת העולם השנייה, ראשית המלחמה הקרה והקמת נאט"ו – שבה הייתה פורטוגל חברה מייסדת – החל תהליך איחוד פיקודי של הזרועות הצבאיות במדינה. בשנת 1950 הוקמו תפקידי שר ההגנה הלאומית וראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים (CEMGFA), שקיבל את מרבית הסמכויות שהיו קודם בידי מפקדי הצי והצבא, ובכך החל למעשה תהליך יצירתו של צבא פורטוגזי מאוחד.

עם זאת, התנגדות מצד הצי והצבא מנעה הקמת משרד ביטחון אחוד. כפתרון פוליטי, נשמרו משרדי הזרועות (הצי והצבא), ולשר ההגנה ניתנה סמכות תיאום בלבד, במסגרת יחידת-גג בשם "המחלקה להגנה לאומית", שכללה את המטה הכללי (CEMGFA), המזכירות הכללית להגנה (SGDN) ותת-המזכירות לענייני תעופה. רק ב-1974 הפכה ה-SGDN למטה הכללי המאוחד של הכוחות (EMGFA).

למרות האתגרים, האינטגרציה המבצעית בין הזרועות התקדמה במהירות. בכל מושבה מעבר לים מונה מפקד עליון אחוד לכלל הכוחות המקומיים. במהלך "המלחמות שמעבר לים", אותם מפקדים קיבלו שליטה מלאה על כלל הכוחות המופעלים בזירה, בעוד המפקדות הטריטוריאליות נותרו עם אחריות לוגיסטית בלבד.

ב-1952 הפכה זרוע האווירונאוטיקה הצבאית – שהייתה חלק מהצבא – לזרוע עצמאית ונפרדת בשם "חיל האוויר הפורטוגזי", תוך קליטת חיל האוויר הימי. קליטה זו הושלמה סופית ב-1958. חיל האוויר היה כפוף ישירות לשר ההגנה דרך תת-המזכירות לענייני תעופה, שקיבלה בשנת 1961 מעמד של מזכירות מדינה עצמאית.

בנוסף, בשנת 1953 הוקמה המשטרה הצבאית של הצבא, במקום תפקידה הקודם של משמר הרפובליקה הלאומית (GNR). בהמשך, הקימו גם חיל האוויר והצי כוחות שיטור צבאיים משלהם – המשטרה האווירית והמשטרה הימית, בהתאמה.

שנות ה-60 וה-70

חיילי חיל האוויר הפורטוגזי טוענים פצצות על מטוס F84 במהלך המלחמות מעבר לים באנגולה

בין השנים 1961 ל-1974 השתתפו הכוחות המזוינים של פורטוגל במאבק מזוין נגד תנועות לאומיות-עצמאיות בכמה ממושבותיה באפריקה, בעיקר באנגולה, מוזמביק וגינאה הפורטוגלית. עימותים אלה, המכונים בפורטוגל "המלחמות שמעבר לים" (Guerra do Ultramar), היו חלק מהמאבק האידאולוגי של המלחמה הקרה, והיוו חריג לעומת מדינות אירופיות אחרות שוויתרו על מושבותיהן בתקופה מוקדמת יותר.

למרות מיעוט הסיוע החיצוני, פורטוגל הצליחה לנהל קמפיין צבאי נרחב במשך 13 שנים בשלושה אזורי לחימה נפרדים ומרוחקים. לעומת זאת, תנועות השחרור נהנו מתמיכה סובייטית, סינית ואף מערבית. עיקר האבדות נרשמו בקרב צבא היבשה (8,290 הרוגים), חיל האוויר (346 הרוגים) וחיל הים (195 הרוגים).

במהלך הלחימה הוקמו פיקודים משולבים לכל אזור, מה שחיזק את שיתוף הפעולה בין שלוש הזרועות. עם זאת, התחום הלוגיסטי נותר מופרד בשל ניהול נפרד לכל זרוע. חשיבות רבה ניתנה לכוחות קומנדו ויחידות לוחמה בלתי סדירה, כשיחידות חיל הרגלים הקלות הוקמו בכל זרוע: צנחנים (חיל האוויר), כוחות מיוחדים וקומנדו (הצבא) ונחתים (חיל הים). לצבא סייעו גם כוחות חצי-צבאיים, דוגמת "הקבוצות המיוחדות" ו"החצים".

במקביל, בדצמבר 1961 נערך עימות קצר נוסף – כיבוש הודו הפורטוגלית בידי הצבא ההודי. לאחר 36 שעות לחימה מול כוחות עדיפים, נכנע מפקד האזור הפורטוגלי, הגנרל וסאלו אי סילבה. בקרב נהרגו 30 חיילים פורטוגזים ו-76 חיילים הודים, וכ-3,500 פורטוגזים נלקחו בשבי ושוחררו כחצי שנה לאחר מכן.

שנות ה-80

מסוק של חיל האוויר הפורטוגזי במהלך מהפכת הציפורנים

ב-25 באפריל 1974 ביצעה תנועת הקצינים הצבאיים MFA הפיכה שקטה שכונתה "מהפכת הציפורנים", שהביאה לסיום משטר הדיקטטורה בפורטוגל ולסיום מלחמות הקולוניות. בשנה וחצי שלאחר מכן הצבא הפורטוגלי היה מפולג פוליטית ונמצא בסכנת מלחמת אזרחים, עד שניסיון הפיכה מצד השמאל הקיצוני ב-25 בנובמבר 1975 סוכל על ידי "קבוצת התשעה" המתונה.

במהלך תקופה זו הוקם משרד ההגנה, אך השליטה האמיתית נותרה בידי "מועצת המהפכה" הצבאית עד 1982, אז הועבר הפיקוח על הצבא לידי הממשלה האזרחית. הצבא עבר ממבנה קולוניאלי מוכוון לוחמה א-סימטרית לצבא קונבנציונלי המתמקד בהגנת מערב אירופה. בשנות ה-80 וה-90 הוקמו יחידות מיוחדות בכל הזרועות, כולל יחידות חילוץ, לוחמה ימית וקומנדו.

עם סיום הקולוניאליזם ומלחמות המושבות, עברו הכוחות המזוינים ממיקוד בלוחמה א-סימטרית ללוחמה קונבנציונלית, תוך שימת דגש על הגנת מערב אירופה מפני איום סובייטי.

בשנות ה-80 החלה הקמה של יחידות מבצעיות מיוחדות, בהן יחידת הכוחות המיוחדים של הצבא ויחידת הפעולות המיוחדות של חיל הים. בשנת 1990 הקים חיל האוויר יחידות חילוץ קרבי (RESCOM), שב-2006 פורקו והוחלפו ב"יחידת הגנת הכוח" (UPF), שתפקידה לספק אבטחה לכוחות חיל האוויר במשימות בינלאומיות.

שנות ה-90

קריסת ברית המועצות והברית הצבאית ורשה הביאה לשינוי עמוק בכוחות המזוינים של פורטוגל. הכוחות עברו מהתבססות על גיוס חובה וייעוד הגנתי לכיוון של צבא מקצועי מלא המתמקד בלוחמה חוץ-טריטוריאלית (Expeditionary Warfare). התהליך כלל מעבר הדרגתי לגיוס על בסיס התנדבות בלבד והשתלבות הולכת וגדלה במשימות צבאיות בינלאומיות, בעיקר בחסות האומות המאוחדות, האיחוד האירופי ונאט"ו. פורטוגל גם קיימה מבצעים עצמאיים בחו"ל.

גיוס החובה צומצם בהדרגה מראשית שנות ה-90, כאשר לקראת סיום העשור כמעט שלא נותרו מגויסים בשירות. ביטול הגיוס לגברים בזמן שלום נכנס לתוקף רשמית בנובמבר 2004.

המשימה הבינלאומית הראשונה של יחידה פורטוגלית מלאה הייתה בשנת 1993, עם פריסת גדוד תקשורת למוזמביק במסגרת משימת UNOMOZ של האו"ם. מאז השתתפה פורטוגל במבצעים ופעילויות צבאיות במדינות רבות, בהן אנגולה, בוסניה והרצגובינה, מזרח טימור, קוסובו, לבנון, אפגניסטן וליטא, כמו גם שליחת משקיפים צבאיים למדינות נוספות. מדיניות ההגנה האחרונה של פורטוגל מאשרת כי רוב הפעילות הצבאית המשמעותית תתבצע במסגרת ארגונים בינלאומיים, ופורטוגל לא צפויה לפעול עצמאית במבצע צבאי רחב היקף, כפי שעשתה בתקופת המלחמות הקולוניאליות (1961–1974).

חיילים פורטוגזים במהלך מלחמת בוסניה כחלק מכוחות נאט"ו, 2002

שנות ה-2000

בשנת 2002 הושקה "חוק התכנון הצבאי" (Lei de Programação Militar), ששימש בסיס לרפורמה מקיפה בציוד ובמבנה הכוחות. החל מ-2003 נרכשו אמצעים מתקדמים, ביוזמת שר ההגנה דאז פאולו פורטאש, בהם צוללות מדגם Tridente, פריגטות מדגם Bartolomeu Dias, ספינות סיור מדגם Viana do Castelo, רכבי לחימה משוריינים מדגם Pandur, ומסוקי תובלה כבדים מדגם EH-101. ניסיון לשדרג את רובה השירות הסטנדרטי (מ-G3 ל-5.56 מ"מ) נכשל עקב העדפת החיילים לנשק המקומי האמין.

חלק מתוכניות ההצטיידות בוטלו בשל קיצוצים תקציביים, ובהן בניית אוניית סער אמפיבית (NavPoL), רכישת מסוקי EC635 ו-NH90 לצבא היבשה, והחלפת מסוקי Alouette III ומטוסי האימון Alpha Jet של חיל האוויר.

למרות הקיצוצים, כל המשימות הבינלאומיות שיועדו לפורטוגל בוצעו במלואן.

בשנים האחרונות נרכשו טנקים מדגם Leopard 2A6 (בשנת 2008) וספינות סיור חופיות מדגם Tejo (בשנת 2014). ניסיון לרכוש את אוניית הסער האמפיבית הצרפתית לשעבר Siroco נכשל ב-2015, והצבא הפורטוגלי נותר ללא פלטפורמה להצבת כוחות בהיקף רחב בזירה בינלאומית.

עשור השני של המאה ה-21

טנק מסוג לאופרד 2 של צבא היבשה הפורטוגזי

בעשור השני של המאה ה-21 הוקם "כוח התגובה המיידית" (FRI – Força de Reação Imediata), שנועד להעניק מענה עצמאי ומהיר למצבים מורכבים בחו"ל, דוגמת פינוי אזרחים פורטוגלים ממדינות בסכנה. הכוח כולל רכיבי ים, יבשה, אוויר וכוחות מיוחדים, ופועל ברמת מוכנות של 48 שעות.

במסגרת רפורמת "Defesa 2020", שאושרה באפריל 2013, נקבעו שלוש קבוצות כוח עיקריות:

• FRI – כוח תגובה מיידית, למבצעים מהירים בארץ ובחו"ל
• FPAS – כוחות קבועים לפעולות ריבונות, לפעילות שוטפת בשטחי אחריות של פורטוגל (הגנה אווירית, סיורים ימיים ואוויריים, חיפוש והצלה, תגובה לאסונות)
• CMF – קבוצת כוחות מודולרית, לפריסה זמנית בזירה הבינלאומית במסגרת התחייבויות של פורטוגל, לרוב לשישה חודשים, תחת שם הגג FND – Forças Nacionais Destacadas

במאי 2019 פורסם חוק תכנון צבאי חדש שיתווה את השקעות ההצטיידות עד שנת 2030. תוכניות רכש עתידיות כלולות במסמך זה, ומכוונות לחיזוק היכולות המבצעיות של כלל זרועות הצבא.

מבנה הפיקוד

נשיא הרפובליקה משמש כראש מערכת הביטחון הצבאית הפורטוגזית ונושא בתואר "המפקד העליון של הכוחות המזוינים" (Comandante Supremo das Forças Armadas). עם זאת, ניהול הכוחות המזוינים ויישום מדיניות ההגנה הלאומית נעשים על ידי הממשלה בראשות ראש הממשלה, באמצעות שר ההגנה הלאומית. הקצין הבכיר ביותר במערכת הוא ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים, האחראי על הפיקוד המבצעי בזמן שלום, ובזמן מלחמה נושא באחריות כוללת על הכוחות.

המטה הכללי (EMGFA)

המטה הכללי של הכוחות המזוינים של פורטוגל (EMGFA – Estado-Maior-General das Forças Armadas) הוא הגוף הצבאי העליון והמפקדה המרכזית של הצבא הפורטוגזי. תפקידו לתכנן, להנחות ולבקר את פעולת שלוש זרועות הצבא (היבשה, הים והאוויר) בביצוע משימותיהן.

המטה ממוקם בליסבון, יחד עם משרד ההגנה הלאומית, ובראשו עומד הרמטכ"ל הפורטוגזי (CEMGFA – Chefe do Estado-Maior-General das Forças Armadas).

הרמטכ"ל (CEMGFA)

הרמטכ"ל הוא היועץ הצבאי הראשי לשר ההגנה הלאומית והקצין הבכיר ביותר בהיררכיה של הצבא. הוא אדמירל או גנרל בדרגת ארבעה כוכבים, ממונה על ידי נשיא הרפובליקה לפי המלצת הממשלה. שר ההגנה מחויב להציג את המועמד בפני מועצת ראשי המטות לשימוע מקדים. במידה שהנשיא דוחה את המועמד, הממשלה נדרשת להציע מועמד חלופי. נהוג לקיים רוטציה בין הזרועות בשיבוץ הרמטכ"ל, אך הדבר אינו מחייב.

הרמטכ"ל אחראי על תכנון ויישום האסטרטגיה הצבאית המבצעית, ומפקח על ראשי המטות של שלוש הזרועות בכל הנוגע למוכנות, הפעלה ותמיכה בכוחות. הוא מפקד על כלל הכוחות במשימות מבצעיות, בעוד התמיכה הלוגיסטית והתחזוקה נותרות באחריות זרועות השירות. במקרה של היעדרות או מניעה, ממלא מקומו הוא ראש הזרוע הוותיק ביותר בתפקיד.

ייעוד

הכוחות המזוינים מופקדים על הגנת המדינה, וכן משתתפים במבצעי שמירת שלום בינלאומיים במסגרת נאט"ו, האומות המאוחדות והאיחוד האירופי. פורטוגל דורגה במקום השלישי בעולם במדד השלום העולמי לשנת 2017, ואינה מתמודדת כיום עם איומי ביטחון לאומיים משמעותיים. בהתאם לכך, עוסקים הכוחות המזוינים גם בפעילויות אזרחיות לא-צבאיות ובמשימות צבאיות חיצוניות, בהן מבצעים נגד פיראטיות במפרץ עדן, מעורבות בסכסוכים ברפובליקה המרכז-אפריקאית ובאפגניסטן, משימות שמירת שלום במזרח טימור, לבנון, קוסובו ובוסניה והרצגובינה, וכן בפעולות שמירת שמיים באיסלנד ובמדינות הבלטיו

ת.

יחידות צבאיות וגופים נוספים פרוסים בכל רחבי המדינה, לרבות פורטוגל היבשתית, מדיירה והאיים האזוריים. שילוב נשים בשירות הצבאי החל בשנות ה-90, וגיוס חובה לגברים הופסק בנובמבר 2004.

מבנה ארגוני

זרוע היבשה (Exército)

חיילים של צבא היבשה הפורטוגזי בתרגיל, 2015

צבא היבשה הוא המרכיב היבשתי של הכוחות המזוינים, והזרוע הגדולה ביותר, עם כ-14,000 חיילים. ציודו כולל טנקים מדגם Leopard 2A6, נגמ"שים מסוג M113 ו-Pandur II, רכבים טקטיים מסוג URO VAMTAC, תותחים ותחמושת. משנת 2019, נשק הסער FN SCAR הפך לנשק הסטנדרטי של חיל הרגלים. שורשיו של הצבא במאה ה-12 עם כוח ה-Hoste, וצבא קבע החל לפעול בשנת 1570. כיום הצבא מנוהל בידי הרמטכ"ל של הצבא, וכולל פיקודים ללוגיסטיקה, משאבי אנוש, הכשרה, תפעול ואינטליגנציה.

הצבא מפעיל שלוש חטיבות עיקריות ובהן פועלות יחידות הצנחנים, הקומנדו והכוחות המיוחדים:

• חטיבת תגובה מהירה
• חטיבה ממוכנת
• חטיבת התערבות

לצבא מוסדות חינוך צבאיים רבים: האקדמיה הצבאית, בתי ספר לקצינים ונגדים, מכינה צבאית ותיכונים צבאיים.

חיל האוויר (Força Aérea)

ערך מורחב – חיל האוויר הפורטוגלי

מטוס קרב רב משימתי מסוג F16 של חיל האוויר הפורטוגלי

חיל האוויר הפורטוגזי הוא המרכיב האווירי של הצבא והזרוע הצעירה ביותר. הוא הוקם כזרוע עצמאית בשנת 1952, לאחר שנפרד מהצבא, ובו משרתים כ-6,000 חיילים וכ-100 כלי טיס. בראש החיל עומד רמטכ"ל חיל האוויר. החיל מפעיל חמישה בסיסים אוויריים, שדות תעופה, תחנות מכ"ם ובסיסים לאימונים והכשרה. יחידות הטיסה כוללות טייסות אימון (TB 30, Alpha Jet), קרב ותקיפה (F-16), תובלה (C-130, C-295, Falcon), מסוקים (EH-101, AW119), סיור ימי (P-3C, C-295M) וטייסת האקדמיה.

כוח הלחימה הקרקעי של החיל הוא ה-Polícia Aérea, המשמש כמשטרה צבאית והגנה אווירית קרקעית, כולל יחידת עילית בשם ליבת מבצעי ההגנה הטקטיים (NOTP).

הצי (Marinha)

פרגיטה NRP Álvares Cabral (F331) של הצי הפורטוגזי, 2021

הצי הפורטוגזי הוא המרכיב הימי של הכוחות המזוינים, והוא כולל כ-8,000 אנשי סדיר, מתוכם כ-1,500 נחתים. ברשותו כ-40 ספינות קרב וכ-50 כלי שיט תומכים. לצי יש היסטוריה ארוכה ופעילה מאז הקרב הימי הראשון המתועד ב-1180, וככוח קבע מאז 1317. מעבר לתפקידו הצבאי, החזיק בעבר הצי גם בסמכויות אזרחיות ימית – כמו פיקוח על הספנות, הדיג והחקר הימי – אם כי מרבית תפקידים אלו הועברו מאז 1974 לגופים אזרחיים.

הצי כולל את בסיס הצי בליסבון, בתי ספר טכניים וימיים, מרכזי אימון וטייסות של אוניות, צוללות ומסוקים. גם חיל הנחתים (Fuzileiros), כוח חיל רגלים ימי למבצעים אמפיביים ומיוחדים, כפוף לצי, וכולל יחידות כמו יחידת הפעולה המיוחדת והצוללנים הקרביים. הצי מפעיל גם את שירות החיפוש וההצלה הימי, המכון ההידרוגרפי ונציבות המשפט הימי הבינלאומי.

כוחות מיוחדים

חיילי הכוחות המיוחדים של צבא היבשה הפורטוגזי במלחמת אפגניסטן, 2001

הכוחות המיוחדים של הכוחות המזוינים של פורטוגל פרוסים בין שלוש זרועות השירות – צבא היבשה, חיל הים וחיל האוויר – וכל אחד מהם מפעיל יחידות המתמחות בלחימה ייחודית, מהירה ובלתי-קונבנציונלית.

בצבא הפורטוגזי, הכוחות המיוחדים ידועים בשם "הכוחות הקלים" או "כוחות מיוחדים", והם מהווים למעלה מ-20% מכלל הסד"כ של הצבא. יחידות אלה כוללות את הצנחנים, הקומנדו וכוחות המבצעים המיוחדים. הצנחנים הם כוח רגלים קל מוטס, הכולל גם יחידות ייעודיות כמו סיירי האוויר-יבשה (Air-Land Pathfinders), המתמחים בסיור ופתיחת אזורי צניחה. יחידת הקומנדו מתמחה בלחימה מסורתית עתירת סיכון, ומבצעת פעולות תקיפה ייעודיות. לצידם פועלים כוחות המבצעים המיוחדים, שאחראים למשימות לוחמה בלתי-סדירה, חדירה חשאית ופעילות בעומק שטח אויב.

חיל הים מפעיל את חיל הנחתים (Corpo de Fuzileiros), שהוא כוח רגלים ימי קל המתמחה בפעולות אמפיביות, הגנת בסיסים, אבטחת ספינות ולחימה ימית מיוחדת. בתוך חיל הנחתים פועלת יחידת העילית של חיל הים – Special Actions Detachment – אשר מבצעת לוחמה בלתי-קונבנציונלית בסביבה ימית וחופית. בנוסף לכך, צוותי PelBoard מתמחים בביצוע פעולות עלייה, חיפוש והחרמה של כלי שיט (VBSS) בתנאי סיכון גבוה. לצידם פועלת גם יחידת הצוללנים הקרביים Sappers Divers Group, אשר אף שאינה מוגדרת רשמית ככוח מיוחד, נחשבת ליחידת עילית ייחודית בלחימה תת-ימית.

בחיל האוויר, הכוח המיוחד המרכזי הוא ליבת מבצעי ההגנה הטקטיים (NOTP), יחידת עילית הפועלת במסגרת המשטרה האווירית. תפקידה להגן על כוחות ומשאבים של חיל האוויר הפרוסים באזורים מסוכנים או עוינים, והיא פועלת במשימות הכוללות הגנה קרקעית, אבטחת מתקנים ושיתוף פעולה עם כוחות מיוחדים אחרים.

כוחות אלו ממלאים תפקיד מכריע ביכולת התגובה של פורטוגל לאיומים מורכבים, הן בגבולות המדינה והן בזירה הבינלאומית, והם משתלבים דרך קבע במשימות מבצעיות רגישות, בפעילות כוחות משולבים ובמשימות במסגרת נאט"ו והאיחוד האירופי.

פריסה בינלאומית

חיילים פורטוגזים בתרגיל טריידנט השנתי של נאט"ו

כוחות פורטוגליים מוצבים (FND) הם יחידות או צוותים של הכוחות המזוינים של פורטוגל המשתתפים במשימות צבאיות בינלאומיות, בעיקר במסגרת נאט"ו, האומות המאוחדות או האיחוד האירופי. הכוחות הפורטוגליים המוצבים משקפים את מחויבותה של פורטוגל לביטחון הבינלאומי ולשיתופי פעולה צבאיים רב-לאומיים, תוך השתתפות פעילה במגוון רחב של משימות ברחבי העולם. נכון ל-2025, פורטוגל מפעילה 1,775 אנשי צבא, 7 כלי שיט ו-9 כלי טיס במשימות שונות ברחבי העולם.

משימות מטעם האומות המאוחדות

• כוח שמירת השלום MINUSMA במאלי – 2 אנשי צוות
• כוח שמירת השלום MINUSCA ברפובליקה המרכז-אפריקאית – 215 חיילים ו-45 רכבים
• משימת האו"ם לאימות שלום – 2 אנשי צוות
• משימות מטעם האיחוד האירופי:
• מבצע פוסידון ביוון – 15 חיילים ו-3 רכבים
• מבצע אינדאלו במסגרת Frontex – 17 חיילים וכלי שיט אחד
• EU Navfor Med בים התיכון – 4 חיילים
• מבצע אטלנטה באוקיינוס ההודי – 10 חיילים
• משימת ההדרכה הצבאית של האיחוד האירופי במאלי (EUTM-Mali) – 4 חיילים
• משימת EUTM-Somalia במוגדישו – 2 חיילים
• משימת ההדרכה ברפובליקה המרכז-אפריקאית (EUTM-RCA) – 31 חיילים
• לחימה במורדים בקאבו דלגאדו, מוזמביק – 65 חיילים
• כוח משימה טאקובה (Takuba Task Force) – 77 חיילים

משימות מטעם נאט"ו

• שמירת שמיים במדינות הבלטיות (Baltic Air Policing) – 82 אנשי צוות ו-4 מטוסי F-16
• כוח תגובה ימי מהיר במיוחד (VJTF) בים הבלטי – 168 אנשי צוות ופריגטה אחת
• פעילות הגברת דריכות (Enhanced Vigilance Activity) ברומניה – 235 חיילים ו-46 רכבים
• נוכחות קדמית ממוקדת ברומניה – 221 חיילים
• אמצעי הרתעה בליטא – 146 חיילים
• פעילות הגברת דריכות בסלובקיה – 24 חיילים ו-5 טנקים מדגם Leopard 2 A6
• מבצע Active Endeavour בים התיכון
• מבצע Sea Guardian בים התיכון – 52 חיילים וכלי שיט אחד
• קבוצת הסיור הימי המתמדת של נאט"ו (SNMG1) – 196 חיילים

משימות רב-לאומיות נוספות

• כוח המשימה המשולב למבצע Inherent Resolve בעיראק
• כוחות EUROMARFOR בים התיכון
• מבצע Gallant Phoenix בירדן

ציוד

לרשותם של הכוחות המזוינים של פורטוגל עומדים: כ־30 טנקים, כ־80 קנים ארטילרים, 2 צוללות, 20 ספינות סיור, 5 פריגטות, כ־20 כלי טיס קרבים וכ־20 מסוקים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הכוחות המזוינים של פורטוגל בוויקישיתוף