נאט"ו
נאט"ו – ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (באנגלית: NATO, North Atlantic Treaty Organization; בצרפתית: OTAN, Organisation du traité de l'Atlantique nord) הוא ברית צבאית בין 30 מדינות צפון אמריקה ואירופה. הארגון מממש את האמנה הצפון אטלנטית (אנ') שנחתמה ב-4 באפריל 1949[1].
 | |
 | |
| דגל נאט"ו - ארגון האמנה הצפון-אטלנטית | |
| תחום |
.svg) |
|---|---|
| שפה רשמית | אנגלית, צרפתית |
| מטה הארגון | בריסל, בלגיה |
| חברים |
 איטליה איסלנד אלבניה אסטוניה ארצות הברית בולגריה בלגיה בריטניה גרמניה דנמרק הולנד הונגריה טורקיה יוון לוקסמבורג לטביה ליטא מונטנגרו מקדוניה הצפונית נורווגיה סלובניה סלובקיה ספרד פולין פורטוגל צ'כיה צרפת קנדה קרואטיה רומניה |
| מזכיר כללי | ינס סטולטנברג |
| תקופת הפעילות | 4 באפריל 1949[1] – הווה (73 שנים) |
| מוטו |
Animus in consulendo liber  |
| nato.int | |
  | |
האיום ממזרח לאחר מלחמת העולם השנייה, והתקופה שלאחר תום המלחמה הקרהעריכה
מטרתה העיקרית של הברית מופיעה בסעיף החמישי של האמנה שלה, שנחתמה ב-4 באפריל 1949[1] בוושינגטון על ידי נשיא ארצות הברית הארי טרומן:
המדינות החברות מסכימות שבכל מקרה של התקפה חמושה כנגד אחת או כנגד יותר מהן, באירופה או בצפון אמריקה, תיחשב התקפה כזו כהתקפה כנגד כולן. בהתאם לכך, הן מסכימות שבמקרה של התקפה כזו, כל אחת מהן, בהתאם לזכותה להגנה עצמית המוכרת על פי סעיף 51 לאמנת האומות המאוחדות, תסייע לפי הנחוץ למדינה או למדינות שהותקפו, באופן עצמאי או בשיתוף פעולה עם המדינות האחרות. הסיוע יכול לכלול, לפי הנחוץ, גם שימוש בכוחות מזוינים. כל זאת, על מנת להחזיר את הביטחון למדינות הברית הצפון אטלנטית.
— סעיף 5 של אמנת נאט"ו
סעיף זה בא כהיערכות להתקפה מצד ברית המועצות, אך סכנה זו לא התממשה. הסעיף הופעל פעם אחת בהיסטוריה של הארגון, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר[2].
כמענה לברית נאט"ו הוקמה על ידי מדינות מזרח אירופה ב-1955 ברית ורשה[3]. מטרת ברית ורשה הייתה לבלום את השפעת ארצות הברית, להתייצב כמשקל נגד לברית נאט"ו ולהגביר את ההשפעה באירופה ואסיה.
ב־1 ביולי 1991, כתוצאה מההתפוררות ההדרגתית של ברית המועצות והגוש המזרחי, התפרקה ברית ורשה[4], ובשנים 1999 ו-2004 הצטרפו לברית נאט"ו אחדות ממדינות מזרח אירופה, בהן פולין, הונגריה, צ'כיה וגם המדינות הבלטיות, המדינות הראשונות שהיו חלק מברית המועצות לשעבר והצטרפו לברית. מאז ראשית המאה העשרים ואחת התרחבה נאט"ו באזור חבל הבלקן כשהצטרפו אליה 4 מדינות בחבל; מקדוניה הצפונית, קרואטיה, אלבניה ומונטנגרו.
לפי פרופסור מייקל מנדלבאום (מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס) במאמר שפורסם באוקטובר 2017 ב-Foreign Affairs (של המועצה ליחסי חוץ - CFR), אף על פי שלאחר התפרקות ברית המועצות למשך כחצי יובל לא נשקף איום ממשי על מדינות נאט"ו מכיוון מזרח אירופה, מדיניות רוסיה משנת 2014 ואילך הכוללת בין היתר את הפלישה הרוסית לאוקראינה החזירה את קיומו של איום ממשי מ'מזרח' על מדינות נאט"ו[5].
אתרי אינטרנט הקשורים לארגון השתמשו בעבר בסיומת .nato, עד למחיקת הסיומת ב-1996.
פעולות צבאיות עיקריות של הבריתעריכה
_launching_a_Tomahawk_missile_in_support_of_Operation_Odyssey_Dawn.jpg)
מלחמת המפרץעריכה
ערך מורחב – מלחמת המפרץ
ב-1991 פלשה עיראק בראשות סדאם חוסיין לכווית. הפלישה גונתה על ידי מדינות העולם ובראשן מדינות המערב. נאט"ו, יחד עם עוד צבאות שלא חברים בארגון, תקפו את עיראק במטרה לשחרר את כווית. המטרה הושגה במהרה, וכווית שוחררה. הצבא לא כבש את עיראק.
מבצע כוח מאוחדעריכה
- ערך מורחב – מבצע כוח מאוחד
מבצע "כוח מאוחד" הוא מבצע הפצצות רחב היקף ומאסיבי על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, אשר נמשך מן ה-24 במרץ ועד ה-10 ביוני 1999 ונחשב לחלק חשוב במלחמת קוסובו. "כוח מאוחד" היה המבצע רחב-ההיקף הראשון בהיסטוריה של נאט"ו, לאחר מבצע כוח מכוון (Operation Deliberate Force) בבוסניה והרצגובינה במהלך ספטמבר 1995.
מטרותיה המוגדרות של נאט"ו היו לאלץ את הממשלה הסרבית להביא לקץ מלחמת האזרחים בקוסובו בין צבא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וכוחות פרה-צבאיים סרביים לבין צבא שחרור קוסובו. ממשלת יוגוסלביה טענה כי היא הגנה על המיעוט הסרבי בקוסובו מפני התקפות של צבא שחרור קוסובו. מחלקת המדינה של הממשל האמריקני הגדירה בעבר את צבא שחרור קוסובו כארגון טרור.
מלחמת אפגניסטןעריכה
- ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (2001-2014)
מלחמת אפגניסטן, המכונה על ידי צבא ארצות הברית "מבצע חירות מתמשכת", היא מלחמה שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, שהעלו את אפגניסטן כחשודה העיקרית במתן בסיסים לאוסאמה בן לאדן ולארגון הטרור אל-קאעידה. במסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שהתקיים בה.
ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר הברית הצפון אטלנטית - נאט"ו - הפעילה לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת סין, רוסיה והודו הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות ספצנאז של השירות הפדרלי ללוחמה בסמים), או כדוגמת יפן וקוריאה הדרומית שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית "ISAF", שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בדצמבר 2001 ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר מפלת שלטון הטליבאן בה.
לאחר הפלת שלטון הטליבאן וכיבוש הבירה קאבול, הוקם שלטון חדש שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן וששלטו באפגניסטן לפני שהארגון השתלט עליה).
מאז שנת 2021 הטאליבן חזר לשלטון בעקבות החלטת נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על הוצאת הכוחות האמריקאים משטח המדינה.
מלחמת עיראקעריכה
- ערך מורחב – מלחמת עיראק
בשנת 2003 נכנסו כוחות נאט"ו, בלחץ ארצות הברית, אל עיראק כדי לסייע לכוחות ארצות הברית שם. עשרות אלפי חיילים נשלחו לסייע לאמריקאים, כולל כוחות של מדינות שלא חברות בנאט"ו. לבסוף סדאם חוסיין הופל והוצא להורג, וקיימת נוכחות צבאית בולטת בעיראק שסועת המלחמה. ב-15 בדצמבר 2011 הכריזה ארצות הברית רשמית על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק.
התקיפה הצבאית הבינלאומית בלובעריכה
- ערך מורחב – מבצע שחר האודיסיאה
התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב הוא מבצע בינלאומי שנועד לאבטח אזורים אסורים לטיסה בלוב, על פי החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 17 במרץ 2011, שהתירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי למנוע מכוחות הביטחון הנאמנים למועמר קדאפי, שליט המדינה, לפגוע באזרחים באמצעות תקיפות אוויריות על רקע ההתקוממות בלוב, במהלכה ניהלו מורדים חמושים קרבות עזים מול צבאו של קדאפי ואף כבשו ערים חשובות ואזורים נרחבים.
מדינות החברות בנאט"ועריכה
- ערך מורחב – מדינות חברות בנאט"ו
המדינות המייסדות של נאט"ו:
המדינות שהצטרפו בהמשך (לפי שנים):
מדינות מועמדותעריכה
בוסניה והרצגובינה (בתהליך של הצטרפות כחברה בארגון)
גאורגיה (בתהליך של דיאלוג מתקדם שמטרתו היא הצטרפות כחברה בארגון)
אוקראינה (בתהליך של דיאלוג מתקדם שמטרתו היא הצטרפות כחברה בארגון. דיאלוג זה גרם בין היתר לפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022)
פינלנד[11] (בתהליך של הצטרפות כחברה בארגון)
שוודיה[12] (בתהליך של הצטרפות כחברה בארגון)
שיתוף פעולה של ישראל עם נאט"ועריכה
- ערך מורחב – יחסי ישראל-נאט"ו
למדינת ישראל מעמד של בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו החל משנת 1989. ב-3 במאי 2016 הודיעה נאט"ו כי נציגי ישראל יוכלו להשלים את תהליך האמנה ולעבוד ממטה הארגון בבריסל. המהלך התאפשר ככל הנראה לאחר שינוי המדיניות מצד טורקיה, שהתנגדה עד אז למהלך[13]. בספטמבר 2016 הגיש אהרון לשנו-יער, שגריר ישראל הראשון לנאט"ו (משמש גם כשגריר ישראל לאיחוד האירופי) את כתב האמנתו[14].
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נאט"ו (באנגלית, בצרפתית, ברוסית ובאוקראינית)
נאט"ו, ברשת החברתית פייסבוק
נאט"ו, ברשת החברתית טוויטר
נאט"ו, ברשת החברתית אינסטגרם
נאט"ו, חברה ברשת החברתית LinkedIn
נאט"ו, סרטונים בערוץ היוטיוב
נאט"ו, באתר פליקר- רועי סמיוני, קמה כדי להילחם בסובייטים, נשארה כדי להשמיד את הטרור: ברית נאט"ו חוגגת 70, באתר הארץ, 3 באפריל 2019
- אקונומיסט, אחרי 70 שנים, נאט"ו מתעוררת מהקונספציה ונערכת לסופו של עידן עליונותה הטכנולוגית, באתר הארץ, 4 באפריל 2019
- נאט"ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 3 נחתמה אמנת המערב, הארץ, 5 באפריל 1949
- ^ NATO, Collective defence - Article 5, NATO (באנגלית)
- ^ קונייב בראש צבאות הגוש המזרחי, דבר, 15 במאי 1955
- ^ בטקס בפראג נחתם הסכם לפירוק ברית ורשה, חדשות, 2 ביולי 1991
- ^ דוד וינברג, "המערב מפיל את עצמו", השילוח 6, ספטמבר 2017
- ^ 1 2 מרכז כובד חדש בהגנה האטלנטית, חרות, 19 בדצמבר 1952
- ^ הדגל המערב גרמני על מתקנים צבאיים, חרות, 9 במאי 1955
- ^ גרמניה המערבית צורפה כבר בשנת 1955, לאחר איחוד גרמניה מחדש צורפה גרמניה המזרחית כחלק אינטגרלי מהרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- ^ סוכנויות הידיעות, עוד עימות רוסיה-מערב: מונטנגרו מצטרפת לנאט"ו, באתר ynet, 2 בדצמבר 2015
- ^ North Macedonia joins NATO as 30th Ally, nato.int, 27 במרץ 2020
- ^ רויטרס, פינלנד: נגיש בקשה להצטרף לנאט"ו, באתר וואלה!, 16 במאי 2022
- ^ אוריאל בארי, אחרי פינלנד: שבדיה הודיעה על הצטרפות לנאט"ו, באתר "סרוגים", 15 במאי 2022
- ^ אריאל כהנא, ישראל בדרך לנאט"ו: תפתח משרד במטה בבריסל, באתר nrg
- ^ השגריר הישראלי הראשון בנאט"ו