נאט"ו
נאט"ו – ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (באנגלית: NATO, North Atlantic Treaty Organization; בצרפתית: OTAN, Organisation du traité de l'Atlantique nord) הוא ברית צבאית בין 30 מדינות צפון אמריקה ואירופה. הארגון מממש את האמנה הצפון-אטלנטית שנחתמה ב-4 באפריל 1949[1].
 סמליל נאט"ו | |
 | |
| דגל נאט"ו - ארגון האמנה הצפון-אטלנטית | |
| תחום |
.svg) |
|---|---|
| שפה רשמית | אנגלית, צרפתית |
| מטה הארגון | בריסל, בלגיה |
| חברים |
 איטליה איסלנד אלבניה אסטוניה ארצות הברית בולגריה בלגיה בריטניה גרמניה דנמרק הולנד הונגריה טורקיה יוון לוקסמבורג לטביה ליטא מונטנגרו מקדוניה הצפונית נורווגיה סלובניה סלובקיה ספרד פולין פורטוגל צ'כיה צרפת קנדה קרואטיה רומניה |
| מזכיר כללי | ינס סטולטנברג |
| תקופת הפעילות | 4 באפריל 1949[1] – הווה (73 שנים) |
| מוטו |
Animus in consulendo liber  |
| nato.int | |
  | |
היסטוריהעריכה
האיום ממזרח לאחר מלחמת העולם השנייהעריכה
מטרתה העיקרית של הברית מופיעה בסעיף החמישי של האמנה שלה, שנחתמה ב-4 באפריל 1949[1] בוושינגטון על ידי נשיא ארצות הברית הארי טרומן:
המדינות החברות מסכימות שבכל מקרה של התקפה חמושה כנגד אחת או כנגד יותר מהן, באירופה או בצפון אמריקה, תיחשב התקפה כזו כהתקפה כנגד כולן. בהתאם לכך, הן מסכימות שבמקרה של התקפה כזו, כל אחת מהן, בהתאם לזכותה להגנה עצמית המוכרת על פי סעיף 51 לאמנת האומות המאוחדות, תסייע לפי הנחוץ למדינה או למדינות שהותקפו, באופן עצמאי או בשיתוף פעולה עם המדינות האחרות. הסיוע יכול לכלול, לפי הנחוץ, גם שימוש בכוחות מזוינים. כל זאת, על מנת להחזיר את הביטחון למדינות הברית הצפון אטלנטית.
— סעיף 5 של אמנת נאט"ו
סעיף זה בא כהיערכות להתקפה מצד ברית המועצות, אך סכנה זו לא התממשה. הסעיף הופעל פעם אחת בהיסטוריה של הארגון, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר[2].
כמענה לברית נאט"ו הוקמה על ידי מדינות מזרח אירופה ב-1955 ברית ורשה[3]. מטרת ברית ורשה הייתה לבלום את השפעת ארצות הברית, להתייצב כמשקל נגד לברית נאט"ו ולהגביר את ההשפעה באירופה ואסיה.
התקופה שלאחר תום המלחמה הקרהעריכה
המהפכות של שנת 1989 באירופה הובילו להערכה אסטרטגית מחודשת של מטרת נאט"ו, המשימות שלו וההתמקדות ביבשת הבלעדית כמעט באירופה. באוקטובר 1990 הפכה גרמניה המזרחית לחלק מהרפובליקה הפדרלית של גרמניה ומהברית, ובנובמבר 1990 חתמה הברית בפריז על הסכם הכוחות המזוינים הקונבנציונליים באירופה (CFE) עם ברית המועצות. היא חייבה צמצומים צבאיים ספציפיים ברחבי היבשת, שנמשכו לאחר קריסת הסכם ורשה בפברואר 1991 ופירוק ברית המועצות בדצמבר אותה שנה, מה שהסיר את היריבים העיקריים בפועל של נאט"ו. אז התחיל תהליך של צמצום ההוצאות והציוד הצבאי באירופה. אמנת CFE אפשרה לחתומים להסיר 52,000 כלי נשק קונבנציונליים בשש עשרה השנים הבאות, ואיפשרה להוצאות הצבאיות של חברות נאט"ו באירופה לרדת ב-28% מ-1990 עד 2015.
ב־1 ביולי 1991, כתוצאה מההתפוררות ההדרגתית של ברית המועצות והגוש המזרחי, התפרקה ברית ורשה[4], ובשנים 1999 ו-2004 הצטרפו לברית נאט"ו אחדות ממדינות מזרח אירופה, בהן פולין, הונגריה, צ'כיה וגם המדינות הבלטיות, המדינות הראשונות שהיו חלק מברית המועצות לשעבר והצטרפו לברית. מאז ראשית המאה העשרים ואחת התרחבה נאט"ו באזור חבל הבלקן כשהצטרפו אליה 4 מדינות בחבל; מקדוניה הצפונית, קרואטיה, אלבניה ומונטנגרו.
בשנות ה-90 של המאה ה-20, הארגון הרחיב את פעילותו למצבים פוליטיים והומניטריים שלא היו בעבר דאגות של נאט"ו. במהלך התפרקות יוגוסלביה, הארגון ערך את ההתערבויות הצבאיות הראשונות שלו בבוסניה מ-1992 עד 1995 ואחר כך ביוגוסלביה ב-1999[5]. סכסוכים אלה הניעו ארגון מחדש צבאי גדול ראשון לאחר המלחמה הקרה. המבנה הצבאי של נאט"ו קוצץ ואורגן מחדש, כאשר כוחות חדשים כמו מפקדת הברית של פיקוד אירופה הוקמו. השינויים שחוללה קריסת ברית המועצות במאזן הצבאי באירופה מאז הסכם CFE הוכרו באמנת הכוחות המזוינים הקונבנציונליים המותאמים באירופה, שנחתמה בפסגת איסטנבול ב-1999.
מבחינה פוליטית, הארגון חיפש יחסים טובים יותר עם מדינות מרכז ומזרח אירופה האוטונומיות החדשות, ופורומים דיפלומטיים לשיתוף פעולה אזורי בין נאט"ו לשכנותיה הוקמו במהלך תקופה זו שלאחר המלחמה הקרה, כולל יוזמת השותפות לשלום ויוזמת הדיאלוג הים תיכוני. 1994, מועצת השותפות האירו-אטלנטית ב-1997, והמועצה המשותפת הקבועה של נאט"ו-רוסיה ב-1998. בפסגת וושינגטון ב-1999, הונגריה, פולין וצ'כיה הצטרפו רשמית לנאט"ו, והארגון גם הוציא הנחיות חדשות לחברות עם "תוכניות פעולה לחברות" מותאמות אישית[6]. תוכניות אלו שלטו את הוספת חברות הברית החדשות: בולגריה, אסטוניה, לטביה, ליטא, רומניה, סלובקיה וסלובניה ב-2004[7], אלבניה וקרואטיה ב-2009, מונטנגרו ב-2017 וצפון מקדוניה ב-2020. בחירתו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ב-2007 הובילה לרפורמה גדולה בעמדתה הצבאית של צרפת[8], שהגיעה לשיאה עם החזרה לחברות מלאה ב-4 באפריל 2009, שכללה גם הצטרפותה מחדש של צרפת למבנה הפיקוד הצבאי של נאט"ו, תוך שמירה על הרתעה גרעינית עצמאית[9].
בשנת 2007 יחסי רוסיה עם הארגון החלו להתדרדר, בעקבות כוונה ארצות הברית להציב מערכות הגנה נגד טילים בפולין ובצ'כיה. בתגובה הודיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי רוסיה משעה את מחויבויותה ל"הסכם הכוחות הקונוונציונליים באירופה". הסכם שנחתם בסוף ימיה של ברית המועצות, בו הוגבלה בין השאר כמות הכוחות והנשק שמותר לצדדים לפרוס בין האוקיינוס האטלנטי במערב לרכס הרי אורל במזרח. ההסכם עודכן ב-1999 אך ובנאט"ו טענו שרוסיה לא מילאה את חלקה בו, מאחר שהמשיכה להחזיק כוחות צבא בגאורגיה ובמולדובה[10].
באוגוסט 2008, בעקבות מלחמת גאורגיה–רוסיה והכרזת רוסיה על הכרה בעצמאות המחוזות הבדלניים באבחזיה ודרום אוסטיה, ניתקה נאט"ו את הקשרים הדיפלומטיים עם רוסיה[11]. הם חודשו בבדצמבר 2008[12]. בעקבות סיפוח חצי האי קרים ב-2014 יחסי נאט"ו ורוסיה שוב הגיעו למשבר[13], ולמעשה הביאו לחברות הארגון את ההכרה בחשיבות הארגון[14]. מדינות מזרח אירופה קראו לחיזוק כוח ההרתעה של הארגון[15].
בעקבות בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית נקלע הארגון למשבר, לאחר שטראמפ הכריז במהלך מסע הבחירות שלו כי הוא איננו מתכוון בהכרח לכבד את הסכמי ברית נאט"ו אם רוסיה תתקיף[16]. ביולי 2018 נערכה פסגת נאט"ו בה עלה חשש כי טראמפ יודיע רשמית על פרישת ארצות הברית מהארגון, אך לבסוף הביא מחויבות לארגון[17]. עם זאת מיד אחר כך אחר פגשת פסגה ידידותית עם נשיא רוסיה פוטין בהלסינקי[18]. ביוני 2020 הודיע על תוכנית לצמצום נוכחות צבא ארצות הברית בגרמניה[19].
פעולות צבאיות עיקריות של הבריתעריכה
_launching_a_Tomahawk_missile_in_support_of_Operation_Odyssey_Dawn.jpg)
מלחמת המפרץעריכה
ערך מורחב – מלחמת המפרץ
ב-1991 פלשה עיראק בראשות סדאם חוסיין לכווית. הפלישה גונתה על ידי מדינות העולם ובראשן מדינות המערב. נאט"ו, יחד עם עוד צבאות שלא חברים בארגון, תקפו את עיראק במטרה לשחרר את כווית. המטרה הושגה במהרה, וכווית שוחררה. הצבא לא כבש את עיראק.
מבצע כוח מאוחדעריכה
- ערך מורחב – מבצע כוח מאוחד
מבצע "כוח מאוחד" הוא מבצע הפצצות רחב היקף ומאסיבי על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, אשר נמשך מן ה-24 במרץ ועד ה-10 ביוני 1999 ונחשב לחלק חשוב במלחמת קוסובו. "כוח מאוחד" היה המבצע רחב-ההיקף הראשון בהיסטוריה של נאט"ו, לאחר מבצע כוח מכוון (אנ') בבוסניה והרצגובינה במהלך ספטמבר 1995.
מטרותיה המוגדרות של נאט"ו היו לאלץ את הממשלה הסרבית להביא לקץ מלחמת האזרחים בקוסובו בין צבא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וכוחות פרה-צבאיים סרביים לבין צבא שחרור קוסובו. ממשלת יוגוסלביה טענה כי היא הגנה על המיעוט הסרבי בקוסובו מפני התקפות של צבא שחרור קוסובו. מחלקת המדינה של הממשל האמריקני הגדירה בעבר את צבא שחרור קוסובו כארגון טרור.
מלחמת אפגניסטןעריכה
- ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (2001-2014)
מלחמת אפגניסטן, המכונה על ידי צבא ארצות הברית "מבצע חירות מתמשכת", היא מלחמה שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, שהעלו את אפגניסטן כחשודה העיקרית במתן בסיסים לאוסאמה בן לאדן ולארגון הטרור אל-קאעידה. במסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שהתקיים בה.
ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר הברית הצפון אטלנטית - נאט"ו - הפעילה לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה[20]. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת סין, רוסיה והודו הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות ספצנאז של השירות הפדרלי ללוחמה בסמים), או כדוגמת יפן וקוריאה הדרומית שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית "ISAF", שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בדצמבר 2001 ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר מפלת שלטון הטליבאן בה.
לאחר הפלת שלטון הטליבאן וכיבוש הבירה קאבול, הוקם שלטון חדש שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן וששלטו באפגניסטן לפני שהארגון השתלט עליה).
מאז שנת 2021 הטליבאן חזר לשלטון בעקבות החלטת נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על נסיגת הכוחות האמריקאים משטח המדינה.
מלחמת עיראקעריכה
- ערך מורחב – מלחמת עיראק
בשנת 2003 נכנסו כוחות נאט"ו, בלחץ ארצות הברית, אל עיראק כדי לסייע לכוחות ארצות הברית שם. עשרות אלפי חיילים נשלחו לסייע לאמריקאים, כולל כוחות של מדינות שלא חברות בנאט"ו. לבסוף סדאם חוסיין הופל והוצא להורג, וקיימת נוכחות צבאית בולטת בעיראק שסועת המלחמה. ב-15 בדצמבר 2011 הכריזה ארצות הברית רשמית על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק.
התקיפה הצבאית הבינלאומית בלובעריכה
- ערך מורחב – מבצע שחר האודיסיאה
התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב הוא מבצע בינלאומי שנועד לאבטח אזורים אסורים לטיסה בלוב, על פי החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 17 במרץ 2011, שהתירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי למנוע מכוחות הביטחון הנאמנים למועמר קדאפי, שליט המדינה, לפגוע באזרחים באמצעות תקיפות אוויריות על רקע ההתקוממות בלוב, במהלכה ניהלו מורדים חמושים קרבות עזים מול צבאו של קדאפי ואף כבשו ערים חשובות ואזורים נרחבים.
מדינות החברות בנאט"ועריכה
- ערך מורחב – מדינות חברות בנאט"ו
המדינות המייסדות של נאט"ו:
המדינות שהצטרפו בהמשך (לפי שנים):
מדינות מועמדותעריכה
בוסניה והרצגובינה (בתהליך של הצטרפות כחברה בארגון)
גאורגיה (בתהליך של דיאלוג מתקדם שמטרתו היא הצטרפות כחברה בארגון)
אוקראינה - החלה בתהליך של דיאלוג על הצטרפות כחברה בארגון בשנת 2008. בתגובה אמר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי ארצו עלולה לכוון טילים גרעיניים אל אוקראינה אם זו תצטרף. פוטין אמר את הדברים במסיבת עיתונאים במוסקבה, לאחר דיון של ארבע שעות עם נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו, והדגיש כי שאיפת קייב להצטרף לנאט"ו עלולה להגביל את ריבונותה[26]. ביוני 2008 ביקרה משלחת של נאט"ו באוקראינה לדיונים ראשונים על הצטרפות[27]. באוגוסט 2008 הודיעה אוקראינה כי תסכים להציב טילי הגנה בשטחה לאחר שרוסיה הודיעה על פרישתה מהסכם שיתוף פעולה ארוך טווח ביניהן[28]. בעקבות הפלישה הרוסית לחצי האי קרים הודיעה ראש ממשלת אוקראינה, ארסני יאצניוק, כי בכוונתו לקדם בפרלמנט הצעת חוק שתאפשר לאוקראינה להצטרף לברית נאט"ו[29]. באוקטובר 2022 נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הגיש באופן רשמי בקשה להצטרפות כחברה בארגון.
פינלנד[30] (בתהליך של הצטרפות כחברה בארגון)
שוודיה[31] (בתהליך של הצטרפות כחברה בארגון)
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינהעריכה
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה בראשית 2022, דעת הקהל בפינלנד ובשוודיה השתנתה באופן חד לטובת הצטרפות לנאט"ו. בסקרי דעת קהל שפורסמו בשתי המדינות בסוף מרץ ותחילת אפריל, הסתמן רוב לטובת הצטרפות לארגון, לעומת רוב גדול שהתנגד לו טרם הפלישה[32]. ברשתות התקשורת בשוודיה התעורר דיון ער בנושא והחלו להופיע כתבות, מאמרי דעה, דיבייטים ותחקירים שהציגו לציבור השוודי בפירוט רב את ההשלכות האפשריות מהצטרפות לארגון זה, בין היתר על ידי נבחרי ציבור, אנשי אקדמיה וקציני הצבא. לבסוף, אישרו ממשלות שוודיה ופינלנד באופן רשמי את רצונן להצטרף לנאט"ו במהלך פגישה משותפת שערכו ראשי הממשלות. ב-15 במאי הודיעה ממשלת פינלנד (אנ') באופן רשמי על רצונה להצטרף לארגון נאט"ו, כשההצבעה בפרלמנט המקומי ב-17 במאי עברה ברוב של 188 תומכים מול 8 מתנגדים בלבד[31]. במקביל, ראש ממשלת שוודיה מגדלנה אנדשון הכריזה על כך ב-16 במאי, אולם טורקיה החלה לפעול תחילה לבלום את הצטרפות שוודיה ופינלנד[33].
ב-29 ביוני הסירה טורקיה את התנגדותה לצירוף שוודיה ופינלנד לנאט"ו[34].
הפרלמנטים של הארצות הנורדיות איסלנד, דנמרק, נורווגיה וכן של קנדה היו הראשונים שאישרו את בקשת שוודיה ופינלנד להצטרף לנאט"ו, כבר ביום החתימה על הבקשה ב-5 ביולי. בהצבעה שנערכה ב-3 באוגוסט העביר הסנאט של ארצות הברית את ההחלטה ברוב של 95 תומכים מול מתנגד אחד. נכון ל-27 בספטמבר 2022, 28 מדינות חברות אישרו באופן רשמי את בקשת הצטרפותן של שוודיה ופינלנד לארגון, כאשר נותר להצביע רק בטורקיה והונגריה, ואף מדינה לא דחתה את הבקשה[35].
שיתוף פעולה של ישראל עם נאט"ועריכה
- ערך מורחב – יחסי ישראל-נאט"ו
למדינת ישראל מעמד של בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו החל משנת 1987[36], בעקבות מהלך שיזם שר הביטחון יצחק רבין[37]. ב-3 במאי 2016 הודיעה נאט"ו כי נציגי ישראל יוכלו להשלים את תהליך האמנה ולעבוד ממטה הארגון בבריסל. המהלך התאפשר ככל הנראה לאחר שינוי המדיניות מצד טורקיה, שהתנגדה עד אז למהלך[38]. בספטמבר 2016 הגיש אהרון לשנו-יער, שגריר ישראל הראשון לנאט"ו (משמש גם כשגריר ישראל לאיחוד האירופי) את כתב האמנתו[39].
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נאט"ו (באנגלית, בצרפתית, ברוסית ובאוקראינית)
נאט"ו, ברשת החברתית פייסבוק
נאט"ו, ברשת החברתית טוויטר
נאט"ו, ברשת החברתית אינסטגרם
נאט"ו, חברה ברשת החברתית LinkedIn
נאט"ו, סרטונים בערוץ היוטיוב
נאט"ו, באתר פליקר
רועי סמיוני, קמה כדי להילחם בסובייטים, נשארה כדי להשמיד את הטרור: ברית נאט"ו חוגגת 70, באתר הארץ, 3 באפריל 2019- אקונומיסט, אחרי 70 שנים, נאט"ו מתעוררת מהקונספציה ונערכת לסופו של עידן עליונותה הטכנולוגית, באתר הארץ, 4 באפריל 2019
- נאט"ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 3 נחתמה אמנת המערב, הארץ, 5 באפריל 1949
- ^ מייקל איגנאטיף, לאן נעלמו כל החברים?, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2002
- ^ קונייב בראש צבאות הגוש המזרחי, דבר, 15 במאי 1955
- ^ בטקס בפראג נחתם הסכם לפירוק ברית ורשה, חדשות, 2 ביולי 1991
- ^ סוכנויות הידיעות, נאט"ו תפסיק ההפצצות האוויריות וצבא יוגוסלביה יפנה את קוסובו, באתר גלובס, 15 באפריל 1999
- ^ נאט"ו מתרחבת. יצרני הנשק בהיכון, באתר גלובס, 14 במרץ 1999
- ^ סוכנויות הידיעות, בוש: 7 המצטרפות לנאט"ו "מחזקות מוסריות הברית", באתר הארץ, 29 במרץ 2004
- ^ סטיבן ארלנגר, קתרין בנהולד, סרקוזי בתכנית חדשה: "צבא קטן ויעיל ומעורבות בנאט"ו", באתר הארץ, 18 ביוני 2008
- ^ ג'ודי דמפסי, הראלד טריביון, סרקוזי פועל לחברות צרפתית מלאה בנאט"ו, באתר הארץ, 10 בפברואר 2009
- ^ רויטרס, פוטין: רוסיה אינה מחויבת להסכמי צמצום הנשק באירופה, באתר הארץ, 27 באפריל 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, בוש בעקבות הכרזת רוסיה על הכרה בעצמאות המחוזות הבדלניים: רוסיה מחריפה את המתח ומסבכת את המצב, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, נאט"ו תחדש את הקשרים הדיפלומטיים עם רוסיה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2008
- ^ אנשיל פפר, סיפוח קרים: פוטין סימן למערב קו אדום, באתר הארץ, 19 במרץ 2014
- ^ אנשיל פפר, בגלל סיפוח קרים נאט"ו שוב רלוונטית, באתר הארץ, 22 במרץ 2014
- ^ האקונומיסט, חברות נאט"ו מעוניינות להפגין קשיחות נגד רוסיה, באתר הארץ, 8 ביולי 2016
- ^ נדב איל, טראמפ: "אינני מתכוון בהכרח לכבד את הסכמי ברית נאט"ו אם רוסיה תתקיף", באתר חדשות 13, 21 ביוני 2016
- ^ מארק סנטורה, הניו יורק טיימס, הן מפחדות - מרוסיה. המדינות שבאמת יפסידו מפגיעה בנאט"ו, באתר הארץ, 12 ביולי 2018 אקונומיסט, ברית בסכנה: שלושה תרחישים לפסגת נאט"ו שנפתחת היום, באתר הארץ, 11 ביולי 2018 חמי שלו, התוצאה מעידה על הסיבה: הדרכים שבהן משרת טראמפ את רוסיה, באתר הארץ, 6 ביולי 2018
- ^ אי-פי ורויטרס, הפסגה בהלסינקי: טראמפ רוצה שואו טלוויזיוני, פוטין מסתפק בעצם הפגישה, באתר הארץ, 16 ביולי 2018
- ^ הניו יורק טיימס, תכנית טראמפ לצמצום נוכחות צבא ארה"ב בגרמניה עשויה לממש את חלומו של פוטין, באתר הארץ, 7 ביוני 2020
- ^ ניצן הורוביץ, בניגוד לארה"ב, אירופה "אינה נמצאת במלחמה", באתר הארץ, 17 בספטמבר 2001
- ^ 1 2 מרכז כובד חדש בהגנה האטלנטית, חרות, 19 בדצמבר 1952
- ^ הדגל המערב גרמני על מתקנים צבאיים, חרות, 9 במאי 1955
- ^ גרמניה המערבית צורפה כבר בשנת 1955, לאחר איחוד גרמניה מחדש צורפה גרמניה המזרחית כחלק אינטגרלי מהרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- ^ סוכנויות הידיעות, עוד עימות רוסיה-מערב: מונטנגרו מצטרפת לנאט"ו, באתר ynet, 2 בדצמבר 2015
- ^ North Macedonia joins NATO as 30th Ally, nato.int, 27 במרץ 2020
- ^ פוטין נגד אוקראינה: נכוון טילינו אם תצטרפו לנאט"ו, באתר הארץ, 12 בפברואר 2008
- ^ הראלד טריביון וג'ודי דמפסי, משלחת נאט"ו באוקראינה, באתר הארץ, 18 ביוני 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, אוקראינה: נסכים להציב טילי הגנה בשטחנו, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2008
- ^ איי.פי ורויטרס, אוקראינה רוצה להצטרף לנאט"ו; המערב דן בהחרפת הסנקציות על רוסיה, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2014
- ^ רויטרס, פינלנד: נגיש בקשה להצטרף לנאט"ו, באתר וואלה!, 16 במאי 2022
- ^ 1 2 אסף אוני, אחרי פינלנד: גם שבדיה הודיעה על כוונתה להצטרף לנאט"ו, באתר גלובס, 15 במאי 2022
- ^ אסף אוני, דיווחים בשבדיה: הממשלה החליטה להגיש בקשת הצטרפות לנאט"ו, באתר גלובס, 13 באפריל 2022
- ^ אסף אוני, טורקיה תבלום את הצטרפות שבדיה ופינלנד לנאט"ו?, באתר גלובס, 17 במאי 2022
- ^ גרדיאן וניו יורק טיימס, טורקיה הסירה את התנגדותה לצירוף שוודיה ופינלנד לנאט"ו, באתר הארץ, 29 ביוני 2022
- ^ Finland & Sweden Accession, מתוך אתר נאט"ו (באנגלית)
- ^ עמנואל רוזן, ישראל עולה ליגה בארה"ב: תהיה במעמד דומה לחברות נאט"ו, מעריב, 11 בדצמבר 1987
- ^ אלכס פישמן, רבין בקש זכויות נאט״ו בארה״ב, חדשות, 7 בספטמבר 1986
- ^ ברק רביד, טורקיה הסירה את הווטו וישראל תוכל להדק את קשריה עם נאט"ו, באתר הארץ, 5 במאי 2016
- ^ השגריר הישראלי הראשון בנאט"ו