נאט"ו

ארגון האמנה הצפון-אטלנטית
North Atlantic Treaty Organization (אנגלית)
Organisation du traité de l'Atlantique nord (צרפתית)
	סמל נאט"ו
	דגל ארגון האמנה הצפון-אטלנטית
תחום
שפה רשמית	אנגלית, צרפתית
משרד ראשי	בריסל
מיקום מטה הארגון	בריסל, בלגיה
חברים	רשימה 32 מדינות; איטליה; איסלנד; אלבניה; אסטוניה; ארצות הברית; בולגריה; בלגיה; בריטניה; גרמניה; דנמרק; הולנד; הונגריה; טורקיה; יוון; לוקסמבורג; לטביה; ליטא; מונטנגרו; מקדוניה הצפונית; נורווגיה; סלובניה; סלובקיה; ספרד; פולין; פורטוגל; פינלנד; צ'כיה; צרפת; קנדה; קרואטיה; רומניה; שוודיה
מזכיר כללי	מארק רוטה
תקופת הפעילות	4 באפריל 1949 – הווה (76 שנים)
מוטו	Animus in consulendo liber
	www.nato.int

ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (בראשי תיבות: נאט"ו; באנגלית: NATO, ‏North Atlantic Treaty Organization‏; בצרפתית: OTAN,‏ Organisation du traité de l'Atlantique nord) הוא ברית צבאית בין 32 מדינות צפון אמריקה ואירופה. הארגון מממש את האמנה הצפון-אטלנטית שנחתמה ב-4 באפריל 1949^[1].

היסטוריה

האיום ממזרח לאחר מלחמת העולם השנייה

האמנה הצפון-אטלנטית נחתמת על ידי נשיא ארצות הברית הארי טרומן בוושינגטון, 4 באפריל 1949, האמנה אושררה על ידי הסנאט האמריקאי באוגוסט אותה שנה

פסגת נאט"ו בשנת 2025

מטרתה העיקרית של הברית מופיעה בסעיף החמישי של האמנה שלה, שנחתמה ב-4 באפריל 1949^[1] בוושינגטון על ידי נשיא ארצות הברית הארי טרומן:

המדינות החברות מסכימות שבכל מקרה של התקפה חמושה כנגד אחת או כנגד יותר מהן, באירופה או בצפון אמריקה, תיחשב התקפה כזו כהתקפה כנגד כולן. בהתאם לכך, הן מסכימות שבמקרה של התקפה כזו, כל אחת מהן, בהתאם לזכותה להגנה עצמית המוכרת על פי סעיף 51 לאמנת האומות המאוחדות, תסייע לפי הנחוץ למדינה או למדינות שהותקפו, באופן עצמאי או בשיתוף פעולה עם המדינות האחרות. הסיוע יכול לכלול, לפי הנחוץ, גם שימוש בכוחות מזוינים. כל זאת, על מנת להחזיר את הביטחון למדינות הברית הצפון אטלנטית.

— סעיף 5 של אמנת נאט"ו

סעיף זה בא כהיערכות להתקפה מצד ברית המועצות, אך סכנה זו לא התממשה. הסעיף הופעל פעם אחת בהיסטוריה של הארגון, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר^[2].

כמענה לברית נאט"ו הוקמה על ידי מדינות מזרח אירופה ב-1955 ברית ורשה^[3]. מטרת ברית ורשה הייתה לבלום את השפעת ארצות הברית, להתייצב כמשקל נגד לברית נאט"ו ולהגביר את ההשפעה באירופה ואסיה.

התקופה שלאחר תום המלחמה הקרה

המהפכות האנטי-קומוניסטיות שהתרחשו באירופה בשנת 1989 הובילו להערכה אסטרטגית מחודשת של מטרת נאט"ו, משימותיו וההתמקדות ביבשת הכמעט בלעדית באירופה. באוקטובר 1990 סופחה גרמניה המזרחית לרפובליקה הפדרלית של גרמניה, גרמניה אוחדה מחדש לשטחי גרמניה המודרנית; כתוצאה מכך המדינה החדשה הייתה חלק מנאט"ו, כמו גרמניה המערבית, ובנובמבר 1990 חתמה הברית בפריז על הסכם הכוחות המזוינים הקונבנציונליים באירופה (CFE) עם ברית המועצות. היא חייבה צמצומים צבאיים ספציפיים ברחבי היבשת, שנמשכו לאחר קריסת הסכם ורשה בפברואר 1991 ופירוק ברית המועצות בדצמבר אותה שנה, מה שהסיר את היריבים העיקריים בפועל של נאט"ו. אז התחיל תהליך של צמצום ההוצאות והציוד הצבאי באירופה. אמנת CFE אפשרה לחתומים להסיר 52,000 כלי נשק קונבנציונליים בשש עשרה השנים הבאות, ואפשרה להוצאות הצבאיות של חברות נאט"ו באירופה לרדת ב-28% מ-1990 עד 2015.

ב־1 ביולי 1991, כתוצאה מההתפוררות ההדרגתית של ברית המועצות והגוש המזרחי, התפרקה ברית ורשה^[4], ובשנים 1999 ו-2004 הצטרפו לברית נאט"ו מספר מדינות שהיו חברות בברית ורשה, בהן פולין, הונגריה, צ'כיה, וכן המדינות הבלטיות שהיו חלק מברית המועצות עצמה והצטרפו לברית. מאז ראשית המאה העשרים ואחת התרחבה נאט"ו באזור חבל הבלקן כשהצטרפו אליה ארבע מדינות בלקניות, מקדוניה הצפונית, קרואטיה, אלבניה ומונטנגרו.

בשנות ה-90 של המאה ה-20, הרחיב הארגון את פעילותו למצבים פוליטיים והומניטריים שלא היוו חלק משמעותי בפעולותיו בעבר. במהלך התפרקות יוגוסלביה, ערך הארגון את ההתערבויות הצבאיות הראשונות שלו בבוסניה מ-1992 עד 1995 ואחר כך ביוגוסלביה ב-1999^[5]. סכסוכים אלה הניעו ארגון מחדש צבאי גדול ראשון לאחר המלחמה הקרה. המבנה הצבאי של נאט"ו קוצץ ואורגן מחדש, כאשר כוחות חדשים כמו מפקדת הברית של פיקוד אירופה הוקמו. השינויים שחוללה קריסת ברית המועצות במאזן הצבאי באירופה מאז הסכם CFE הוכרו באמנת הכוחות המזוינים הקונבנציונליים המותאמים באירופה, שנחתמה בפסגת איסטנבול ב-1999.

מבחינה פוליטית, הארגון חיפש יחסים טובים יותר עם מדינות מרכז ומזרח אירופה האוטונומיות החדשות, ופורומים דיפלומטיים לשיתוף פעולה אזורי בין נאט"ו לשכנותיה הוקמו במהלך תקופה זו שלאחר המלחמה הקרה, כולל יוזמת השותפות לשלום ויוזמת הדיאלוג הים תיכוני. 1994, מועצת השותפות האירו-אטלנטית ב-1997, והמועצה המשותפת הקבועה של נאט"ו-רוסיה ב-1998. בפסגת וושינגטון ב-1999, הונגריה, פולין וצ'כיה הצטרפו רשמית לנאט"ו, והארגון גם הוציא הנחיות חדשות לחברות עם "תוכניות פעולה לחברות" מותאמות אישית^[6]. תוכניות אלו שלטו את הוספת חברות הברית החדשות: בולגריה, אסטוניה, לטביה, ליטא, רומניה, סלובקיה וסלובניה ב-2004^[7], אלבניה וקרואטיה ב-2009, מונטנגרו ב-2017, מקדוניה הצפונית ב-2020, פינלנד ב-2023 ושוודיה ב-2024. בחירתו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ב-2007 הובילה לרפורמה גדולה בעמדתה הצבאית של צרפת^[8], שהגיעה לשיאה עם החזרה לחברות מלאה ב-4 באפריל 2009, שכללה גם הצטרפותה מחדש של צרפת למבנה הפיקוד הצבאי של נאט"ו, תוך שמירה על הרתעה גרעינית עצמאית^[9].

בשנת 2007 יחסי רוסיה עם הארגון החלו להידרדר, בעקבות כוונה ארצות הברית להציב מערכות הגנה נגד טילים בפולין ובצ'כיה. בתגובה הודיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי רוסיה משעה את מחויבויותה ל"הסכם הכוחות הקונוונציונליים באירופה". הסכם שנחתם בסוף ימיה של ברית המועצות, בו הוגבלה בין השאר כמות הכוחות והנשק שמותר לצדדים לפרוס בין האוקיינוס האטלנטי במערב לרכס הרי אורל במזרח. ההסכם עודכן ב-1999 אך ובנאט"ו טענו שרוסיה לא מילאה את חלקה בו, מאחר שהמשיכה להחזיק כוחות צבא בגאורגיה ובמולדובה^[10].

באוגוסט 2008, בעקבות מלחמת גאורגיה–רוסיה והכרזת רוסיה על הכרה בעצמאות המחוזות הבדלניים באבחזיה ודרום אוסטיה, ניתקה נאט"ו את הקשרים הדיפלומטיים עם רוסיה^[11]. הם חודשו בדצמבר 2008^[12]. בעקבות סיפוח חצי האי קרים ב-2014 יחסי נאט"ו ורוסיה שוב הגיעו למשבר^[13], ולמעשה הביאו לחברות הארגון את ההכרה בחשיבות הארגון^[14]. מדינות מזרח אירופה קראו לחיזוק כוח ההרתעה של הארגון^[15].

בעקבות בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית בכהונתו הראשונה נקלע הארגון למשבר, לאחר שטראמפ הכריז במהלך מסע הבחירות שלו כי אינו מתכוון לכבד בהכרח את הסכמי ברית נאט"ו במקרה של התקפה רוסית^[16]. ביולי 2018 נערכה פסגת נאט"ו בה עלה חשש כי טראמפ יודיע רשמית על פרישת ארצות הברית מהארגון, אך לבסוף הביע מחויבות לארגון^[17]. עם זאת קיים מיד אחר כך פגישת פסגה ידידותית עם נשיא רוסיה פוטין בהלסינקי^[18]. ביוני 2020 הודיע על תוכנית לצמצום נוכחות צבא ארצות הברית בגרמניה^[19] אשר כללה באותה העת 5 מבין 7 בסיסי הצבא האמריקאיים הפעילים בשטח אירופה.

בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה

בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, אישרו ממשלות שוודיה ופינלנד באופן רשמי את רצונן להצטרף לנאט"ו במהלך פגישה משותפת שערכו ראשי הממשלות. ב-15 במאי הודיעה ממשלת פינלנד (אנ') באופן רשמי על רצונה להצטרף לנאט"ו, כשההצבעה בפרלמנט המקומי ב-17 במאי עברה ברוב של 188 תומכים מול 8 מתנגדים בלבד^[20]. במקביל, ראש ממשלת שוודיה מגדלנה אנדשון הכריזה על כך ב-16 במאי, אולם טורקיה החלה לפעול תחילה לבלום את הצטרפות שוודיה ופינלנד^[21]. ב-29 ביוני הסירה טורקיה את התנגדותה לצירוף שוודיה ופינלנד לנאט"ו^[22]. ב–4 באפריל 2023 הצטרפה רשמית החברה ה-31 בארגון, פינלנד וב-7 במרץ 2024 החברה ה-32, שוודיה.

פעולות צבאיות עיקריות של הברית

מטוס F-15 ממריא להפצצות בשטחי יוגוסלביה מאביאנו, איטליה

מגדלי התאומים בוערים בעת מתקפת פיגועי 11 בספטמבר, שבוצעה על ידי "אל-קאעדה". אירוע זה היווה את הגורם המיידי למלחמת אפגניסטן (2001–2021).

כוחות צבאיים בעיראק, 2003

ספינה אמריקאית משגרת טיל טומהוק במסגרת מבצע שחר האודיסיאה, מרץ 2011

מלחמת המפרץ

ערך מורחב – מלחמת המפרץ

ב-1991 פלשה עיראק בראשות סדאם חוסיין לכווית. הפלישה גונתה על ידי מדינות העולם ובראשן מדינות המערב. נאט"ו, יחד עם עוד צבאות שלא חברים בארגון, תקפו את עיראק במטרה לשחרר את כווית. המטרה הושגה במהרה, וכווית שוחררה. הצבא לא כבש את עיראק.

תקרית באניה לוקה

ערך מורחב – תקרית באניה לוקה

תקרית באניה לוקה הייתה עימות אווירי שהתרחש ב-28 בפברואר 1994, במהלך מלחמת בוסניה, כאשר שישה מטוסי תקיפה קלים מסוג J-21 Jastreb של חיל האוויר של רפובליקת סרפסקה הותקפו על ידי מטוסי קרב של נאט"ו מחיל האוויר של ארצות הברית. חמישה מתוך ששת המטוסים הופלו או התרסקו במהלך ניסיון בריחה. התקרית אירעה בתגובה לתקיפה של מטוסים סרביים על מפעל נשק בבוסניה. מטוסי F-16 אמריקאיים שפעלו מדרום-מערב לבניה לוקה יירטו והשמידו את מטוסי האויב בהצלחה, ללא נפגעים בצד האמריקאי.

אירוע זה נחשב לפעולת הלחימה הראשונה בהיסטוריה של נאט"ו, הן בקרבות אוויר-אוויר והן בכלל.^[23]

מבצע כוח מאוחד

ערך מורחב – מבצע כוח מאוחד

מבצע "כוח מאוחד" היה מבצע הפצצות רחב היקף ומאסיבי על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, אשר נמשך מ-24 במרץ ועד 10 ביוני 1999 ונחשב לחלק חשוב במלחמת קוסובו. "כוח מאוחד" היה המבצע רחב-ההיקף הראשון בהיסטוריה של נאט"ו, לאחר מבצע כוח מכוון (אנ') בבוסניה והרצגובינה במהלך ספטמבר 1995.

מטרותיה המוגדרות של נאט"ו היו לאלץ את הממשלה הסרבית להביא לקץ מלחמת האזרחים בקוסובו בין צבא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וכוחות פרה-צבאיים סרביים לבין צבא שחרור קוסובו. ממשלת יוגוסלביה טענה כי היא הגנה על המיעוט הסרבי בקוסובו מפני התקפות של צבא שחרור קוסובו. מחלקת המדינה של הממשל האמריקני הגדירה בעבר את צבא שחרור קוסובו כארגון טרור.

מלחמת אפגניסטן

ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (2001–2021)

מלחמת אפגניסטן, המכונה על ידי צבא ארצות הברית "מבצע חירות מתמשכת", היא מלחמה שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, שהעלו את אפגניסטן כחשודה העיקרית במתן בסיסים לאוסאמה בן לאדן ולארגון הטרור אל-קאעידה. במסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שהתקיים בה.

ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בין-לאומיים רחבים, ובהם שימוש ראשון של ברית נאט"ו מאז הקמתה בסעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפת אחת המדינות החברות בברית תפורש כפגיעה בכל המדינות החברות בה^[24]. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת סין, רוסיה והודו הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות ספצנאז של השירות הפדרלי הרוסי ללוחמה בסמים), או כדוגמת יפן וקוריאה הדרומית שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית "ISAF", שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בדצמבר 2001 ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר הפלת שלטון הטליבאן.

לאחר הפלת שלטון הטליבאן וכיבוש הבירה קאבול, הוקם שלטון חדש שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן אשר שלטו באפגניסטן לפניו).

הטליבאן חזר לשלטון בקיץ 2021, לאחר הודעתם של הכוחות האמריקאיים על הקדמת נסיגתם מהמדינה.

מלחמת עיראק

ערך מורחב – מלחמת עיראק

בשנת 2003 נכנסו כוחות נאט"ו, בלחץ ארצות הברית, אל עיראק כדי לסייע לכוחות ארצות הברית שם. עשרות אלפי חיילים נשלחו לסייע לאמריקאים, כולל כוחות של מדינות שלא חברות בנאט"ו. לבסוף סדאם חוסיין הופל והוצא להורג, וקיימת נוכחות צבאית בולטת בעיראק שסועת המלחמה. ב-15 בדצמבר 2011 הכריזה ארצות הברית רשמית על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק.

התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב

ערך מורחב – מבצע שחר האודיסיאה

התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב הוא מבצע בין-לאומי שנועד לאבטח אזורים אסורים לטיסה בלוב, על פי החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 17 במרץ 2011, שהתירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי למנוע מכוחות הביטחון הנאמנים למועמר קדאפי, שליט המדינה, לפגוע באזרחים באמצעות תקיפות אוויריות על רקע ההתקוממות בלוב, במהלכה ניהלו מורדים חמושים קרבות עזים מול צבאו של קדאפי ואף כבשו ערים חשובות ואזורים נרחבים.

מדינות החברות בנאט"ו

מפה המייצגת את החברות בברית נאט"ו (בכחול כהה)

ערך מורחב – מדינות חברות בנאט"ו

המדינות המייסדות של נאט"ו:

איטליה איטליה
איסלנד איסלנד
ארצות הברית ארצות הברית
בלגיה בלגיה
בריטניה בריטניה
דנמרק דנמרק
הולנד הולנד
לוקסמבורג לוקסמבורג
נורווגיה נורווגיה
פורטוגל פורטוגל
צרפת צרפת
קנדה קנדה

המדינות שהצטרפו בהמשך (לפי שנים):

בשנת 1952
- יוון יוון^[25]
- טורקיה טורקיה^[25]
בשנת 1955
- גרמניה המערבית גרמניה המערבית^[26]
בשנת 1982
- ספרד ספרד
בשנת 1991
- גרמניה גרמניה המאוחדת^[27]
בשנת 1999
- הונגריה הונגריה
- פולין פולין
- צ'כיה צ'כיה
בשנת 2004
- בולגריה בולגריה
- אסטוניה אסטוניה
- לטביה לטביה
- ליטא ליטא
- רומניה רומניה
- סלובקיה סלובקיה
- סלובניה סלובניה
בשנת 2009
- אלבניה אלבניה^[28]
- קרואטיה קרואטיה^[29]
בשנת 2017
- מונטנגרו מונטנגרו^[30]
בשנת 2020
- מקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית^[31]
בשנת 2023
- פינלנד פינלנד^[32]
בשנת 2024
- שוודיה שוודיה^[33]

מדינות מועמדות

פסגת מנהיגי נאט"ו השנתית 2022 במדריד

בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה (בתהליך של הצטרפות כחברה בארגון)
גאורגיה גאורגיה (בתהליך של דיאלוג מתקדם שמטרתו היא הצטרפות כחברה בארגון)^{[דרושה הבהרה]}
אוקראינה אוקראינה – החלה בתהליך של דיאלוג על הצטרפות כחברה בארגון בשנת 2008, בספטמבר 2022 נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, הגיש באופן רשמי בקשה להצטרפות כחברה בארגון.^[34]

שיתוף פעולה של ישראל עם נאט"ו

ערך מורחב – יחסי ישראל–נאט"ו

למדינת ישראל מעמד של "בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו" בארצות הברית החל משנת 1987^[35], בעקבות מהלך שיזם שר הביטחון דאז, יצחק רבין^[36]. ב-3 במאי 2016 הודיעה נאט"ו כי נציגי ישראל יוכלו להשלים את תהליך האמנה ולעבוד ממטה הארגון בבריסל. המהלך התאפשר ככל הנראה לאחר שינוי המדיניות מצד טורקיה, שהתנגדה עד אז למהלך^[37]. בספטמבר 2016 הגיש אהרון לשנו-יער, שגריר ישראל הראשון לנאט"ו (משמש גם כשגריר ישראל לאיחוד האירופי) את כתב אמנתו^[38].

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל צבא
	פורטל אירופה
	פורטל ארצות הברית

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של נאט"ו (באנגלית, בצרפתית, ברוסית ובאוקראינית)

נאט"ו, ברשת החברתית פייסבוק
נאט"ו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נאט"ו, ברשת החברתית אינסטגרם
נאט"ו, ברשת החברתית LinkedIn
נאט"ו, סרטונים בערוץ היוטיוב
נאט"ו, באתר פליקר
רועי סמיוני, קמה כדי להילחם בסובייטים, נשארה כדי להשמיד את הטרור: ברית נאט"ו חוגגת 70, באתר הארץ, 3 באפריל 2019
אקונומיסט, אחרי 70 שנים, נאט"ו מתעוררת מהקונספציה ונערכת לסופו של עידן עליונותה הטכנולוגית, באתר הארץ, 4 באפריל 2019
נאט"ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נאט"ו - סיכום על מפה, סרטון באתר יוטיוב, 30 במאי 2022
נייר העמדה הסובייטי על הקמת נאט"ו (1949) – מרתף ספרים 2022

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ נחתמה אמנת המערב, הארץ, 5 באפריל 1949
^ מייקל איגנאטיף, ‏לאן נעלמו כל החברים?, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2002
^ קונייב בראש צבאות הגוש המזרחי, דבר, 15 במאי 1955
^ בטקס בפראג נחתם הסכם לפירוק ברית ורשה, חדשות, 2 ביולי 1991
^ סוכנויות הידיעות, ‏נאט"ו תפסיק ההפצצות האוויריות וצבא יוגוסלביה יפנה את קוסובו, באתר גלובס, 15 באפריל 1999
^ נאט"ו מתרחבת. יצרני הנשק בהיכון, באתר גלובס, 14 במרץ 1999
^ סוכנויות הידיעות, בוש: 7 המצטרפות לנאט"ו "מחזקות מוסריות הברית", באתר הארץ, 29 במרץ 2004
^ סטיבן ארלנגר, קתרין בנהולד, סרקוזי בתכנית חדשה: "צבא קטן ויעיל ומעורבות בנאט"ו", באתר הארץ, 18 ביוני 2008
^ ג'ודי דמפסי, הראלד טריביון, סרקוזי פועל לחברות צרפתית מלאה בנאט"ו, באתר הארץ, 10 בפברואר 2009
^ רויטרס, פוטין: רוסיה אינה מחויבת להסכמי צמצום הנשק באירופה, באתר הארץ, 27 באפריל 2007
^ סוכנויות הידיעות, בוש בעקבות הכרזת רוסיה על הכרה בעצמאות המחוזות הבדלניים: רוסיה מחריפה את המתח ומסבכת את המצב, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2008
^ סוכנויות הידיעות, נאט"ו תחדש את הקשרים הדיפלומטיים עם רוסיה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2008
^ אנשיל פפר, סיפוח קרים: פוטין סימן למערב קו אדום, באתר הארץ, 19 במרץ 2014
^ אנשיל פפר, בגלל סיפוח קרים נאט"ו שוב רלוונטית, באתר הארץ, 22 במרץ 2014
^ האקונומיסט, חברות נאט"ו מעוניינות להפגין קשיחות נגד רוסיה, באתר הארץ, 8 ביולי 2016
^ נדב איל, טראמפ: "אינני מתכוון בהכרח לכבד את הסכמי ברית נאט"ו אם רוסיה תתקיף", באתר חדשות 13, 21 ביוני 2016
^ מארק סנטורה, הניו יורק טיימס, הן מפחדות - מרוסיה. המדינות שבאמת יפסידו מפגיעה בנאט"ו, באתר הארץ, 12 ביולי 2018
אקונומיסט, ברית בסכנה: שלושה תרחישים לפסגת נאט"ו שנפתחת היום, באתר הארץ, 11 ביולי 2018
חמי שלו, התוצאה מעידה על הסיבה: הדרכים שבהן משרת טראמפ את רוסיה, באתר הארץ, 6 ביולי 2018
^ אי-פי ורויטרס, הפסגה בהלסינקי: טראמפ רוצה שואו טלוויזיוני, פוטין מסתפק בעצם הפגישה, באתר הארץ, 16 ביולי 2018
^ הניו יורק טיימס, תכנית טראמפ לצמצום נוכחות צבא ארה"ב בגרמניה עשויה לממש את חלומו של פוטין, באתר הארץ, 7 ביוני 2020
^ אסף אוני, ‏אחרי פינלנד: גם שבדיה הודיעה על כוונתה להצטרף לנאט"ו, באתר גלובס, 15 במאי 2022
^ אסף אוני, ‏טורקיה תבלום את הצטרפות שבדיה ופינלנד לנאט"ו?, באתר גלובס, 17 במאי 2022
^ גרדיאן וניו יורק טיימס, טורקיה הסירה את התנגדותה לצירוף שוודיה ופינלנד לנאט"ו, באתר הארץ, 29 ביוני 2022
^ SHAPE History | that the first combat action by NATO forces took place in 1994, 45 years after the creation of the Alliance?, shape.nato.int (באנגלית)
^ ניצן הורוביץ, בניגוד לארה"ב, אירופה "אינה נמצאת במלחמה", באתר הארץ, 17 בספטמבר 2001
^ ¹ ² מרכז כובד חדש בהגנה האטלנטית, חרות, 19 בדצמבר 1952
^ הדגל המערב גרמני על מתקנים צבאיים, חרות, 9 במאי 1955
^ גרמניה המערבית צורפה כבר בשנת 1955, לאחר איחוד גרמניה מחדש צורפה גרמניה המזרחית כחלק אינטגרלי מהרפובליקה הפדרלית של גרמניה
^ סוכנויות הידיעות, נאט"ו מתרחבת לבלקן: אלבניה וקרואטיה צורפו, באתר ynet, 1 באפריל 2009
^ טלי גולדשטין‏, מזל טוב: אלבניה וקרואטיה הצטרפו לנאט"ו, באתר וואלה, 1 באפריל 2009
^ סוכנויות הידיעות, עוד עימות רוסיה-מערב: מונטנגרו מצטרפת לנאט"ו, באתר ynet, 2 בדצמבר 2015
^ North Macedonia joins NATO as 30th Ally, nato.int, ‏27 במרץ 2020
^ פינלנד הצטרפה לנאט"ו, רוסיה מאיימת: "זו מתקפה נגדנו, אנחנו נגיב", באתר ynet, 4 באפריל 2023
^ חיים איסרוביץ, ‏רשמית: שוודיה הפכה לחברה בנאט"ו, באתר מעריב אונליין, 7 במרץ 2024
^ Luke Harding, Isobel Koshiw, Ukraine applies for Nato membership after Russia annexes territory, The Guardian, ‏30 בספטמבר 2022 (באנגלית) (ארכיון)
^ עמנואל רוזן, ישראל עולה ליגה בארה"ב: תהיה במעמד דומה לחברות נאט"ו, מעריב, 11 בדצמבר 1987
^ אלכס פישמן, רבין בקש זכויות נאט"ו בארה"ב, חדשות, 7 בספטמבר 1986
^ ברק רביד, טורקיה הסירה את הווטו וישראל תוכל להדק את קשריה עם נאט"ו, באתר הארץ, 5 במאי 2016
^ אפרים לפיד, ‏השגריר הישראלי הראשון בנאט"ו, באתר "IsraelDefense‏", 18 בספטמבר 2016

[הקמה-1] ¹ ² ³ נחתמה אמנת המערב, הארץ, 5 באפריל 1949

[2] מייקל איגנאטיף, ‏לאן נעלמו כל החברים?, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2002

[3] קונייב בראש צבאות הגוש המזרחי, דבר, 15 במאי 1955

[4] בטקס בפראג נחתם הסכם לפירוק ברית ורשה, חדשות, 2 ביולי 1991

[5] סוכנויות הידיעות, ‏נאט"ו תפסיק ההפצצות האוויריות וצבא יוגוסלביה יפנה את קוסובו, באתר גלובס, 15 באפריל 1999

[6] נאט"ו מתרחבת. יצרני הנשק בהיכון, באתר גלובס, 14 במרץ 1999

[7] סוכנויות הידיעות, בוש: 7 המצטרפות לנאט"ו "מחזקות מוסריות הברית", באתר הארץ, 29 במרץ 2004

[8] סטיבן ארלנגר, קתרין בנהולד, סרקוזי בתכנית חדשה: "צבא קטן ויעיל ומעורבות בנאט"ו", באתר הארץ, 18 ביוני 2008

[9] ג'ודי דמפסי, הראלד טריביון, סרקוזי פועל לחברות צרפתית מלאה בנאט"ו, באתר הארץ, 10 בפברואר 2009

[10] רויטרס, פוטין: רוסיה אינה מחויבת להסכמי צמצום הנשק באירופה, באתר הארץ, 27 באפריל 2007

[11] סוכנויות הידיעות, בוש בעקבות הכרזת רוסיה על הכרה בעצמאות המחוזות הבדלניים: רוסיה מחריפה את המתח ומסבכת את המצב, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2008

[12] סוכנויות הידיעות, נאט"ו תחדש את הקשרים הדיפלומטיים עם רוסיה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2008

[13] אנשיל פפר, סיפוח קרים: פוטין סימן למערב קו אדום, באתר הארץ, 19 במרץ 2014

[14] אנשיל פפר, בגלל סיפוח קרים נאט"ו שוב רלוונטית, באתר הארץ, 22 במרץ 2014

[15] האקונומיסט, חברות נאט"ו מעוניינות להפגין קשיחות נגד רוסיה, באתר הארץ, 8 ביולי 2016

[16] נדב איל, טראמפ: "אינני מתכוון בהכרח לכבד את הסכמי ברית נאט"ו אם רוסיה תתקיף", באתר חדשות 13, 21 ביוני 2016

[17] מארק סנטורה, הניו יורק טיימס, הן מפחדות - מרוסיה. המדינות שבאמת יפסידו מפגיעה בנאט"ו, באתר הארץ, 12 ביולי 2018
אקונומיסט, ברית בסכנה: שלושה תרחישים לפסגת נאט"ו שנפתחת היום, באתר הארץ, 11 ביולי 2018
חמי שלו, התוצאה מעידה על הסיבה: הדרכים שבהן משרת טראמפ את רוסיה, באתר הארץ, 6 ביולי 2018

[18] אי-פי ורויטרס, הפסגה בהלסינקי: טראמפ רוצה שואו טלוויזיוני, פוטין מסתפק בעצם הפגישה, באתר הארץ, 16 ביולי 2018

[19] הניו יורק טיימס, תכנית טראמפ לצמצום נוכחות צבא ארה"ב בגרמניה עשויה לממש את חלומו של פוטין, באתר הארץ, 7 ביוני 2020

[גלובס_שוודיה-20] אסף אוני, ‏אחרי פינלנד: גם שבדיה הודיעה על כוונתה להצטרף לנאט"ו, באתר גלובס, 15 במאי 2022

[21] אסף אוני, ‏טורקיה תבלום את הצטרפות שבדיה ופינלנד לנאט"ו?, באתר גלובס, 17 במאי 2022

[22] גרדיאן וניו יורק טיימס, טורקיה הסירה את התנגדותה לצירוף שוודיה ופינלנד לנאט"ו, באתר הארץ, 29 ביוני 2022

[23] SHAPE History | that the first combat action by NATO forces took place in 1994, 45 years after the creation of the Alliance?, shape.nato.int (באנגלית)

[24] ניצן הורוביץ, בניגוד לארה"ב, אירופה "אינה נמצאת במלחמה", באתר הארץ, 17 בספטמבר 2001

[יוון-25] ¹ ² מרכז כובד חדש בהגנה האטלנטית, חרות, 19 בדצמבר 1952

[26] הדגל המערב גרמני על מתקנים צבאיים, חרות, 9 במאי 1955

[27] גרמניה המערבית צורפה כבר בשנת 1955, לאחר איחוד גרמניה מחדש צורפה גרמניה המזרחית כחלק אינטגרלי מהרפובליקה הפדרלית של גרמניה

[28] סוכנויות הידיעות, נאט"ו מתרחבת לבלקן: אלבניה וקרואטיה צורפו, באתר ynet, 1 באפריל 2009

[29] טלי גולדשטין‏, מזל טוב: אלבניה וקרואטיה הצטרפו לנאט"ו, באתר וואלה, 1 באפריל 2009

[30] סוכנויות הידיעות, עוד עימות רוסיה-מערב: מונטנגרו מצטרפת לנאט"ו, באתר ynet, 2 בדצמבר 2015

[31] North Macedonia joins NATO as 30th Ally, nato.int, ‏27 במרץ 2020

[32] פינלנד הצטרפה לנאט"ו, רוסיה מאיימת: "זו מתקפה נגדנו, אנחנו נגיב", באתר ynet, 4 באפריל 2023

[33] חיים איסרוביץ, ‏רשמית: שוודיה הפכה לחברה בנאט"ו, באתר מעריב אונליין, 7 במרץ 2024

[34] Luke Harding, Isobel Koshiw, Ukraine applies for Nato membership after Russia annexes territory, The Guardian, ‏30 בספטמבר 2022 (באנגלית) (ארכיון)

[35] עמנואל רוזן, ישראל עולה ליגה בארה"ב: תהיה במעמד דומה לחברות נאט"ו, מעריב, 11 בדצמבר 1987

[36] אלכס פישמן, רבין בקש זכויות נאט"ו בארה"ב, חדשות, 7 בספטמבר 1986

[37] ברק רביד, טורקיה הסירה את הווטו וישראל תוכל להדק את קשריה עם נאט"ו, באתר הארץ, 5 במאי 2016

[38] אפרים לפיד, ‏השגריר הישראלי הראשון בנאט"ו, באתר "IsraelDefense‏", 18 בספטמבר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. יש להרחיב על ניגוד האינטרסים של טורקיה תחת ארדואן, לאינטרסים של שאר מדינות הארגון. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.