הכפיל (ספר)
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
הכפיל (ברוסית Двойник, דְבוֹיְניק) הוא רומן מאת פיודור דוסטויבסקי העוסק בתחושותיו הפנימיות ובמאבקו של אדם בשם גוליאדקין עם כפיל זהה לו, העולה עליו בכל קנה מידה. הספר פורסם לראשונה ב-30 בינואר 1846 ויצא בגרסה מתוקנת על ידי דוסטויבסקי עצמו בשנת 1866.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פיודור דוסטויבסקי |
| שפת המקור | רוסית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1846 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך | תשל"ג |
| תרגום | מ"ז ולפובסקי; דינה מרקון |
  | |
תקציר העלילה עריכה
הסיפור עוסק במאבק פסיכולוגי פנימי של הדמות הראשית, יעקב פטרוביץ גוליידקין, פקיד נוירוטי הנפגש באמצע חייו עם אדם הזהה לו לחלוטין מבחינה חיצונית. אך בניגוד אליו, בעל ביטחון עצמי, אגרסיבי ומוחצן. הכפיל מביס את גוליאדקין בכל מובן ואף בעבודתו. הוא פוגע במעמדו ולועג לו בפומבי.
גוליאדקין הוא חבר מועצה אשר היה במקום התשיעי בטבלת הדרגות הרוסית (שהיא טבלה המסמלת את מקומו החברתי של הפקיד שנוסדה על ידי פיוטר הגדול.)
בתחילה, גוליאדקין המקורי (הדמות הראשית) וגוליאדקין המשני (הכפיל שלו) הופכים לחברים, אבל גוליאדקין המשני מנסה להשתלט על חייו של המקורי, והם הופכים לאויבים מרים מאחר שלגוליאדקין המשני יש קסם אישי, חדות, וכישורים חברתיים שחסרים לגוליאדקין המקורי. בסיומו של הסיפור, גוליאדקין המקורי מתחיל לראות הרבה העתקים של עצמו, ותוך סצנה פסיכוטית הוא נגרר לבית משוגעים על ידי דוקטור רוטנשפיץ.
השפעות עריכה
היצירה מושפעת מניקולאי גוגול אף יותר מכל יצירותיו של דוסטויבסקי. באחד הפרקים בספר "שירת פטרבורג" נושבת רוח יצירתו של גוגול הנשמות המתות. רבים אחרים הדגישו את הקשר בין סיפורו של גוגול לשירת פטרבורג. ולדימיר נבוקוב טען ש"הכפיל" הוא פרודיה על האדרת. מבקר בן זמננו, קונסטנטין אקסאקוב, העיר כי "דוסטויבסקי משנה וחוזר על ביטויו של גוגול". רוב החוקרים, לעומת זאת, רואים את "הכפיל" כתגובה של דוסטויבסקי לעבודתו של גוגול. לדוגמה, א.ל. בם קרא לסיפור "הסתה ספרותית ייחודית".
מחקרים על היצירה עריכה
"הכפיל" נחקר במספר דרכים. במבט לאחור, הוא נתפס כחידוש של דוסטויבסקי על יצירותיו של גוגול. במבט קדימה, הוא נקרא לעיתים קרובות כגרסה פסיכו-סוציאלית של יצירותיו האתיות-פסיכולוגיות המאוחרות. שתי ההגדרות הללו מעידות על זמן היצירה בנקודת זמן קריטית בכתיבתו של דוסטויבסקי, שבה הוא עדיין שילב את מה שקדם לו, והוסיף לא מעט אלמנטים משלו. כפי שניתן לראות שאצל דוסטויבסקי השתנתה נקודת המבט החברתית על פני יצירותיו של גוגול, בהם הדמויות הראשיות נתפסות ומתפרשות מבחינה חברתית בהקשר פסיכולוגי המעניק לדמויות עומק רגשי יותר ומוטיבציה פנימית.
אשר לפרשנות היצירה עצמה, ישנן שלוש תזות עיקריות במחקר. האחת, רבים אמרו כי גוליאדקין הולך ומשתגע, וכנראה חי עם סכיזופרניה. השקפה זו נתמכת על ידי רוב הטקסט, במיוחד הזיותיו הרבות של גוליאדקין.
התזה השנייה בה רבים התמקדו בחיפוש אחר הזהות של גוליאדקין. מבקר אחד כתב שהרעיון המרכזי של הכפיל הוא ש"הרצון האנושי בחיפושו אחר חופש ביטוי מוחלט הופך לדחף הרס עצמי".
ההתמקדות האינדיבידואליסטית הזאת מקושרת לעיתים קרובות על ידי חוקרים, כגון ג'וזף פרנק, המדגישים כי זהותו של גוליאדקין נמחצת על ידי הביורוקרטיה והחברה החונקת שבה הוא חי.
התזה האחרונה על "הכפיל" עוסקת בוויכוח מתמשך על איכותו הספרותית. בעוד שרוב החוקרים ראו בו "שברירי מדי מכדי לשאת את משמעותו". דוסטויבסקי כתב ביומנו כי "בהחלט לא הצלחתי עם הרומן הזה, אבל הרעיון שלו היה צלול למדי, ומעולם לא ביטאתי בכתבי דבר חמור יותר, ובכל זאת, מבחינת הצורה, נכשלתי לגמרי." ולדימיר נבוקוב, שבדרך כלל ראה בדוסטויבסקי סופר "בינוני למדי" טען ש"הכפיל" הוא הדבר הטוב ביותר שכתב אי פעם ואמר כי "זוהי יצירה מושלמת של אמנות".
עיבודים עריכה
הסיפור עובד למחזה אנגלי באותו שם. וב-2013 הפך לסרט בשם "הכפיל", בבימויו של ריצ'רד איואדי ובכיכובו של ג'סי אייזנברג.
תרגום עברי עריכה
- פ"מ דוסטויבסקי, הכפיל: פואמה פטרבורגית, תורגם מרוסית בידי מ"ז ולפובסקי, תל אביב: עם עובד, תשל"ג.
- פיודור דוסטויבסקי, הכפיל, תרגמה מרוסית דינה מרקון, תל אביב: עם עובד ("הקלסיקונים"), תשס"ח 2008.
קישורים חיצוניים עריכה
- תקציר "הכפיל" באתר עם עובד.
- הטקסט המלא באנגלית
- הכפיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)