המוסדות הלאומיים
המוסדות הלאומיים, הם המוסדות שהקימה התנועה הציונית בירושלים בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל, כתשתית לקראת הקמת המדינה, ולביצוע פעולות מדיניות לקידום הציונות. המוסדות הלאומיים ממשיכים לפעול, אך תפקידם ומעמדם השתנו לאחר הקמת המדינה.
במוסדות הלאומיים נכללים:
בתחילת דרכה ייצגה ההסתדרות הציונית את היישוב היהודי בארץ ישראל אל מול השלטון העות'מאני ואחר כך את כל העם היהודי. בשנת 1929 עברה הפעילות הביצועית של ההסתדרות הציונית לידי הסוכנות היהודית, וההסתדרות הציונית נותרה כגוף קובע מדיניות.
- הסוכנות היהודית
- לפני הקמת המדינה ייצגה את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.
- מאז קום המדינה ממשיכה לעסוק בנושאי עלייה וקליטה, התיישבות וחקלאות.
- הקרן הקיימת לישראל
- קרן היסוד
- עד לקום המדינה – הזרוע הכספית של הנהגת היישוב.
- מאז קום המדינה התרכזה קרן היסוד במימון העלייה וקליטת העולים ובמימון פעולות הסוכנות היהודית.
עד כינון האספה הלאומית היה עיקר הפעילות הארגונית בידי ההנהלה הציונית שקיימה מגעים עם השלטון המנדטורי בארץ ישראל ובבריטניה ועם מוסדות חבר הלאומים. המוקד העיקרי היה בלונדון, שם ניהלו ויצמן וחברי ההנהלה את עיקר פעילותה. מוקד שני, חלש יותר, היה בירושלים, שבה ישבו נציגי ההנהלה הציונית, כמו הקולונל פרדריק קיש. הסניף בירושלים ניהל מגע עם ממשלת המנדט, כשהוא כפוף להוראות המרכז בלונדון.
דוגמאות נוספות למוסדות לאומיים: אספת הנבחרים, הוועד הלאומי (שימש מעין ממשלה ל"מדינה שבדרך"), הרבנות הראשית (טיפלה בענייני הדת; בתי כנסת, שחיטה, קבורה), הסוכנות היהודית.
פעילות המוסדות הלאומיים הייתה מותנית אמנם בקבלת היתרים מהשלטון הבריטי. עם זאת, חיזקו המוסדות הלאומיים את התחושה של מעין מדינה ריבונית ויצרו בסיס משותף ליישוב למרות פיצולו האידאולוגי.
ראו גם
עריכה- בית המוסדות הלאומיים
- משה ליסק ודן הורוביץ, מיישוב למדינה, תל אביב, עם עובד 1977
קישורים חיצוניים
עריכה
אנשיל פפר, הציונים הכלכליים || המוסדות שהיו צריכים להתפרק עם קום המדינה, באתר הארץ, 5 במאי 2014- ארכיון אסף דברי דפוס של המוסדות הלאומיים., בספרייה הלאומית
