המכון המלכותי לכימיה
המכון המלכותי לכימיה (באנגלית: The Royal Institute of Chemistry) הייתה אגודה מדעית בממלכה המאוחדת, שנוסדה בשנת 1877 בשם "המכון לכימיה של בריטניה" (באנגלית: The Institute of Chemistry of Great Britain). תפקידו היה להתמקד בכישורים ובמעמד המקצועי של כימאים, ומטרתו הייתה להבטיח כי כימאים יועצים ואנליטיים יוכשרו כראוי. המכון העניק אישורים על הכשרה מקצועית: AIC (עמית המכון לכימיה) המעיד על הכשרה מלאה, ו־FIC (עמית) המעיד על יכולת מקצועית.[1]
המכון קיבל את הצ'רטר המלכותי הראשון בשנת 1885. מלבד הדרישות על כישורים מקצועיים יסודיים, המכון גם קבע סטנדרטים אתיים מחמירים. הכישורים העיקריים שלו היו רישיון (LRIC) (הכשרה מקצועית לאחר לימוד מעשי בסטנדרט נמוך מתואר ראשון), בוגר (GRIC) (השלמת לימודים שווה ערך לפחות לתואר ראשון), עמית (ARIC) (LRIC בתוספת ניסיון מקצועי), חבר מוסמך (MRIC) (תואר שני בתוספת ניסיון מקצועי) ועמית (FRIC) (יותר ניסיון ועמידה מאשר MRIC) במכון המלכותי לכימיה. בעקבות אמנה משלימה בשנת 1975, חברים ועמיתים הורשו להשתמש באותיות CChem, ראשי תיבות של Chartered Chemist (כימאי מורשה).[2]
המכון פרסם את כתב העת "סקירות המכון המלכותי לכימיה" (אנ') בשנים 1968–1971 ועד היום שומר על שמו, כאשר הוא התאחד עם כתב העת "סקירות האגודה לכימיה" (אנ') ו"כתב העת של המכון המלכותי לכימיה" (אנ').
במקביל, האגודה הכימית התרכזה במדע הכימיה, ופרסמה כתבי עת מדעיים. בשנת 1972 שני ארגונים אלה, יחד עם אגודת פאראדיי והאגודה לכימיה אנליטית, החלו בתהליך המיזוג והפכו לחברה המלכותית לכימיה ב־15 במאי 1980.[3]
נשיאים עריכה
- אדוארד פרנקלנד: 1877–1880
- פרידריך אבל: 1880–1883
- ויליאם אודלינג: 1883–1888
- ג'יימס בל: 1888–1891
- ויליאם טילדן: 1891–1894
- ויליאם ג'יימס ראסל: 1894–1897
- תומאס סטיבנסון: 1897–1900
- ג'ון מילר תומסון: 1900–1903
- דייוויד הווארד: 1903–1906
- פרסי פרנקלנד: 1906–1909
- ג'ורג' תומאס ביילי: 1909–1912
- רפאל מלדולה: 1912–1915
- ג'יימס ג'ונסטון דובי: 1915–1918
- הרברט ג'קסון: 1918–1921
- אלפרד צ'פמן: 1921–1924
- ג'ורג' ג'רלד הנדרסון: 1924–1927
- ארתור סמית'לס: 1927–1930
- ג'ורג' כריסטופר קלייטון: 1930–1933
- ג'וסלין פילד ת'ורפ: 1933–1936
- רוברט הוסון פיקארד: 1936–1939
- ויליאם אלכסנדר סקן קלדר: 1939–1940
- ג'ון ג'ייקוב פוקס: 1940–1943
- אלכסנדר פינדליי: 1943–1946
- ג'רלד רוש לינץ': 1946–1949
- ג'יימס וילפרד קוק: 1949–1951
- הרברט ויליאם קרמר: 1951–1953
- הארי ג'פקוט: 1953–1955
- דאגלס ויליאם קנט-ג'ונס: 1955–1957
- ויליאם ורדלאו: 1957–1958
- ארנסט לה קווין הרברט: 1959–1961
- ויליאם קרשו סלייטר: 1961–1963
- הארי יוליוס אמליאוס: 1963–1965
- פרנק הארטלי: 1965–1967
- לסלי הנרי ויליאמס: 1967–1970
- יוארט ג'ונס: 1970–1972
- פרנק ארנולד רובינסון: 1972–1974
- צ'ארלס קמבאל: 1974–1976
- צ'ארלס נורמן תומפסון: 1976–1978
- ריצ'רד נורמן: 1978–1980
הערות שוליים עריכה
- ^ Chemists by profession. The origins of the Royal Institute of Chemistry, C. A. Russell, with N. G. Coley and G. K. Roberts, Milton Keynes, The Open University Press, in association with the Royal Institute of Chemistry, 1977
- ^ Royal Society of Chemistry/About us/Our origins, rsc.org.
- ^ "RSC Charter and By-law”, Retrieved 14 June 2018.