המלחמות האיליריות
המלחמות האיליריות היו סדרת מלחמות בשנים 229–168 לפנה"ס בין הרפובליקה הרומית לממלכת איליריה.
 | ||||||||||
| תאריכים | 229 לפנה"ס – 168 לפנה"ס (כ־61 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | איליריה | |||||||||
| ||||||||||
ב"מלחמה האילירית הראשונה", שנמשכה מ-229 לפנה"ס עד 228 לפנה"ס, עלתה דאגתה של רומא בנוגע לנתיבי הסחר שלאורך הים האדריאטי, בשל התעצמותה של ממלכת ארדיאיי (Ardiaei) עם עליית המלכה טאוטה (אנ') לכס השלטון, שהוציאה להורג את נציג רומא באיליריה קרונקניוס ותקפה ספינות מסחר של סוחרים איטלקיים שבחסותה של רומא. מפאת כל אלה שלח הסנאט הרומי את הקונסולים לוקיוס פוסטומיוס אלבינוס וגניאוס פולוויוס קנטומליוס בראש הצבא לאיליריה, רומא גירשה את כוחותיה של טאוטה מהערים היווניות אפולוניה, קורקירה, אפידאמנוס, פארוס ואחרות ומינו את דמטריוס מפארוס למושל על ערים אלו, ובנוסף סיפחו חלקים מאיליריה לרומא. עם טאוטה רומא הגיעה להסכם שלא תשוט בימים רומיים ויוונים ותיסוג מרוב חבלי איליריה.
"המלחמה האילירית השנייה" נמשכה מ-220 לפנה"ס עד 219 לפנה"ס. בסתיו של 220 לפנה"ס רומא הייתה במשא ומתן עם המצביא מושל היספניה מטעם קרתגו, חניבעל ברקה, ונראה היה שמלחמה חדשה בין רומא לקרתגו בפתח. דמטריוס ניצל את העובדה שתשומת לבם של הרומאים מרוכזת בקרתגו, ותקף ערים איליריות שהיו בשליטת הרומאים. הוא הפליג עם צי של 50 ספינות אל מעבר לליסוס, מפר בכך סופית את החוזה משנת 229, שעל פיו לאילירים ייאסר להפליג מעבר לליסוס עם יותר משתי ספינות. הרומאים רצו לבטח את ענייני הבלקן לקראת המלחמה הקרבה עם קרתגו, והחלו במשלוח כוחות לאיליריה.
במקביל ביוון פרצה "מלחמת בעלות הברית", בין הליגה האכאית ומוקדון, לליגה האיטולית. בראשית שנת 220 לפנה"ס יצאו דמטריוס ומצביאו סקרדילאידאס עם 90 ספינות למסע שוד וביזה. הם תקפו את פילוס, אולם לא הצליחו לכובשה. לאחר מכן החליטו להתפצל, סקרדילאידאס עם ארבעים ספינות עצר בנפפקטוס וסייע שם לאיטולים לתכנן את הפלישה לאכאיה. דמטריוס עם שאר הצי שדד כסף מאיים שונים. הצי החזק של רודוס נשלח נגדו, ועל כן קיבל בשמחה את הצעת הגנרל האכאי טאוריון לסייע לו למנוע את השתלטות האיטולים על קינאיתה. אולם דמטריוס הגיע יומיים מאוחר מדי, ועל כן הסתפק בכמה פשיטות על חופי איטוליה. לאחר מכן חזר לאיליריה להתכונן לקראת ההתקפה הרומאית. שלא כמו טאוטה, דמטריוס היה מוכן היטב למלחמה. הוא הציב חילות מצב באזורים שבהם היו עלולים הרומאים לנחות, ודאג לסלק מהם את אלו שלא היו נאמנים לו. אולם המפקד הרומאי לוקיוס אמיליוס פאולוס, הצליח להערים עליו על ידי כך שפיתה אותו לצאת עם כל כוחותיו לנמל של פארוס, בעוד שבפועל תקפו הרומאים מכיוון אחר. בעקבות כך נכבשה פארוס, ודמטריוס נאלץ לצאת לגלות.
ב-171 לפנה"ס, גנטיוס מלך איליריה היה בברית עם הרומאים נגד המקדונים. אבל בשנת 169 לפנה"ס הוא ערק וכרת ברית עם פרסאוס מלך מוקדון. במהלך המלחמה האילירית השלישית, בשנת 168 לפני הספירה, הוא עצר שני לגיונים רומיים והרס את הערים אפולוניה ודיראכיון, שהיו בברית עם רומא. הוא הובס בסקודרה על ידי כוח רומי תחת גאלוס לוקיוס אנטוניוס, וב-167 הובא לרומא כשבוי להשתתף בחגיגות הניצחון לגאלוס.
