המעגל

דו-ירחון שווייצרי

המעגלגרמנית: Der Kreis; בצרפתית: Le Cercle; באנגלית: The Circle) היה דו-ירחון שווייצרי תלת-לשוני, שפנה להומוסקסואלים. כתב העת ראה אור בציריך בין השנים 1943 ו-1967, ונחשב בזמנו לאחד מכתבי העת הגאים הראשונים והחשובים ביותר, במיוחד באירופה.

המעגל
Der Kreis
Le Cercle
The Circle
שער גיליון דצמבר 1943
שער גיליון דצמבר 1943
סוג דו-ירחון
סוגה LGBT magazine עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי הופעה 19431967 (כ־24 שנים)
שפה צרפתית
גרמנית
אנגלית
מדינה שווייץ
www.der-kreis.ch
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

לכתב העת "המעגל" קדמו כתבי העת "דגל החברות השווייצרי" (Schweizerisches Freundschafts-Banner, ‏1932-1936) ו"צדק לאדם" (Menschenrecht, ‏1937-1942). הללו נוסדו, כל אחד בתורו, על ידי נשים שהיו מחויבות לזכויות ההומוסקסואלים, ופנו לגברים ונשים כאחד. שמות כתבי העת הללו לא כללו התייחסות מפורשת להומוסקסואליות, אשר נחשבה כעבירה פלילית עד שנכתב הקוד הפלילי החדש של שווייץ ב-1942. עריכת כתבי העת הללו הייתה כמעט ללא הפסקה נתונה בידיה של אנה פוֹק (שכתבה תחת השם הבדוי "מַמִינה"). כאשר נטל העבודה היה כבד מדי עבורה, היא העבירה את שרביט הניהול והעריכה לידי המחזאי קארל מאייר, שכתב בכתב העת תחת השם "רוֹלף".

מיד עם חילופי העורכים החל העיתון להופיע בשתי שפות - גרמנית וצרפתית - בשם Der Kreis - Le Cercle. עורך הכתבות בצרפתית היה אז'ן לאובאכר ("שארל וֶלְטִי"). כעת פנה כתב העת לגברים בלבד, והנשים פרשו מן המערכת.

בשנות מלחמת העולם השנייה ועוד כמה שנים אחריה היה "המעגל" כתב העת הגאה היחיד בעולם, ובזכות עובדה זו זכה בקוראים גם מחוץ לגבולות שווייץ, ובמיוחד בגרמניה, צרפת, בריטניה וארצות הברית. השינוי החשוב ביותר התחולל ב-1951, כשנוספו למגזין גם כתבות באנגלית, בעריכתו של רודולף יוּנג (שכתב תחת השמות "רודולף בורקהרט" ו"כריסטיאן גראף"). בעקבות שינוי זה נוספו לכותרת העיתון גם המילים The Circle.

מספר המנויים לכתב העת בשיאו הגיע ל-2000 בשנת 1959, מתוכם 700 מחוץ לשווייץ. משהחלו להופיע בסקנדינביה כתבי עת מתירניים יותר בתחילת שנות השישים איבד "המעגל" ששמר על חזות שמרנית ומכובדת, חלק גדול מן המנויים, ומצבו הכלכלי התערער. בסופו של דבר נסגר כתב העת ב-1967. כמה מן התומכים והמנויים ניסו להקים כעבור שנה כתב עת חדש בשם "מועדון 68", אבל לא הצליחו להגיע להישגיו ולמעמדו של "המעגל".

בשנות קיומו של כתב העת היווה קהל המנויים מעין מועדון חברים, והמסיבות שארגן בציריך משכו אליהן חוגגים מכל אירופה. במסיבות הללו הועלו מופעי בידור באיכות גבוהה שביים "רולף" עצמו ואילו לצד המוזיקלי היה אחראי הפסנתרן ניקו קאופמן ("ליזיס"), מתלמידיו של ולדימיר הורוביץ. כל המשתתפים נקראו בכינויים בדויים, וספר הכתובות היה חסוי - "רולף" ו"שארל ולטי" היו היחידים שהייתה להם גישה אליו. כמה שמות בדויים של אמנים וסופרים פוענחו רק לאחרונה, ואחרים לא פוענחו עד היום.

תוכן ומשתתפים עריכה

כתב העת הופיע שש פעמים בשנה, וכל גיליון כלל על פי רוב 36 עמודים. כמחצית מן החומר הייתה בגרמנית, ושאר הכתבות התחלקו שווה בשווה בין האנגלית והצרפתית. הללו לא היו סתם תרגומים של הכתבות הגרמניות, אלא חומר מקורי ועצמאי. בין השאר הופיעו בכתב-העת חדשות ופרשנות בנושאים פוליטיים מנקודת ראות הומוסקסואלית, וכן טקסטים ספרותיים בשירה ובפרוזה, שהיו אהודים במיוחד. חלקם נכתבו בידי סופרים מוכרים, וחלקם נדפסו כחלק מתחרויות סיפורים קצרים שארגן כתב העת. כמו כן הופיעו ביקורות ספרים והספדים. במוסף נפרד פורסמו מודעות היכרות. בין הסופרים והמשוררים שכתביהם התפרסמו בכתב העת היו קורט הילר (שכתב בשם הבדוי Keith Llurr, אנגרמה של שמו), סמיואל מ' סטיוארד וריצ'רד פלנט, שכתב מאוחר יותר את "המשולש הוורוד", אחד מספרי המחקר החשובים ביותר על רדיפת ההומוסקסואלים בגרמניה הנאצית.

בכל גיליון התפרסמו גם צילומים ארוטיים, אף כי לא נועזים יותר מדי. בין הצלמים שהשתתפו בכתב העת היו ג'ורג' פלאט ליינס ואליסון דלארו. צילומים נבחרים יצאו לאור בנפרד בארבעה ספרים, בין 1952 ו-1962, בכותרת "הגבר בצילום", כמו גם איורים מאת ז'אן קוקטו, פול קדמוס ואחרים.

השפעה עריכה

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נודעה לכתב העת השפעה עצומה על התנועה לזכויות ההומוסקסואלים באירופה, ואפילו בצפון אמריקה. עבור הקוראים, היה "המעגל" אחד המקורות הבודדים שאפשר להם לקבל מידע לא-מוטה ולא-עוין על הומוסקסואליות, בחברה שבה עצם אזכור הנושא היה טאבו והומוסקסואלים רבים סבלו מבדידות ומתחושת בידוד. "המעגל" שימש כמודל לכתבי עת דומים ולארגונים חברתיים שהחלו להופיע ברחבי העולם המערבי, גם אם אחדים מהם התרחקו מן האידיאל הרציני והשמרני של "המעגל".

ב-1999 הוצגה תערוכה על כתב העת במוזיאון ההומואים בברלין ובשנת 2000 במוזיאון השווייצרי הלאומי. הארכיון של "שארל ולטי", ובו מסמכים חשובים מן ההיסטוריה של "המעגל" ושל התנועה ההומו-לסבית באירופה, נתרם אחרי מותו לארכיון השווייצרי למדעי החברה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה