המפה הוורודה
המפה הוורודה (בפורטוגזית: "Mapa cor-de-rosa") היה מסמך שהציג את שאיפותיה הטריטוריאליות של האימפריה הפורטוגזית בשטח שבין אנגולה ומוזמביק, שהוא כיום בתחומי המדינות זמביה, זימבבווה ומלאווי.
לאחר הכרזת ברזיל על עצמאותה ב-1822, החלה פורטוגל למקד את מאמציה בחקר שטחי פנים יבשת אפריקה הכלולים במושבותיה אנגולה ומוזמביק. חוקרי הארצות הרמנז'ילדו קאפלו ורוברטו איוונש היו האירופים הראשונים שחצו את אפריקה מחוף אל חוף. כך הפכה התוכנית לחיבור שתי המושבות לאחד היעדים המדיניים העיקריים של פורטוגל במחצית השנייה של המאה ה-19.
הבריטים לא קיבלו תוכנית פורטוגזית זו בסבר פנים יפות, כי גם להם הייתה תוכנית משלהם שעוררה מחלוקת עם פורטוגל, תוכנית הקו האדום "מהכף לקהיר" של סר ססיל רודס: יצירת רצף טריטוריאלי חוצה יבשת בין קהיר לקייפטאון אשר יאפשר לבריטים להגיע למעמד של הגמוניה באפריקה.
מתיחות זו בין פורטוגל לבריטניה הובילה לאולטימטום בריטי ב-1890. לבסוף ויתרה פורטוגל על עמדתה ופעלה לפי סעיפי האולטימטום שהציבה בריטניה. כך נפגע אנושות מעמד השלטון המלוכני בפורטוגל.
