ויקיפדיה

המשקה השחור

המשקה שחור או תה יופון (המכונה גם "משקה אהוב", "קסינה", "תרופה גדולה" או "משקה לבן" על ידי הילידים; "תה קרוליינה", "תה דרום הימים" או "תה אינדיאני" על ידי האירופאים) מתייחס למספר סוגים של משקאות עם קפאין שהוכנו במקור על ידי הילידים האמריקאים בדרום מזרח ארצות הברית ואומצו לאחר מכן על ידי אירופאים ואמריקאים. המשקה מבושל בדרך כלל מעץ ההוליה יופון (Ilex vomitoria), שהוא במקור מחופי האוקיינוס האטלנטי וחוף המפרץ של ארצות הברית[1], וקשור לירבה מטה (Ilex paraguariensis) ולגואיוסה. המשקה הילידי עשוי היה לכלול גם את עץ ההוליה דהון (Ilex cassine) ועשבי תיבול נוספים.

הצ'יף של שבט הטימוקואה, סאטוריווה (שפעל בשנים 1562-1565), מכין את אנשיו לקרב על ידי שתיית המשקה השחור. תחריט מאת ז'אק לה מוין ותיאודור דה ברי.
כוס תה יאפון אמריקאי עכשווי שזמין כעת מסחרית בארצות הברית .

משקה יופון מרוכז מאוד שימש בטקסים שונים, כולל טקסי טיהור[2], על ידי עמים ילידים מדרום מזרח ארצות הברית כמו יוצ'י, קאדו, צ'יקסו, צ'רוקי[3], צ'וקטאו, מוסקוגי, טימוקואה, צ'יטימאצ'ה ואחרים.[4][5] בנוסף, קבוצות ילידיות אחרות שלא חיו בתחום הטבעי של היופון סחרו בו או גידלו אותו.[4] השימוש בו התגלה גם במטרופולין העתיק של תרבות המיסיסיפי בקהוקיה.[5] עמים ילידיים השתמשו במשקה השחור כמשקה חברתי במפגשי מועצה והציעו אותו לאורחים כמשקה מכובד. הם גם השתמשו בו כמשקה רפואי. בנוסף, היה נהוג לשתות אותו כמשקה יומי ממריץ, וגירסה חזקה שלו נשתתה על ידי גברים לפני קרב.[6] הוא היה ידוע בשמות שונים, כולל "משקה לבן" (בגלל הקשריו לטוהר), "משקה אהוב" (הצמח היה ידוע כ"עץ האהוב") וגם "משקה שחור" (בעיקר על ידי האירופאים, בשל צבעו של המשקה החזק).[7]

ההכנה והנהלים משתנים בין שבטים ואתרי טקסים שונים; מרכיב בולט הוא העלים והגבעולים הקלויים של Ilex vomitoria. בהקשרים מסוימים, משקה היופון הוכן בצורה מרוכזת מאוד שייתכן וכללה עשבי תיבול נוספים בעלי תכונות מעוררי הקאה. הצום לפני הטקסים, יחד עם צריכת כמויות גדולות של המשקה, ייתכן שגם הם גרמו להקאות שנצפו על ידי האירופאים.[2] תצפיות אלו הובילו לקישור המשקה עם הקאות, וכן לשמו המדעי המודרני, למרות שלעלי היופון אין תכונות מקיאות אינהרנטיות.[8] עם זאת, לפי מחלקת החקלאות של ארצות הברית, "אנליזה כימית מודרנית של יופון לא מצאה תרכובות מקיאות או רעילות, וריכוזי הקפאין דומים לאלו של תה מסחרי."[2]

המשקה השחור אומץ על ידי המתיישבים האירופאים (בתחילה הספרדים בפלורידה) כבר במאה ה-17, והם שתו אותו כמשקה קפאין רגיל.[2] הוא המשיך להיות בשימוש על ידי אמריקאים לבנים שחיו בדרום ארצות הברית, במיוחד בקרוליינות. השימוש בו כמעט ונעלם בתחילת המאה ה-20, אך כעת מתבצע תחייה של המשקה על ידי כמה חברות אמריקאיות קטנות. המשקה השחור המשיך לשמש גם בקרב שבטים אינדיאנים שונים, כמו הסמינולס, שמכינים משקה שחור לטקס התירס הירוק השנתי שלהם (אם כי, המשקה אינו תמיד מכיל יופון, כיוון שהוא תערובת של צמחים שונים).[2]

קציר והכנה

עריכה
 
הכנת משקה שחור, תחריט מאת יוסף-פרנסואה לאפיטו, 1723

על פי הרשומות האתנו-היסטוריות עלי היופון והענפים ששימשו להכנת "המשקה השחור" נקטפו באופן מסורתי קרוב ככל האפשר לזמן הצריכה המתוכנן. לאחר הקטיף, הם נקלו קלות במיכל קרמי מעל האש. הקלייה מגבירה את המסיסות של הקפאין במים, וזוהי אותה הסיבה שבגללה קולים פולי קפה.[9]

לאחר מכן הועלו העלים במיכלים גדולים של מים עד שהנוזל הגיע לצבע חום כהה או שחור (ומכאן השם "משקה שחור"). הנוזל סונן למיכלים כדי להתקרר, עד שהיה מספיק קריר כדי לא לכוות את העור, ונשתה כשהוא עדיין חם. מכיוון שקפאין הוא פי 30 יותר מסיס במים רותחים מאשר במים בטמפרטורת החדר, הדבר הגביר את השפעתו. המשקה נצרך בצורה טקסית. ההשפעות הפיזיולוגיות שלו מאמינות בעיקר להשפעות של מינונים גבוהים של קפאין. שלוש עד שש כוסות קפה חזק שוות ל-0.5 עד 1.0 גרם קפאין; המשקה השחור יכול היה לספק לפחות כמות זו ואולי עד 3.0 עד 6.0 גרם קפאין.[10]

שיטת הייצור הכללית של המשקה השחור ידועה, אך לא כל הפרטים על ההכנה והשימוש הטקסי של המשקה ידועים. מקור ההשפעה המקיאה של המשקה השחור אינו ידוע והועלו השערות לגביו על ידי היסטוריונים, ארכיאולוגים ובוטנאים. חלק מהמקצוענים מאמינים שהיא נגרמת על ידי הוספת הצמח הרעיל Eryngium yuccifolium (אנ'). [11]

המתיישבים האירופאים אימצו את שיטת ייצור עלי היופון מהילידים והכינו חליטה שנקראה בשמות שונים, כולל תה יופון, תה אינדיאני, תה קרוליינה, תה דרום הימים או תה אפלאצ'יה.

ההכנה והשימוש המודרניים במשקה היופון על ידי האינדיאנים מתועדים פחות טוב. מתכונים מקוונים למשקה זכו לביקורת מצד חלק מהאינדיאנים על כך שהם עלולים להיות מסוכנים ואף רעילים, בגלל שהם משמיטים שלבים חשובים. פירות עץ ההולי יופון רעילים ועלולים לגרום לאי ספיקת כליות ולכן אין לצרוך אותם.[12] אדם אדוארדס ובראדלי בנט בדקו את הגבעולים, השורשים והעלים של היופון. הם מצאו שהחומר הרעיל היחיד האפשרי היה תאוברומין, אלקלואיד, אך כמות הכימיקל הייתה כל כך נמוכה שגרם אחד של קקאו הכיל פי 2,255 יותר תאוברומין מאשר יופון.[13]

מעמד עכשווי

עריכה

בשנות ה-2000 המוקדמות, תה יופון החל לחוות התעוררות בפופולריות שלו עם הקמתם של מספר חברות סטארטאפ קטנות בפלורידה, ג'ורג'יה וטקסס, אשר קוטפות ומעבדות תה יופון.[14]

כיום ניתן לרכוש מותגים אמריקאים שונים של תה יופון (כגון Yaupon Brothers, Lost Pines Yaupon, Asi Tea ו-Catspring Yaupon) במספר שווקים מקומיים, באינטרנט ובכמה אתרים היסטוריים הקשורים לילידים אמריקאים.[14] [15] [16] חברות קטנות אלו משווקות את תה היופון כמשקה קפאין אורגני, מקומי, שנקצר בצורה אתית ותוך מודעות סביבתית. הביקוש למשקה עלה לאחרונה, ובשנת 2018 הוקמה האגודה האמריקאית לתה יופון לקידום היופון.[14] [16] לפי Folch, "רוב היופון הנמכר על ידי חברות מבוססות בארה"ב הוא אורגני - הוא צמח נפוץ מכיוון שהוא מקומי ואינו דורש דשנים, קוטלי עשבים או חומר הדברה וכמעט אינו מצריך השקיה - ונאסף או מגודל בחלקות קטנות (אפילו בחצרות אחוריות במרכז פלורידה)."[14]

תה יופון נמכר כיום גם על ידי הול פודס מרקט, שקידמה אותו כאחת המגמות הקולינריות החדשות של 2023.[17] כמו כן, נמכר תה יופון במשקה מותסס בסגנון פטריית תה ובצורה אבקתית (בסגנון מאצ'ה).[17]

לפי כתב ה-BBC מאט סטירן תה יופון מבושל כ"אליקסיר בצבע צהוב עד כתום כהה עם ארומה פירותית ואדמתית וטעם חלק עם גוונים מאלטיים", ויחס החומרים הממריצים כמו קפאין, תאוברומין ותאופילין משתחררים באיטיות לגוף, מה שמספק בהירות מנטלית ללא רעידות והקלה על הבטן. [5]

קיימים מספר זנים מסחריים של יופון הזמינים במשתלות ומגדלים מסחריים, כולל: 'Folsom Weeping', 'Grey's Little Leaf', 'Jewel', 'Nana', 'Pendula', 'Poole’s Best', 'Pride of Houston', 'Shadow’s Female', 'Shillings/Stokes Dwarf', 'Straughn's', 'Yawkey', ו-'Yellow Berry'. [2]

בשל הנזק הסביבתי הנוכחי הקשור לגידולי קפאין אחרים כמו קפה, מחקר שנערך לאחרונה על ידי בוטנאים אמריקאים קידם את השימוש בגידולי קפאין מקומיים, כמו יופון, כגידול קפאין יותר בר קיימא וידידותי לסביבה. [18]

תה יופון ממשיך לשמש גם בקרב שבטים אינדיאניים מסוימים, כמו הסמינולס והצ'ירוקי.[2][5]

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Merrill, William L. "The beloved tree: Ilex vomitoria among the Indians of the Southeast and adjacent regions", in Black Drink: A Native American Tea, pp. 40-82, 1979, Univ of Georgia Press.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 YAUPON Ilex vomitoria Aiton, Natural Resources Conservation Service: Plant Guide. USDA. nrcs.usda.gov
  3. ^ Hudson, Charles, M (1979). Black Drink: A Native American Tea. University of Georgia Press. pp. 61–62.
  4. ^ 1 2 Merrill, William L. "The beloved tree: Ilex vomitoria among the Indians of the Southeast and adjacent regions", in Black Drink: A Native American Tea, pp. 40-82, 1979, Univ of Georgia Press.
  5. ^ 1 2 3 4 Yaupon: The rebirth of America's forgotten tea, www.bbc.com (באנגלית בריטית)
  6. ^ Crawford, Suzanne J.; Kelley, Dennis F. American Indian Religious Traditions: An Encyclopedia (A - I, Volume 1), p. 73. ABC-CLIO, 2005.
  7. ^ Hudson, Charles M (1979). Black Drink: A Native American Tea. University of Georgia Press. pp. 2, 131.
  8. ^ Hudson, Charles, M (1979). Black Drink: A Native American Tea. University of Georgia Press.
  9. ^ Susan Budavari, ed. (1996). The Merck Index (12th ed.). Whitehouse Station, NJ: Merck & Co., Inc. p. 1674.
  10. ^ Hudson, Charles M. (1976). The Southeastern Indians. p. 226.
  11. ^ Hudson, Charles M. (1976). The Southeastern Indians. pp. 4, 59, 62, 138, 140–141.
  12. ^ Perry, Mac (1990). Landscaping in Florida. Pineapple Press. p. 253. ISBN 978-1561640577. נבדק ב-16 במרץ 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Edwards, Adam L.; Bennett, Bradley C. (2005). "Diversity of Methylxanthine Content in Ilex cassine L. and Ilex vomitoria Ait.: Assessing Sources of the North American Stimulant Cassina". Economic Botany. 59 (3): 275–285. doi:10.1663/0013-0001(2005)059[0275:domcii]2.0.co;2.
  14. ^ 1 2 3 4 Folch C. Ceremony, Medicine, Caffeinated Tea: Unearthing the Forgotten Faces of the North American Stimulant Yaupon (Ilex vomitoria). Comparative Studies in Society and History. 2021;63(2):464-498. doi:10.1017/S0010417521000116
  15. ^ Murray Carpenter (4 באוגוסט 2015). "Here's The Buzz On America's Forgotten Native 'Tea' Plant". National Public Radio. נבדק ב-31 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 Stirn, Matt (24 בפברואר 2021). "Yaupon: The rebirth of America's forgotten tea". BBC Travel. נבדק ב-24 באוקטובר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 "The Next Big Things: Our Top 10 Food Trends for 2023". Whole Foods Market (באנגלית). נבדק ב-2024-06-13.
  18. ^ Palumbo et al. 'Ilex Vomitoria Ait. (Yaupon): A Native North American Source of a Caffeinated and Antioxidant-Rich Tea.' Economic Botany, 63(2), 2009, pp. 130–137. © 2009, by The New York Botanical Garden Press, Bronx, NY 10458-5126 U.S.A
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המשקה_השחור&oldid=39045131"