פתיחת התפריט הראשי

הנס רייטר (Hans Conrad Julius Reiter;‏ 26 בפברואר 188125 בנובמבר 1969) היה רופא ובכיר בממסד הרפואי בגרמניה הנאצית. רייטר היה מעורב בביצוע פשעים נגד האנושות במסגרת עריכת ניסויים באסירי מחנות הריכוז.

הנס רייטר
Hans Reiter
אין תמונה חופשית
לידה 26 בפברואר 1881
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בנובמבר 1969 (בגיל 88)
קאסל, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רפואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת רוסטוק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

לאחר שקיבל את תואר הדוקטור שלו בשנת 1906 התמקד רייטר בבקטריולוגיה ובמסגרת זו השתלם מספר חודשים במכון פסטר בפריז ובכמה בתי חולים באנגליה. בשנת 1916 הוא תיאר את התסמונת אשר נקראה על שמו: תסמונת רייטר. התסמונת מאופיינת על ידי שלושה סימנים (טריאדה) של דלקת מפרקים (Artheritis), דלקת בדרכי השתן (Urethritis) ודלקת עיניים (Conjunctivitis).

קרוב לוודאי שהוא לא היה החוקר הראשון שתיאר את התסמונת; באותה שנה תיאר צמד חוקרים אחרים, פייסינגר ולירוי (Feissinger & Leroy), מקרה דומה שהופיע לאחר דיזנטריה. בשנת 1818 החוקר ברודי (Brodie) תיאר חמישה מקרים דומים לתסמונת שהופיעו לאחר זיהומים בדרכי השתן.

ד"ר רייטר הצטרף בגיל צעיר למפלגה הנאצית, ובשנת 1933 מונה כנשיא מינהלת הבריאות של הרייך. משרדו היה אחראי, בין השאר, על פעולות הסירוס והעיקור שבוצעו במדינה. בשנת 1935 מונה לתפקיד יועץ רפואי בכיר של המפלגה הנאצית בנושאי בריאות העם.

ד"ר רייטר נעצר לראשונה על ידי שלטונות ברית המועצות בשנת 1945, הוחזק במעצר ונחקר בתחילה בברלין ולאחר מכן הועבר לנירנברג ונכלא שם. למרות שהומלץ להעמידו לדין הוא לא נשפט, ובשנת 1947 שוחרר.

הפשע העיקרי שבו הואשם ד"ר רייטר היה מעורבותו הישירה בפיתוח חיסון נגד מחלת הטיפוס, שכלל הזרקת חיידקי טיפוס לאלפי אסירים במחנה ההשמדה בוכנוואלד. הזרקות אלו גרמו למותם של מאות אסירים לפחות. הוא גם הואשם בריכוז ובפיקוח על פעולות הסירוס והעיקור של אלפי אסירים.

הסיבות האמיתיות לשחרורו התמוה על ידי הרוסים, נותרו עלומות עד עצם היום הזה. אחת הסברות לשחרורו ממעצר ולאי העמדתו לדין היא מסירת מידע מסווג לשלטונות הסובייטיים על מחקרים בתחום הלוחמה הבקטריולוגית שנערכו על ידי רופאים נאצים.

לאחר שחרורו בשנת 1947 הוא עוד הספיק לפרסם 11 מאמרים רפואיים. הוא אף פנה בכתב לראומטולוגים יהודים בצרפת והציע להם שיתוף פעולה במחקר. את מכתבו אליהם פתח במילים: "קולגות יקרים". בשנת 1961 הוא אף הוזמן כמרצה אורח לכנס ראומטולוגי בינלאומי שנערך ברומא.

רייטר נפטר בגיל 88. הוא מעולם לא הביע חרטה או ביקש מחילה על פשעיו.

"תסמונת רייטר" בספרות הרפואיתעריכה

עד שנת 2000 היה נהוג להשתמש בשמו (Reiter's syndrome) לכינוי המחלה "דלקת מפרקים ריאקטיבית" (Reactive Arthritis). בשנה זו פרסמו לראשונה שני ראומטולוגים אמריקנים יהודים מאמר בעיתון Journal of Clinical Rheumatology שבו הוכיחו את הקשר של ד"ר רייטר לביצוע פשעי מלחמה. השניים הציעו לאיגוד הראומטולוגי האמריקני ולקרן לדלקות מפרקים למחוק את השם "תסמונת רייטר" מהספרות הראומטולוגית.

מאז שהתגלתה והוכחה מעורבותו של ד"ר רייטר בביצוע פשעים חמורים, הולך וקטן מספר החוקרים המזכירים את שמו. האיגוד הישראלי לראומטולוגיה החליט שלא להשתמש בשמו ולא להזכירו עוד, לא בעל פה ולא בכתב. במאמר שבדק את המשך השימוש בשמו לתיאור התסמונת, נמצא כי חלה ירידה משמעותית בשימוש בשם, ובעיקר נצפתה הירידה בעיתונים המשפיעים בתחום הרפואה.

מקורותעריכה