הנער בפיג'מת הפסים

סרט בריטי-אמריקאי

הנער בפיג'מת הפסיםאנגלית: The Boy in the Striped Pyjamas) הוא סרט בריטי-אמריקאי שעובד בשנת 2008 על פי ספר בעל אותו שם מאת ג'ון בוין שיצא לאור בשנת 2006. הסיפור הוא תיאור נקודת המבט של ילד גרמני על השואה.

הנער בפיג'מת הפסים
The Boy in the Striped Pyjamas
כרזת הסרט בעברית
כרזת הסרט בעברית
מבוסס על The Boy in the Striped Pyjamas עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי מרק הרמן עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי דייוויד היימן
תסריט מרק הרמן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה מייקל אליס
שחקנים ראשיים אייסה באטרפילד
ורה פרמיגה
דייוויד ת'יוליס
רופרט פרנד
ריצ'רד ג'ונסון
דייוויד היימן
מוזיקה ג'יימס הורנר
צילום בנויט דלום
מדינה הממלכה המאוחדת, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Heyday Films, BBC Films עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מירמקס
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 28 באוגוסט 2008 (הממלכה המאוחדת)
16 באוקטובר 2008 (ארצות הברית)
30 באוקטובר 2008 (ישראל)
משך הקרנה 93 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 12,500,000 דולר
הכנסות 39,689,262 דולר
הכנסות באתר מוג'ו boyinthestripedpajamas
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילת הסרט עריכה

הסרט מציג ילד גרמני בן 8 בשם ברונו (אייסה באטרפילד), שאביו, ראלף (דייוויד ת'יוליס) הוא קצין נאצי. משפחתו מתגוררת בברלין, אך בעקבות קידום האב המשפחה עוברת לגור ליד מחנה השמדה בפולין, שם מוצב האב. כאשר ברונו מגיע לבית ורואה בחלון את מחנה ההשמדה, הוא חושב בתמימותו שזוהי חווה של אנשים מוזרים שלובשים פיג'מות עם פסים. על ברונו נאסר להתקרב למחנה אך כיוון שהוא חש בבדידות וגעגועים אל חבריו שהשאיר מאחור הוא מחליט לסייר באזור. הוא פוגש מעבר לגדר נער יהודי בשם שמואל (ג'ק סקנלון), שנח בחשאי מעבודות הכפייה במחנה, ובמהרה נהפך הנער לחברו הטוב. ברונו לא מבין למה שמואל ושאר האנשים במחנה לובשים את "פיג'מת הפסים". במהלך יחסיהם, ברונו ושמואל משחקים, וברונו אף מביא לשמואל אוכל מדי פעם.

בביתו של אביו, ראלף, ברונו פוגש יהודי בשם פאוול (דייוויד היימן), שלפני המלחמה היה רופא, אבל כעת הוא מקלף תפוחי אדמה בשביל המשפחה. כשברונו נופל מנדנדה, פאוול מטפל בו, וכשאחד מהחיילים, סגן קורט קוטלר (רופרט פרנד), מכה אותו עד מוות, במהלך עבודה בזמן סעודת המשפחה לאחר שנשפך ממזיגתו יין על השולחן, ברונו לא מבין מדוע אביו לא אומר דבר. שמואל מגיע לבית כדי לשמש בעבודת המטבח. ברונו מציע לשמואל אוכל, אך כשקוטלר תופס אותם מדברים, ברונו נבהל ואומר שהוא לא מכיר את שמואל וששמואל גנב את האוכל. שמואל מוכה בגלל ברונו. אך לאחר שברונו מגיע כל יום למקום המפגש ולא רואה את שמואל, הוא מבקש סליחה, ושמואל מחליט לבסוף לסלוח לו.

אם המשפחה, אלזה (ורה פרמיגה) מגלה מה בן זוגה עושה ליהודים, ודורשת ממנו שהיא והילדים יעברו לגור רחוק מהמחנה. יום לפני יום הנסיעה כאשר ברונו מגיע להיפרד משמואל, שמואל מספר לו שאביו ועוד כמה יהודים נעלמו. ברונו מחליט לעזור לשמואל לחפש את אביו. ביום הנסיעה שמואל מביא לו פיג'מה וכובע עם פסים, ברונו מחליף בגדים ונכנס למחנה.

במהלך חיפושיהם, היהודים מובלים לתוך תאי הגזים. ברונו ושמואל מוצאים את מותם בתאי הגזים בעודם מחזיקים ידיים.

כאשר אביו של ברונו מגלה שהוא נעלם הוא אומר לחייליו לחפש אותו. בחיפוש הם מגלים את הבור שחפר ברונו ואת בגדיו ליד הבור. האב נכנס פנימה אך מבין שאחר את המועד, והאם, שהבינה שאיבדה את בנה, מתחילה לבכות. בסצנה האחרונה נראות כותנות הפסים הרבות שהושארו בחדר לאחר התפשטות היהודים.

אף על פי שברוב הסרט לא מוצגים תיאורים של המחנה ופעולות ההשמדה מבפנים, סצנת הסיום מציגה את תאי הגזים.

ביקורת עריכה

ביקורת רבה הושמעה על הספר והסרט בגין חוסר ההגיון שבו[1]. הטענות אמרו כי לא ייתכן שילד גרמני יצליח להיפגש עם ילד יהודי מהמחנה, לא כל שכן להיכנס אליו, מבלי שאף אחד יידע על כך. הסופר, ג'ון בויין ענה שהספר נקרא בכותרת המשנה "אגדה" וכי הוא היה מיועד מלכתחילה לילדים. ככל הנראה הביקורת נובעת מאי הבנת הרעיון המרכזי שניסו להעביר יוצרי הסרט[2]. הסרט מכוון לזעזע ולהביך את הצופה בכך שהצופה מוצא את עצמו חרד לגורל המר המתהווה ביחס לילד הגרמני תוך התעלמות או המעטה בערכם של היהודים בכלל והילד שמואל בפרט שהולכים למותם בכל מקרה, באופן שהופך את גורלם למובן מאליו. לאחר הקרנת הסרט בישראל נשמעו גם מיהודים רבים שאמרו שגם להם הסרט גרם שהרגש העז התהווה בחרדתם לילד הגרמני פחות מאשר ליהודים שהיו במחנה[3].

נקודה נוספת לביקורת היא הנראטיב החדש המוצג במרומז בסרט, לפיו העם הגרמני לא ידע על הזוועות ועל ההשמדה. משפחות הקצינים הגרמנים ששירתו במחנות המוות ידעו על המתרחש במחנות, וחלקם היו מעורבים במעשי ההתעללות הקשים (אילזה קוך, למשל, שהייתה שותפה מלאה להתעללות ולהשמדה).

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה