תא גזים

מבנה או מתקן אטום ואליו מחובר מנגנון להזרמת גזים רעילים לצורך המתה של בני אדם או בעלי חיים

תא גזים הוא מבנה או מתקן אטום אשר אליו מחובר מנגנון להזרמת גזים רעילים לצורך המתה של בני אדם או בעלי חיים.

תא גזים כאמצעי לרצח המוני בשואה עריכה

 
תא הגזים הראשון במחנה מיידנק בפולין. ניתן לראות על פתח המבנה את השלט "Desinfektion" שפירושו "חיטוי".

תא גזים היה האמצעי העיקרי בתוכנית הפתרון הסופי של הנאצים להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה. ראשית השימוש בגז על ידי גרמניה הנאצית היה במסגרת מבצע אותנסיה, בראשית שנת 1940. הידע שהצטבר על הרצח בגז במבצע אותנסיה שימש בהמשך את מבצעי הפתרון הסופי. בדצמבר 1941 החל הרצח במחנה חלמנו, שהתבצע בתאי גז ניידים, משאיות שהוסבו לתאי גז. צינור הפליטה של המשאית הופנה לתא המטען, היהודים הוכנסו לתא המטען ונחנקו למוות מגז הפליטה במהלך הנסיעה. כמה תאי גז ניידים שכאלה שימשו גם את האיינזאצגרופן בשטחי ברית המועצות.

ממרץ 1942 החל רצח היהודים בתאי גז נייחים במחנה ההשמדה בלז'ץ. בחודשים שלאחר מכן החלו לפעול תאי גז נייחים גם במחנות סוביבור, טרבלינקה ומיידנק. בתאי הגז במחנות אלה הרצח התבצע באמצעות גז חד תחמוצת הפחמן וגז פליטה ממנועים של טנקים סובייטיים.

במחנה אושוויץ נערכו ניסויים ראשונים של שימוש בגז אחר, ציקלון בה, בסתיו 1941. בהמשך לכך, מאביב 1942 החל הרצח ההמוני במחנה בירקנאו, בתאי גז פשוטים וקטנים יחסית תוך שימוש בציקלון בה. במהלך 1943 נבנו בבירקנאו ארבעה מתחמי השמדה גדולים ומשוכללים, המהווים את שיא "תעשיית ההשמדה" במסגרת הפתרון הסופי. מתחמים אלה כללו חדר התפשטות, תאי גז גדולים (הגדולים שבהם יכלו להכיל כ-2000 איש בבת אחת) ומשרפות.

במחנות ריכוז שונים (מאוטהאוזן, נוינגמה, זקסנהאוזן, שטוטהוף וראוונסבריק) הוקמו תאי גז קטנים, שלא שימשו להשמדה ההמונית אלא לרצח קבוצות אסירים בעקבות סלקציות פנימיות.

תא גזים כאמצעי לביצוע עונש מוות עריכה

 
תא גזים המשמש להוצאה להורג בכלא סן קוונטין בקליפורניה

מספר מדינות בארצות הברית השתמשו בתא גזים כדי לבצע הוצאות להורג של פושעים שהורשעו, בעיקר רוצחים. חמש מדינות (ויומינג, קליפורניה, מרילנד, מיזורי ואריזונה) עדיין מאפשרות, תאורטית, הוצאה להורג בתא גזים, אך כולן מאפשרות גם זריקת רעל כאמצעי חילופי לביצוע הוצאה להורג. בית משפט פדרלי בקליפורניה אף הכריז על תא הגזים כ"עונש אכזרי ויוצא-דופן", ועל כן לא סביר שייעשה בו שימוש במדינות אלו בעתיד. האדם הראשון שהוצא להורג בתא גזים היה ג'י ג'ון ב-8 בפברואר 1924 בנבדה, והאחרון היה האזרח הגרמני הרמן להגראנד, שהוצא להורג ב-3 מרץ 1999 במדינת אריזונה. על פי עדויות, תאי גזים שקופים משמשים לביצוע הוצאות להורג גם בקוריאה הצפונית.

מאז שעונש המוות חזר למדינה הוצאו 11 בני אדם להורג בתא גזים.

באריזונה אסיר שביצע את פשעו לפני 23 בנובמבר 1992 רשאי לבחור בשאיפת גז.

בין 1937–1940 ליטא השתמשה בתא גזים, ישנן תשע הוצאות להורג מתועדות.

ההוצאה להורג הראשונה הייתה ב-27 ביולי 1937 כאשר ברוניוס פוגוז'ינסקאס ( Bronius Pogužinskas), בגיל 37, הורשע ברצח חמישה אנשים ממשפחה יהודית.

ההוצאה להורג האחרונה המתועדת הייתה ב-16 במרץ 1940 בגין שוד.

תא גזים כאמצעי להרג בעלי חיים עריכה

תאי גזים משמשים להרג של בעלי חיים עודפים בתעשיית המזון מהחי, כגון אפרוחים זכרים בתעשיית הביצים או להקות של עופות שנפגעו ממחלה. בתעשיית הפרוות משתמשים בתאי גזים להרג בעלי חיים, מכיוון ששיטת הרג זו אינה פוגעת בשלמות הפרווה. תאי גזים משמשים גם להרג חתולים וכלבים במכלאות ולהרג או להרדמה של בעלי חיים במעבדות לניסויים בבעלי חיים. ההרג נעשה בדרך כלל על ידי גזים שגורמים לחנק, כמו פחמן חד-חמצני, ארגון או תערובת של ארגון ופחמן דו-חמצני. בישראל, שיטה זו רווחת פחות, בשל הרתיעה שהדבר מעורר, בעקבות השימוש בתאי גזים בשואה[1]. שימוש בתאי גזים נפוץ בבתי מטבחיים לחזירים באוסטרליה[2] וכן במדינות שונות באירופה כגון גרמניה, ספרד ודנמרק[3].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה