פתיחת התפריט הראשי

הסכם נרצ'ינסקרוסית: Нерчинский договор; בסינית: 尼布楚條約) היה ההסכם הראשון שנחתם בין רוסיה לבין סין.

ההסכם נחתם ב-27 באוגוסט 1689 בעיר נרצ'ינסק בין פיודור גולובין (Фёдор Алексеевич Головин), שליחו של הצאר פיוטר הגדול, לבין סונגגוטו, שליחו של קיסר סין קאנגשי. ההסכם שם קץ לעימות בין רוסיה הצארית לבין האימפריה הסינית שנמשך מ-1683 ועד 1689. הסינים, שחששו מברית בין הרוסים לבין המונגולים המערביים המכונים דְזוּנְגַרִים או כיום קלמיקים, שאיימו על האימפריה הסינית מצפון מערב, הציעו לרוסים הסכמה אי התקפה. נוסח ההסכם נקבע במשא ומתן שניהלו שליחיו של קאנגשי בסיוע הישועים, ז'אן-פרנסואה ז'רביון (Jean-François Gerbillon) ותומאש פריירה (Thomas Pereira), שפעלו כיועצים וכמתורגמנים. ההסכם נכתב ברוסית, במנצ'ורית, ובלטינית, אבל יש הבדלים גדולים בין הגרסאות בשפות אלו. לא נוצרה גרסה רשמית בסינית של ההסכם.

בהסכם הוגדרו הגבולות בין המדינות ותנאי המסחר. בין השאר, רוסיה איבדה גישה לים יפן ולמצודות בנהר אמור.

במהלך מלחמת האופיום השנייה באמצע המאה ה-19, ניצלה רוסיה את חולשתה של סין ואת הישגי המערב ובתמורה למעורבותה כמתווכת היא קיבלה חזרה את השטחים אותם איבדה במסגרת הסכם נרצ'ינסק בצפון סין במסגרת חוזה אייגון ב-1858 והסכם פקין ב-1860.