פתיחת התפריט הראשי
הסכם פנגלונג

הסכם פנגלונגבורמזית: ပင်လုံစာချုပ် פין לון סא ג'ואו ) היה הסכם שנחתם ב-12 בפברואר 1947 בעיירה פנגלונג, שברמת שאן (מדינת שאן הדרומית) בבורמה, בין ההנהגה הבורמזית בראשות הגנרל אונג סן, ראש המועצה הפועלת שליד מושל בורמה (ממשלה בפועל) למנהיגי הקבוצות האתניות שאן, קאצ'ין וצ'ין. ההסכם היה תוצאה של משא ומתן שהתנהל בוועידת פנגלומג השנייה. במשא ומתן הזה בלטה תרומתם של אונג זאן ואי, פה חין, בו המו אונג, סר מאונג גי, ד"ר סיין מיא מאונג, ומיומה או תאן קיווה. ההסכם קבע שבורמה הגרעינית או "בורמה המקורית" תתאחד עם "אזורי הרי הספר" כדי להקים את "האיחוד של בורמה". הסכם זה היה חיוני לקראת תחיית עצמאותה של בורמה מכיוון שבריטניה תכננה לשמור כמה מחלקי הארץ במסגרת הקהיליה הבריטית והודיעה שמתכוונת להעניק עצמאות בנפרד ל"בורמה האמיתית" ול"אזורי הרי הספר" המיושבים על ידי אתניות שונות.[1]

ההסכם אישר עקרונית את "האוטונומיה המלאה בניהול הפנימי של אזורי הספר" ואיפשר את הקמתה העתידית של מדינת קצ'ין. הוא נתן גושפנקא להמשך ההסדרים הכלכליים שהיו קיימים בין מדינות שאן לממשלה הפדרלית הבורמזית ושקל הסדרים דומים לגבי הרי קצ'ין והרי צ'ין.

התאריך 12 בפברואר נחגג במיאנמר כ"יום האיחוד".

היסטוריהעריכה

המנהיגים הבורמזים בראשות אונג סאן לא היו מעוניינים בהישארותה של בורמה בקהיליה הבריטית. הם דגלו בהתנתקות ארצם מהודו (שהייתה באותה עת תחת שלטון בריטי) ובבלימת הגירתם של הודים לבורמה[2]. ב-1930 גרמה העוינות כלפי ההודים למהומות גזעיות נגדם ולהפרדה בפועל של בורמה מהודו. בשנת 1937 נהפכה בורמה בסופו של דבר למושבת כתר נפרדת - בדומה למלאיה, צ'יילון והונג קונג. עצמאות בורמה מהכתר הבריטי הייתה אמורה להבטיח את ההפרדה המוחלטת מהודו ואת ריסון ההגירה מהודו לבורמה (ובעיקר ההגירה המוסלמית מחבל בנגל המזרחי).

 
אונג סאן חותם את הסכם פנגלונג,1947

בהסכם פנגלונג צויין שאזורי הספר המוזכרים יזכו עקרונית ל"אוטונומיה מלאה בתחום ניהול הפנים". בנוגע לאתניה קאצ'ין נקבע שהאסיפה המכוננת תבדוק יצירת מדינת קאצ'ין. מדינת שאן הייתה אמורה להמשיך בהסדרים הפיננסיים הקיימים עם הממשלה הבורמזית הפדרלית. צויין בהסכם שהסדרים כלכליים דומים יילקחו בחשבון גם לגבי הרי קאצ'ין ולגבי הרי צ'ין. 23 החותמים הביעו בהסכם את רצונם לעבוד בשיתוף פעולה עם "הממשלה הזמנית הבורמזית" כדי לזרז השגת העצמאות והביעו את הסכמתם העקרונית ליצירת איחוד בורמה.

בהמלצת המועצה העליונה של עמי ההרים המאוחדים, הציע ההסכם למנות יועץ למושל שיהפוך לחבר במועצה הפועלת. ליועץ יתמנו שני סגנים שיהיו רשאים להשתתף באותן הישיבות של המועצה הפועלת הנוגעות בענייני אזורי הספר. האזרחים שבאזורי הספר ייהנו מזכויות היסוד הנהוגות בארצות דמוקרטיות.

הבריטים השתכנעו כי אונג סאן והליגה האנטי-פשיסטית למען חירות העם שבשליטת הבורמזים יהיו מסוגלים להסתדר עם מנהיגי עמי ההרים. כיועץ המושל בעניין אזורי הספר התמנה סאו שווה תאיק, כשסגניו היו סינווה נאונג וומתו מאונג. הבטחתו של אונג סאן לעמי הספר:"אם בורמה קבל צ'אט אחד[3] גם אתם תקבלו צ'אט אחד".

נציגי האתניות אראקאן (ראחין), מון וקארן לא הוזמנו לוועידת פנגלונג. אונג סאן ושאר המנהיגים הבורמזים היו נחושים לפתור בדחיפות את סוגיית אזורי הספר. העמים שלא הוזמנו נחשבו בעיני הבריטים חלק מ"בורמה המקורית" ולכן מציאת הפתרון לזכויותיהם נדחה לשלב אחר. עמים אלה הרגישו אז מופלים לרעה. בני ראחין (אראקאן) טענו שעד לשנת 1784 הייתה להם ממלכה מקבילה לזו של הבורמזים. גם לבני מון היו טענות דומות. בני קארן כאתניה השנייה בחשיבותה ובגודלה אחרי הבורמזים ציפו שגם להם תובטח מדינה בתוך האיחוד בדומה לבני שאן, קאצ'ין ואחרים.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Khin Maung Saw 2015
  2. ^ Khin Maung Saw 2015
  3. ^ מטבע בורמזי
  4. ^ Khin Maung Saw 2015