העיר העליונה
העיר העליונה הוא כינוי לחלקו הגבוה של הר ציון, הנמצא היום בתוך חומות העיר העתיקה בירושלים. זהו השטח שעליו בנויים כיום הרובע היהודי והרובע הארמני. העיר העליונה קרויה בשם זה כיוון שהיא גבוהה באופן ניכר משלוחת עיר דוד ומהר הבית.
מפת ירושלים בשלהי תקופת בית שני (על פי אייל מירון (עורך מדעי), מקדש בלהבות, מכון מגלי"ם, הוצאת מגיד). למידע על מקום, לחצו עליו
מספר יוסף בן מתתיהו:
"העיר נוסדה על שתי גבעות צופות ועמק מפריד ביניהן בתווך... משתי הגבעות האלה האחת, אשר נמצאת עליה העיר העליונה, היא גבוהה הרבה מאחותה וגם ישרה ממנה בארכה... הגבעה השנייה היא הנקראת בשם "חקרא"... ממול הגבעה הזאת נמצאת גבעה שלישית... והגיא הנקרא בשם עמק עושי הגבינה, אשר אמרנו עליו כי הוא המפריד בין העיר העליונה והעיר התחתונה, משתרע עד השילוח... ומפני מורדות-הגבעות התלולים מכל הרוחות אין לעלות על העיר משום עבר."
— מלחמות היהודים, ה, ד, א
כלומר ירושלים בנויה משלוחת עיר-דוד מדרום, מצפון לה הר הבית וממערב לה, מעבר לגיא הטירופיאון, הר ציון המכונה "הגבעה המערבית". חלקו הגבוה של הר ציון הוא "העיר העליונה".
בתקופת הורדוס
עריכה
בתקופת הורדוס נבנו בעיר העליונה הרבה בתי מגורים גדולים ווילות בסגנון אופנתי ומפואר. בבתים אלו התגוררו בני האצולה של הכהונה הגדולה (כמו בית קתרוס) ואנשי הממשל והשררה הקרובים לבית הורדוס והממשל הרומי. הרובע השקיף אל המקדש וממנו נמתח גשר מפואר (הוא קשת וילסון) ישירות אל הכניסה להר הבית.
בחפירות ארכאולוגיות בראשות הפרופ' נחמן אביגד, שנערכו בשנים 1968–1983, התגלו במקום שרידי בתי פאר, ביניהם בני שתי קומות ואולי אף יותר. בתוך הבתים התגלו פסיפסים מפוארים, מקוואות לשימוש פרטי של תושבי הבתים, כלי אבן (כיוון שהכהנים הקפידו ביותר על טומאה וטהרה וכלי אבן אינם נטמאים), עיטורי-קיר בטיח (סטוקו ופרסקו ללא ציורי דמויות) וביניהם ציור של מנורת-המקדש. התגליות הארכאולוגיות מוצגות לציבור במוזיאון "הרובע ההרודיאני" ברובע היהודי.
בתי המידות המפוארים בעיר העליונה נשרפו כליל ב-ח באלול ג'תת"ל (70 לספירה), חודש לאחר חורבן הבית. שרידי השריפה ניכרים בממצא הארכאולוגי בדמות אבנים מפויחות, שרידי קורות מפוחמות ושכבת אפר עבה ביותר שכיסתה את הממצאים. שרידי השריפה מוצגים כיום במוזיאון "הבית השרוף", המיוחס למשפחת הכהנים מבית קתרוס (ר' פסחים נז ע"א).
ערב חורבן ירושלים
עריכהערב החורבן, אוכלוסיית הגבעה המערבית והר ציון (295 דונם), נאמדת (לפי 50 נפש לדונם) ב-11,800 נפשות, ואוכלוסיית שטח ארמון המלך והמצודה במערב העיר (45 דונם) נאמדת ב-1,000 נפשות.[1]
לקריאה נוספת
עריכה- נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים: הוצאת שקמונה, 1980
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ירושלים לדורותיה, יחידה 3 (כתבו: ישראל רונן, רבקה ניר, רוני רייך), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ח – 2017, עמ' 171.
