הקורפוס ה-15 (האימפריה העות'מאנית)
הקורפוס ה-15 של האימפריה העות'מאנית (בטורקית: 15'inci Kolordu או On Beşinci Kolordu) היה אחד מגייסות הצבא העות'מאני. הוא הוקם במהלך מלחמת העולם הראשונה.
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 האימפריה העות'מאנית  טורקיה |
| שיוך |
 צבא האימפריה העות'מאנית הצבא הטורקי |
| סוג | קורפוס |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1915–2005 (כ־90 שנה) |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
  | |
480 חיילי הקורפוס, שלחמו בחזית גליציה ומתו, קבורים בבית הקברות הטורקי בבודפשט בתוך בית הקברות הציבורי החדש בבודפשט, הונגריה. אחד עשר קברים הם של חיילים לא ידועים.[1]
מלחמת העולם הראשונה עריכה
החזית המזרחית עריכה
הקורפוס ה-15 נלחם בכמה חזיתות. התנסותו הקרבית הראשונה הייתה ב-2 בספטמבר 1916. ב-16/17 בספטמבר תקפו הרוסים את הקורפוס בדגש על הרגימנט ה-61, אך נסוגו מפני מתקפת נגד של העות'מאנים. הנפגעים העות'מאניים ביומיים אלו מנו 7,000 ואילו ההרוגים הרוסים הסתכמו ב-15,000–20,000, דבר שייצב את חלק החזית של הקורפוס בשבועיים הקרובים. ב-30 בספטמבר פתחו הרוסים במתקפה נוספת, אך נהדפו שוב; מספר הנפגעים הטורקים היה 5,000 בעוד שההרוגים הרוסים לא היו ידועים אך ככל הנראה גבוהים בהרבה (10,000+). ב-5/6 באוקטובר חידשו הרוסים את המתקפה במתקפה של 13 רגימנטים על החלק הדרומי של הקו העות'מאני; הם כבשו את גבעת סבטבי אחרי הפסדים כבדים, אך במהרה נסוגו שוב. הנפגעים העות'מאנים ביומיים אלה היו 3,000 לעומת 12,000 הרוגים רוסים.[2][3] נובמבר ודצמבר 1916 חלפו ללא קרבות רציניים עם הרוסים.
בתחילת נובמבר, המצב הטקטי במגזר הטורקי בחזית היה כה נוח עד שהגרמנים משכו את כוחותיהם בלדאבור. התקפות רוסיות רחבות היקף התרחשו במהלך כל חודש דצמבר, אך הטורקים דחו אותן ללא אובדן שטח. הנפגעים העות'מאנים היו בסביבות 3,000 בנובמבר ודצמבר. סך ההפסדים בשנת 1916 היו 18,000: 5,000 הרוגים, 10,000 פצועים ו-3,000 שבויים.[4]
לאחר שספג אבדות כבדות בספטמבר-דצמבר 1916, תוגבר הקורפוס בכוחות טריים מטורקיה בתחילת 1917. כוחו של הקורפוס עלה ל-27,031 איש עם 5,668 איש נוספים שהתאמנו במחנות רגימנטים עד סוף ינואר. הקורפוס זכה לחיזוק משמעותי גם ביחידות חדשות שהגבירו את יעילות הלחימה שלו, כגון סוללות ארטילריה, יחידות מודיעין ועבודה, פלוגת מטוסים, מחלקת בלונים, חברת מאפיות שדה, יחידות הובלה ובית חולים וטרינרי. ב-22 בינואר עוטרו מפקדים וחיילים טורקים מוצלחים בצלב הברזל הגרמני. ב-4 בפברואר, בהפגנת סולידריות, ביקר בריגדיר סבט פאשה לביקור אצל הקייזר וילהלם עצמו.[2][5]
בבוקר ה-5 במרץ 1917 הקדימו הרוסים מתקפה של שלוש דיוויזיות על חלק מהקו הטורקי בהפגזות תותחים כבדות. עם זאת, הרוסים פתחו במתקפה בזמן שהקורפוס כבש את הקרקע הגבוהה ביותר להגנה המשקיפה על עמק נהר זלוטלפיה והדף את הרוסים. התקפה דומה נדחתה באפריל 1917. מאי חלף ללא תקריות נוספות, אך לקראת סוף יוני חידשו הרוסים את המתקפה. הלחימה המשיכה להתעצם וב-1 ביולי הרוסים ניסו לעקור את הטורקים באמצעות פגזי גז. עד 11 ביולי נרגעו הקרבות בעיקר.[5] ההפסדים הרוסים במתקפה של יוני-יולי היו 30,000, בעוד שההפסדים הטורקים דווחו כ-2,550 מ-29 ביוני עד 2 ביולי 1917 בלבד.[6] ההפסדים הרוסים בהתקפות מרץ ואפריל אינם ידועים.
בתחילת אוגוסט 1917 המטה הכללי הטורקי החליט להעביר את הקורפוס מגליציה לארץ ישראל, וב-26 בספטמבר 1917 היחידות הראשונות של הקורפוס הועברו לקונסטנטינופול. באותו זמן, הקורפוס גרם יותר מ-72,000 נפגעים לכוחות הרוסים היריבים והדף בגזרת הקו שלהם נגד לפחות חמש התקפות גדולות, בעוד שכוחות אוסטרו-הונגרים בגודל דומה נכנעו להתקפות דומות בערך באותו זמן אפילו עם גיבוי גרמני. הגנרל הגרמני אריך פון פאלקנהיין טען בזיכרונותיו כי הטורקים הם "נכס בעל ערך נדיר לארמיית הדרום", ואפשר לגרמנים לגייס חיילים במקומות אחרים בהתאם למשימת הכוח שלהם. עם זאת, אוטו לימן פון זאנדרס טען כי הכוחות המנוסים והמאובזרים של הקורפוס היו יכולים לשמש טוב יותר במערכה המזרח תיכונית. באותה תקופה שבה השיג הקורפוס את הצלחותיו בגליציה, העות'מאנים ספגו סדרה של תבוסות קטסטרופליות נגד הרוסים והבריטים בחזרה בשטח שלהם, ואיבדו את ארזינג'אן בקווקז ועזה בארץ ישראל.[7]
הקורפוס העות'מאני ה-15 ספג הפסדים כולל של כ-25,000 בגליציה.[8][7]
סדר הכוחות, אפריל 1915 עריכה
באפריל 1915 נבנה הקורפוס כדלקמן:[9]
- הקורפוס ה-15 (גליפולי)
- הדיוויזיה ה-3, הדיוויזיה ה-11
סדר הכוחות, אוגוסט 1916 עריכה
באוגוסט 1916 נבנה הקורפוס כדלקמן:[10]
- הקורפוס ה-15 (גליציה, מפקד: מירלאי יאקאפ Şevki ביי)
- הדיוויזיה ה-19 (מפקד: Kaymakam Şefik ביי, הרמטכ"ל: Binbaşı Lütfü ביי)
- הדיוויזיה ה-20 (מפקד: קיימקאם יאסין הילמי ביי, הרמטכ"ל: סרן İsmail Hakkı)
סדר הכוחות, דצמבר 1916 עריכה
בדצמבר 1916 נבנה הקורפוס כדלקמן:[11]
- הקורפוס ה-15 (גליציה, מפקד: מירליבה סבט פשה )
- הדיוויזיה ה-19 (מפקד: קיימקם סדט ביי)
- הדיוויזיה ה-20 (מפקד: קיימקאם יאסין הילמי ביי)
סדר הכוחות, אוגוסט 1917 עריכה
באוגוסט 1917 נבנה הקורפוס כדלקמן:[12]
- הקורפוס ה-15 (סוריה)
- הדיוויזיה ה-19, הדיוויזיה ה-20
סדר הכוחות, ינואר 1918, יוני 1918 עריכה
בינואר, יוני 1918, הקורפוס נבנה כך:[13]
- הקורפוס ה-15 (אנטוליה)
- ללא כוחות
סדר הכוחות, ספטמבר 1918 עריכה
בספטמבר 1918 נבנה הקורפוס כדלקמן:[14]
- הקורפוס ה-15 (אנטוליה)
- הדיוויזיה ה-41, הדיוויזיה ה-44
אחרי מודרוס עריכה
סדר הכוחות, נובמבר 1918 עריכה
בנובמבר 1918 נבנה הקורפוס כדלקמן:[15]
- הקורפוס ה-15 (אנטוליה)
- הדיוויזיה ה-41, הדיוויזיה ה-44
סדר הכוחות, ינואר 1919 עריכה
אחרי המלחמה עריכה
לאחר שירות בערים ובמשימות שונות בתקופת הרפובליקה הטורקית, הקורפוס ה-15 התפרק והפך לדיוויזיה ה-15 בשנת 2005.
הערות שוליים עריכה
- ^ "Budapeşte hakkında bilgiler" [Information about Budapest] (בטורקית). Dışişleri Bakanlığı. 15 ביוני 2012. נבדק ב-30 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Turkey In The First World War: Galicia.
- ^ Erickson 2001, p. 139-142
- ^ Erickson 2001, p. 239
- ^ 1 2 Erickson 2001, p. 141
- ^ Erickson 2001, p. 142: "the XV Corps lost 6 officers; in addition, two hundred and forty-two soldiers were killed, 15 officers and 1,012 soldiers were wounded, and 1,275 men were missing".
- ^ 1 2 Erickson 2001, p. 142
- ^ Atlı, Altay (25 בספטמבר 2008). "Campaigns, Galicia". turkesywar.com. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Edward J. Erickson, Order to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War, Greenwood Press, 2001, ISBN 0-313-31516-7, p. 87.
- ^ Edward J. Erickson, Order to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War, Greenwood Press, 2001, ISBN 0-313-31516-7, p. 134.
- ^ Edward J. Erickson, Order to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War, Greenwood Press, 2001, ISBN 0-313-31516-7, p. 154.
- ^ Edward J. Erickson, Order to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War, Greenwood Press, 2001, ISBN 0-313-31516-7, p. 170.
- ^ Edward J. Erickson, Order to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War, Greenwood Press, 2001, ISBN 0-313-31516-7, p. 181, 188.
- ^ Edward J. Erickson, Order to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War, Greenwood Press, 2001, ISBN 0-313-31516-7, p. 197.
- ^ Edward J. Erickson, Order to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War, Greenwood Press, 2001, ISBN 0-313-31516-7, p. 202.
- ^ Edward J. Erickson, Order to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War, Greenwood Press, 2001, ISBN 0-313-31516-7, p. 209.
- ^ Zekeriya Türkmen, Mütareke Döneminde Ordunun Durumu ve Yeniden Yapılanması (1918–1920), Türk Tarih Kurumu Basımevi, 2001, ISBN 975-16-1372-8, p. 326.