הקלאסיקה של הטקסים

הקלאסיקה של הטקסים (סינית מסורתית: 禮經, סינית מפושטת: 礼经, פין-יין: lǐ jīng), הידועה בסינית בשם לִי גִ'י (מילולית "רשומות הטקסים", מוכר במערב כ"ספר המנהגים"), היא אוסף של טקסטים שמתארים את המוסכמות החברתיות, המנהל והטקסים של שושלת ג'ואו כפי שהיו מוכרים בתקופת המדינות הלוחמות ובראשית תקופת שושלת האן. הקלאסיקה של הטקסים, הטקסים של ג'ואו, וטקסים ומנהגים ידועות בתור "שלוש יצירות הטקסים" שמהוות ביחד את החלק העוסק בטקסים בחמש הקלאסיקות, אשר נמצאות בלב הקאנון הקונפוציאני. יש חוקרים הסוברים כי "הקלאסיקה של הטקסים" היה למעשה שמה המקורי של היצירה כאשר היו בה 85 פרקים, בעוד השם "רשומות הטקסים" ניתן לה על ידי דָאי שֶׁנְג כאשר ערך אותה לכדי גרסת 49 הפרקים המוכרת.

היסטוריה עריכה

הקלאסיקה של הטקסים מכילה אוסף מגוון של טקסטים שמקורם ותיארוכם אינו ברור. בניגוד לטקסטים האחרים העוסקים בטקסים ("הטקסים של ג'ואו" ו"טקסים ומנהגים"),[1] היצירה אינה בעלת מבנה כללי מסודר. חלק מהפרקים מתבססים על הגדרות של מונחים טקסיים, בעיקר אלו הנמצאים ב"טקסים ומנהגים", בעוד שאחרים מכילים פרטים על חייו ותורתו של קונפוציוס.[2] חלקים מהיצירה התגלו כלקוחים מטקסטים מתקופת טרום-האן כגון "שׂוּ'ן דְזְה" ו"האביבים והסתוים של מר לוּ'", בעוד שאחרים נראה שנוצרו בתקופת האן המוקדמת.[3]

בתקופת שלטונו של הקיסר הראשון מצ'ין, קלאסיקות קונפוציאניות רבות הושמדו במסגרת "שריפת הספרים" של 213 לפנה"ס. ואולם שלטונה של שושלת צ'ין התמוטט כעבור מספר שנים, ובתקופתה של שושלת האן שהגיעה אחריה שיחזרו את הטקסט מלומדים ששיננו בעל-פה את הקלאסיקה, או הסתירו עותקים כתובים.[4] על פי הכתובים, הקלאסיקה של הטקסים שוחזרה במלואה, אך את קלאסיקת המוזיקה לא ניתן היה לשחזר, ומקטעים ממנה שרדו בעיקר בפרק "רשומות המוזיקה" של הקלאסיקה של הטקסים.

בשנים שחלפו מאז השחזור עמלו מלומדים שונים על עריכת טיוטות השחזור. ספר סְווֵי מציין כי דָאי דֶה ערך את הטקסט במאה ה-1 לספירה, תוך שהוא מצמצם אותו מ-214 מגילות ל-85 בלבד, ולאחריו אחיינו דָאי שֶׁנְג הוסיף וצמצם את היצירה לכדי 46 מגילות. שלוש מגילות נוספות נוספו ליצירה בסוף ימי שושלת האן, וכך נוצרה הגרסה המוכרת בה 49 מגילות.[5]

ב-1993 נחשף עותק של הפרק "הגלימות השחורות" בקבר מספר 1 בקברי גְווֹדְייֵן בג'ינגמן שבמחוז חוּבֵּיי. מאחר שהקבר נחתם בסביבות 300 לפנה"ס, טרם עלייתה של שושלת צ'ין, התגלית הציתה ויכוחים אקדמיים באשר לשאלת תיארוכם האפשרי של פרקים נוספים ביצירה לתקופת המדינות הלוחמות.[6]

"לי" - הטקסים עריכה

קונפוציוס תיאר "טקסים" בתור כל הדרכים המסורתיות שהיוו את התקן של התנהלות. המונח "לי" שבדרך כלל מתורגם "טקסים", יכול להתפרש כ"הליכות", ואכן המושג "לי" נעשה מקושר בחלוף הזמן עם נימוסים והליכות. קונפוציוס כיוון לכך שהטקסים צריכים להדגיש אווירה של כיבוד הורים וכבוד לאחרים באמצעות עקרונות של התנהלות וטקסיות.

כפי שמצוין ב"קלאסיקה של הטקסים", הטקסים נועדו להעלות שוב על נס את הדרכים המסורתיות באמצעות התבוננות בפשטות שהתקיימה בעבר, ולפיכך טען קונפוציוס שהסדרת ההתנהלות תוך התמקדות בדרכים העתיקות, תקל על התוהו בשושלת ג'ואו הקורסת.

כוחם המוחלט של הטקסים מוצג גם ב"ספר הטקסים" כך: "מכל הדברים להם חבים בני האדם את חייהם, הטקסים הם הראשונים במעלה..." מאלו צמחה האמונה כי הטקסים קשורים בקשר עמוק לטבע האדם, לאתיקה ולסדר חברתי באוכלוסיות שמטמיעות אותם. הטקסים, על פי הקונפוציאנים מועילים לחברה כי הם מדריכים את האנשים להכיר בהתחייבויותיהם לאחר ומעודדים אותם להביא מחויבות זו לידי ביטוי.

ביבליוגרפיה עריכה

  • Buckley Ebrey, Patricia. Confucianism and the Family Rituals in Imperial China. New Jersey: Princeton University Press, 1991, ISBN 978-0-691-03150-7
  • Confucius; James Legge; Chʻu Chai; Winberg Chai. Li Chi: Book of Rites. An encyclopedia of ancient ceremonial usages, religious creeds, and social institutions, New Hyde Park, N.Y., University Books [1967]. (originally published in 1885)
  • Creel, H.G. Confucius and the Chinese Way. New York: Harper & Row, Publishers, 1949
  • Dawson, Raymond (1981), Confucius, Great Britain: The Guernsey Press, ISBN 978-0-19-287536-5.
  • de Bary, Wm. Theodore, Wing-tsit Chan, and Buton Watson. Sources of Chinese Tradition. New York and London: Columbia University Press, 1960, ISBN 978-0-231-02255-2
  • Holm, Jean, and John Bowker. Sacred Writings. London: Printer Publishers Ltd., 1994
  • Jingpan, Chen. Confucius as a Teacher. Beijing: Foreign Languages Press, 1990, ISBN 978-0-8351-2240-5
  • Lin Yutang. The Wisdom of Confucius. New York: Random House, Inc., 1938
  • Nylan, Michael (2001), The five "Confucian" classics, Yale University Press, ISBN 978-0-300-08185-5.
  • פואט 2009: Puett, Michael. “Centering the Realm: Wang Mang, the Zhouli, and Early Chinese Statecraft.” in Elman, Benjamin A. and Kern, Martin, eds., Statecraft and Classical Learning: the Rituals of Zhou in East Asian History, pp.129-154.[1]
  • Riegel, Jeffrey K. (1993), "Li chi 禮記", in Loewe, Michael (ed.), Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide, Society for the Study of Early China, pp. 293–297, ISBN 978-1-55729-043-4.
  • Smith, Howard. Confucius. Great Britain: Charles Scribner's Sons, 1973
  • מילר 1879: Müller, Max, ed. (1879). "Preface". The Sacred Books of China. The Sacred Books of the East. 3. Trans. James Legge. Oxford: Clarendon Press. pp. xviii–xix. Retrieved 2011-05-31.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ריגל 1993, עמ' 283
  2. ^ ריגל 1993, עמ' 295
  3. ^ ריגל 1993, עמ' 295-296
  4. ^ "Annotated Edition of "The Book of Rites"". World Digital Library. 1190–1194. נבדק ב-2013-09-04.
  5. ^ מילר 1879
  6. ^ פואט 2009, 137, 19