קונפוציוס

פילוסוף סיני

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס[1]), מגדולי הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.

קונפוציוס
לידה 551 לפנה"ס
הַר נִי (אנ'), לוּ (אנ'), שושלת ג'ואו
פטירה 479 לפנה"ס (בגיל 72 בערך)
Si River, לו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה 孔丘 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cemetery of Confucius עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית קונפוציאניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם קונפוציאניזם
תחומי עניין מדע המדינה, אתיקה
עיסוק פילוסוף, מורה, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
השפיע על ין חווי, מנזיוס, ז'אן צ'יו, ג'ונג יואו, ז'אן גנג, מין סון, ז'אן יונג, בו שאנג, יואו ז'וו, דוואנמו צה, שו'ן קואנג, ין ין, טו ווי-מינג, ג'וואנסון שה, ג'ואנג דזה, ג'ו שי, גוטפריד וילהלם לייבניץ, כריסטיאן וולף
מדינה שושלת ג'ואו
יצירות ידועות המאמרות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Qiguan Shi עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Kong Li עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ציור קיר של קונפוציוס מתקופת שושלת האן המערבית (בין 202 לפנה"ס ל-9 לספירה)

קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

חייו עריכה

על פי המסורת קונפוציוס נולד בשנת 551 לפנה"ס בעיר צ'ופו, אז בירת מדינת לוּ וכיום שייכת לנציבות ג'ינינג, בדרום מערב מחוז שאנדונג שבמזרח סין. לפי האגדה, ניבא צ'ילין (יצור מהמיתולוגיה הסינית) שבפיו לוח ירקן את בואו לעולם.

קונפוציוס התייתם מאב בגיל שלוש וגדל עם אמו הענייה. בגיל 19 התחתן ונולד לו ילד אך נישואיו לא עלו יפה. מסופר שקונפוציוס עבד כרועה צאן, בוקר, פקיד ומנהל חשבונות. בהיותו בן 23 נפטרה אימו, והוא התאבל עליה במשך שלוש שנים.

קונפוציוס מונה לשר המשפטים במדינה בה נולד וגדל והנהיג רפורמות רבות במחוז. הוא מלא את תפקידו באופן שהיטיב עם התושבים, אך התפטר בגלל תפקוד לקוי, לדעתו, של דוכס מדינת לוּ. לאחר מכן יצא למסע ברחבי סין בחיפוש אחר מקום שיוכל להנהיג על פי עיקרי אמונתו. משלא מצא, חזר למדינתו. קונפוציוס היה ידוע בתשוקתו לידע ולכן ייסד בית ספר לנערים שנועד ללמד דרכי התנהגות.

קונפוציוס נפטר בגיל 72[2] מבלי שהשאיר אחריו כתבים. הוא נקבר בבית הקברות קונג לין שבמחוז צ'ופו.

תורתו עריכה

  ערך מורחב – קונפוציאניזם

תורתו של קונפוציוס עוברת על הגבול שבין דת לבין משנה פילוסופית. הקונפוציאניזם עוסק בפילוסופיה בתחום תורת המוסר, תורת המשפט וענייני חברה-פוליטיקה. הקונפוציאניזם עוסק גם בשאלות תאולוגיות-פילוסופיות כגון קיומם של חיים לאחר המוות. קונפוציוס שם דגש על חשיבה ולמידה עצמאית של תלמידיו, ולא על טקסים או חוקים קבועים וכן הוא אינו עוסק בטקסים דתיים, ואין לו אנשי דת.

אתיקה עריכה

מבחינה מוסרית הדגיש קונפוציוס את עדיפותה של דוגמה אישית על פני מערכות חוקים מוגדרות ומוכתבות. לרוב, קונפוציוס מעביר את מסריו באמצעות משלים וכפלי משמעויות, ולא באמצעות חוקים מוגדרים. על כן, את דבריו יש להבין בהקשרם המקורי, ולא לפרשם כלשונם.

משפט ידוע שלו הוא "כלל הזהב" הידוע - ואהבת לרעך כמוך. קונפוציוס שם דגש רב על התייחסות הוגנת והדדית בין אנשים ועל משפטים כגון "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך".

קונפוציוס הדגיש את היושר, הידע והרצון הטוב כמפתח לפעולה נכונה. פעולה היא טובה רק אם היא נובעת מרצון טוב, שנובע מידע (למשל, פעולה לא מכוונת שגרמה לטוב לא תיחשב ל"מעשה טוב"). לימוד וצבירת ידע חשובים למען התפתחות והעשרה אישית.

תכונותיו וחובותיו המוסריות של "איש המעלה" עריכה

  • רן - "חסד", או "אנושיות", היסוד המוסרי העיקרי - הפך מילה נרדפת למוסר.
  • ג'ה - "בינה", "דעת" - שכל ישר, תבונה, הבחנה בין הטוב לרע.
  • סיאו - כיבוד האבות - במקור מושג זה התייחס לפולחן אבות המשפחה, אך הקונפוציאניזם הרחיב את משמעותו גם לכיבוד הורים.
  • לי - "טקס" (במקור - "להקריב"), - החובה לדבוק בכללי הטקס נובעת מהיותם חלק מחוכמתם של "החכמים הקדמונים".
  • נאמן, מסור ומתחשב, פועל על פי תחושת צדק.
  • רחב אופקים, ביקורתי.
  • עליו להשקיע בטיפוח עצמו (מבחינה רוחנית) למטרת שירות ציבורי - תפקידו האולטימטיבי.

חוק ופוליטיקה עריכה

 
ציור המאה ה-8 של קונפוציוס, מבוסס על ציור מקורי שאבד.

עמדותיו של קונפוציוס בנושא פוליטיקה נבעו מעמדותיו בנושא מוסר. קונפוציוס טען שמערכת החוקים צריכה להתבסס על המוסר הטבעי של בני האדם, כלומר על נטיותיהם הטבעיות של הבריות. הוא התנגד לחוקים שאינם מתבססים על ההיגיון, ולחוקים שנאכפים בעיקר באמצעות פחד.

קונפוציוס טען שהציות לחוק צריך לנבוע מתחושת אשמה, אך המונח בפיו דמה יותר ל"חובה מוסרית". על פיו, כאשר אדם מרגיש אשמה כשהוא אינו מציית לחוק, העונש מגיע עוד לפני הפשע.

הנוסטלגיה והשאיפה לעבר רווחות מאוד בתורתו הפוליטית של קונפוציוס. הוא שאף לחזור לתקופת מנדט השמים, ולהביא שלום ושגשוג לעולם.

קונפוציוס אומנם תמך בשלטון הקיסרות הסינית אך בכתביו ניתן למצוא עדויות רבות להגבלות על השלטון, והדגיש את חשיבות ההנהגה הנכונה. קונפוציוס טען שאם הקיסר מנהיג כשורה, הצורך בפקודות מתמעט. קונפוציוס השווה בין יחסי קיסר-נתין ליחסי אב ובנו, ושם דגש על כבוד הדדי והתייעצות.

מורשתו עריכה

 
קברו של קונפוציוס

הקונפוציאניזם, תורתו של קונפוציוס, היא אחת מהתורות החשובות ביותר בפילוסופיה המזרחית, וקונפוציוס נחשב עד היום לאחד מהפילוסופים הסינים החשובים ביותר, ואחד ממעצבי התרבות הסינית.

עם השנים דחק הקונפוציאניזם אסכולות פילוסופיות אחרות בסין, כמו המוהיזם והלגליזם, ונהיה לאסכולה העיקרית בסין ובמזרח בכלל. הקונפוציאניזם הפך במשך השנים לשילוב בין דת לאסכולה פילוסופית, ובמשך שנים רבות הוא נחשב ל"דת המדינה" בסין.

שליחיו של קונפוציוס הפיצו ופירשו את דבריו, וחלקים רבים מתורתו פורשו בדרכים שונות על ידי חסידיו. לדוגמה: טענתו של קונפוציוס כי טבע בני-האדם זהה בלידתם הביאה לפיצול האסכולה - מנג-דזה (מנציוס) שטען כי טבע האדם טוב מיסודו, ושון-דזה שטען כי טבע האדם רע מיסודו.

כיוון שקונפוציוס היה מזוהה עם תפיסת "חינוך לכל", לאחר ימיו, עם התבססות הקונפוציאניזם, גישה זו השפיעה יותר ויותר על החינוך המקובל בקיסרות הסינית. עצם הנגשת החינוך לעוד שכבות אוכלוסייה מלבד האליטה היא חלק מהגורמים שהובילו בהדרגה לכך שהחינוך בסין החל להתבדל מזה של המזרח התיכון – שהיה המתקדם יותר בתקופות מוקדמות יותר – בכך שתלמידים יכלו להתקבל למשרות הפקידות על בסיס יכולותיהם, ולא על בסיס מעמדם של ההורים[3].

באלף השני לספירה, הוקם זרם חדש בסין- הנאו-קונפוציאניזם. הנאו קונפוציאניזם שילב בין תורתו של קונפוציוס לבין הדאואיזם והבודהיזם. מקים הזרם היה הפילוסוף הסיני ג'ו שי. לאחר מותו של ג'ו שי הפך הנאו קונפוציאניזם לפרשנות המקובלת ביותר של תורתו של קונפוציוס. תורתו של קונפוציוס החלה גם להתפשט לעולם המערבי הודות לפעולתם של ראשוני הסינולוגים. בלט במיוחד מיקלה רוג'רי, מיסיונר איטלקי שתרגם רבים מכתביו של קונפוציוס ללטינית.

במאה ה-20, בעקבות המהפכה התרבותית של מאו דזה-דונג בסין, ירדה קרנו של הקונפוציאניזם, והוא הפסיק להיות הזרם העיקרי בסין. למרות זאת, גם כיום הקונפוציאניזם עדיין נלמד על ידי פילוסופים מערביים ומזרחיים כאחד.

קברו של קונפוציוס בצ'ופו הפך לאתר תיירות תרבותית, ואף מוקד עלייה לרגל עבור רבים. כיום פועלים למעלה מ-2,000 מקדשים קונפוציאניים ברחבי סין.

מכון קונפוציוס הוקם על שמו וזכרו של קונפוציוס, תחת משרד החינוך הסיני ובעל שלוחות ברחבי העולם כולו. המכון מספק תוכניות ללימודי התרבות והשפה הסינית, כולל התרבויות השונות הקיימות בה. בנוסף, מספק המכון מלגות לימודים מלאים חינם לתלמידים שונים מרחבי העולם.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Riegel 2012, online
  2. ^ "Confucius (Stanford Encyclopedia of Philosophy)". Plato.stanford.edu. Retrieved 2010-11-07.
  3. ^ יונת אשחר, לומדים מההיסטוריה, באתר מכון דוידסון, ‏30 באוגוסט, 2018