קונפוציוס
קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼; בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 551 לפנה"ס – 479 לפנה"ס[1]), היה חכם סיני שייסד, על סמך דרכם וחכמתם של מלכים סינים קדומים, את אסכולת "רו" (儒), או בשמה המערבי "קונפוציאניזם", דרך של תיקון עצמי וחברתי והנהגה מדינית, בעלת השפעה מרכזית על התרבות הסינית במהלך הדורות.
 | |
| לידה |
551 לפנה"ס הַר נִי (אנ'), לוּ (אנ'), שושלת ג'ואו |
|---|---|
| פטירה |
479 לפנה"ס (בגיל 72 בערך) Si River, לו  |
| שם לידה |
孔丘 |
| מקום קבורה |
Cemetery of Confucius |
| השקפה דתית |
קונפוציאניזם |
| זרם | קונפוציאניזם |
| תחומי עניין | מדע המדינה, אתיקה |
| עיסוק |
פילוסוף, מורה, סופר |
| השפיע על | ין חווי, מנזיוס, ז'אן צ'יו, ג'ונג יואו, ז'אן גנג, מין סון, ז'אן יונג, בו שאנג, יואו ז'וו, דוואנמו צה, שו'ן קואנג, ין ין, טו ווי-מינג, ג'וואנסון שה, ג'ואנג דזה, ג'ו שי, גוטפריד וילהלם לייבניץ, כריסטיאן וולף |
| מדינה | שושלת ג'ואו |
| יצירות ידועות |
המאמרות |
| בן או בת זוג |
Qiguan Shi |
| צאצאים |
Kong Li |
  | |
קונפוציוס סבר שלימוד ספרי החכמה העתיקים, בצירוף מחשבה, מביא לידי המעשה המוסרי. לפי המסורת הסינית, הוא ערך את "הקלאסיקה של השירים", את "הקלאסיקה של המסמכים", את "הקלאסיקה של הטקסים", פירש את "ספר התמורות", וחיבר את "רשומות האביבים והסתוים". אמריו ושיחותיו של קונפוציוס נאספו על ידי תלמידיו, או על ידי תלמידי תלמידיו, לספר "המאמרות", שהתקבל כספר היסוד של הקונפוציאניזם.
קונפוציוס הורה בעיקר אנושות (אורח חיים מוסרי שלם, נאמנות ואמפתיה, דאגה לבריות), ומאמץ אמיתי וממשי ללמוד ולעשות[2]. הדרך שהורה קונפוציוס מסוכמת בכלליות בתחילת הספר "לימוד הגדול" באופן הבא: "דרך לימוד הגדול: להאיר אור המידות, לאהוב את העם, ולנוח בתכלית הטוב".
הדרך, שלימד קונפוציוס, פותחה ופורשה בדורות הבאים על ידי דזנג דזה, דזה-סה, מנג-דזה (מנציוס), ושון-דזה; בתקופת שושלות טאנג וסונג פורשה והועמקה על ידי החכמים הנאו-קונפוציאנים (במיוחד ג'ו שי); הייתה מקור השראה לגדולי המשוררים הסינים, כגון טאו יואן-מינג ודו פו; שימשה בתקופת שושלות מינג וצ'ינג יסוד לבחינות הקבלה לפקידות (שירות המדינה) של הקיסרות הסינית; באופן כללי עיצבה, לכל הפחות עד למהפכה הקומוניסטית, את האופי והשקפת העולם של העם הסיני[3]; והשפיעה על רוב התרבויות של המזרח הרחוק.
חייו
עריכהעל פי המסורת קונפוציוס נולד בשנת 551 לפנה"ס בעיר צ'ופו, אז בירת מדינת לוּ וכיום שייכת לנציבות ג'ינינג, בדרום מערב מחוז שאנדונג שבמזרח סין. לפי האגדה, ניבא צ'ילין (יצור מהמיתולוגיה הסינית) שבפיו לוח ירקן את בואו לעולם.
קונפוציוס התייתם מאב בגיל שלוש וגדל עם אמו הענייה. בגיל 19 התחתן ונולד לו ילד אך נישואיו לא עלו יפה. מסופר שקונפוציוס עבד כרועה צאן, בוקר, פקיד ומנהל חשבונות. בהיותו בן 23 נפטרה אימו, והוא התאבל עליה במשך שלוש שנים.
קונפוציוס מונה לשר המשפטים במדינה בה נולד וגדל והנהיג רפורמות רבות במחוז. הוא מלא את תפקידו באופן שהיטיב עם התושבים, אך התפטר בגלל תפקוד לקוי, לדעתו, של דוכס מדינת לוּ. לאחר מכן יצא למסע ברחבי סין בחיפוש אחר מקום שיוכל להנהיג על פי עיקרי אמונתו. משלא מצא, חזר למדינתו. קונפוציוס היה ידוע בתשוקתו לספרי חכמה קדומים ולכן ייסד בית ספר לנערים שנועד ללמד דרכי התנהגות.
קונפוציוס נפטר בגיל 72[4]. הוא נקבר בבית הקברות קונג לין שבמחוז צ'ופו.
קונפוציאניזם
עריכה
ערך מורחב – קונפוציאניזם
דרכו של קונפוציוס עוברת על הגבול שבין חכמת מוסר לבין דת. מחד, הוא אמר שאדם צריך להתהלך בדרך השמים[5], שזה מה שהוא משתדל לעשות[6], ושהשמים מכירים אותו ואת דרכו[7]; והוא שם דגש על טקסים (לי). מאידך, הוא מיעט לדבר על טרנסצנדנטיות, ועסק בעיקר במוסר בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו ובתיקון החברה האנושית.
כתב לין יוטאנג: "הקונפוציאניזם דגל בסדר חברתי רציונלי מתוך גישה מוסרית, המבוססת על תיקון עצמי; כיוון לסדר פוליטי המיוסד על סדר חברתי, מבקש הרמוניה פוליטית המושגת על ידי הרמוניה מוסרית באדם עצמו"[8].
אמר קונפוציוס: "אנושות (רן) מאפיינת את האדם. להרגיש חיבה טבעית לקרובי משפחתנו זה הביטוי הנעלה ביותר של אנושות. צדק הוא ההכרה מה צודק ונכון. לכבד את אלו הערכיים יותר מאיתנו זה הביטוי הנעלה ביותר של צדק. מידת הרגשות שעלינו להרגיש לקרובי משפחתנו, ודרגות הכבוד שעלינו לרחוש לאנשים ערכיים, מכוננים את הצורות וההבחנות של הסדר החברתי".
— דרך האמצע וקיומה, 20
מוסר
עריכהעבור קונפוציוס, רצון וטבע אמיתיים, ושלמות מידות פנימית, הם היסוד למעשים ולטקסים ולמוזיקה[9]. מאידך, אהבת אנושות דורשת לאהוב ללמוד התנהגות נאותה[10], ובלי טקסים (לי) ההתנהגות אינה ישרה.
במרכז מחשבתו של קונפוציוס המושג רן (אנושות, שלמות המידות, אהבת הבריות), מושג מורכב, שאפשר לפרשו כהצגת הטבע האמיתי, בהתאם לטקסים (לי), ועל יסוד סימפתיה לאחרים[11]. מצפון ואלטרואיזם הן נקודות ההתחלה של רן. מצפון, להיטיב לקרוב ולרחוק[12]. אלטרואיזם, מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים[12].
מבחינה מוסרית הדגיש קונפוציוס את עדיפותה של דוגמה אישית על פני מערכות חוקים מוגדרות ומוכתבות. לרוב, קונפוציוס מעביר את מסריו באמצעות משלים וכפלי משמעויות, ולא באמצעות חוקים מוגדרים. על כן, את דבריו יש להבין בהקשרם המקורי, ולא לפרשם כלשונם.
אמר קונפוציוס: "לעשות את המיטב בעבור אחרים ולהיות כן בדבריך, יהיו אלו העקרונות המנחים אותך. אל תתחבר עם מי שאינו טוב כמוך. בעשותך טעויות, אל תפחד לתקן את דרכיך".
— ספר המאמרות 1.8
תכונותיו וחובותיו המוסריות של איש המוסר
עריכה- רן – "חסד", או "אנושיות", היסוד המוסרי העיקרי – הפך מילה נרדפת למוסר.
- יי - צדק, חובה מוסרית.
- ג'ה – חכמה, בינה, דעת – שכל ישר, הבחנה בין טוב לרע.
- סיאו – כיבוד האבות – במקור מושג זה התייחס לפולחן אבות המשפחה, אך הקונפוציאניזם הרחיב את משמעותו גם לכיבוד הורים.
- לי – "טקסים", נימוסים נאותים, דרך ארץ. החובה לשמור על כללי הטקס נועדה לתיקון הסדר החברתי.
- נאמן, מסור ומתחשב, פועל על פי תחושת צדק.
- רחב אופקים, ביקורתי.
- עליו להשקיע בתיקון עצמו (מבחינה רוחנית) למטרת שירות ציבורי – תפקידו האולטימטיבי.
"איש המוסר - המוסר טבעו, הוא מיישמו תוך תשומת-לב לנימוסים נאותים, מביעו על ידי היותו צנוע, ובאמיתות דבריו משלימו".
— ספר המאמרות 15.18
חוק ופוליטיקה
עריכה
עמדותיו של קונפוציוס בנושא פוליטיקה נבעו מעמדותיו בנושא מוסר. קונפוציוס טען שמערכת החוקים צריכה להתבסס על המוסר הטבעי של בני האדם, כלומר על נטיותיהם הטבעיות של הבריות. הוא התנגד לחוקים שאינם מתבססים על ההיגיון, ולחוקים שנאכפים בעיקר באמצעות פחד.
קונפוציוס טען שהציות לחוק צריך לנבוע מתחושת בושה, במובן חובה מוסרית. על פיו, כאשר אדם מרגיש אשמה כשהוא אינו מציית לחוק, העונש מגיע עוד לפני הפשע.
הנוסטלגיה והשאיפה לעבר רווחות מאוד בתורתו הפוליטית של קונפוציוס. הוא שאף לחזור לתקופת מנדט השמים, ולהביא שלום ושגשוג לעולם.
קונפוציוס אומנם תמך בשלטון הקיסרות הסינית אך בכתביו ניתן למצוא עדויות רבות להגבלות על השלטון, והדגיש את חשיבות ההנהגה הנכונה. קונפוציוס טען שאם הקיסר מנהיג כשורה, הצורך בפקודות מתמעט. קונפוציוס השווה בין יחסי קיסר-נתין ליחסי אב ובנו, ושם דגש על כבוד הדדי והתייעצות.
צ'י קאנג דזה שאל את קונפוציוס על ממשל. השיב קונפוציוס: "למשול זה לתקן[13]. אם אתה דוגמה ליושר, מי יעז להיות לא ישר?".
— ספר המאמרות 12.17
מורשתו
עריכה
הקונפוציאניזם, תורתו של קונפוציוס, היא אחת מהתורות החשובות ביותר בפילוסופיה המזרחית, וקונפוציוס נחשב עד היום לאחד מהפילוסופים הסינים החשובים ביותר, ואחד ממעצבי התרבות הסינית.
עם השנים דחק הקונפוציאניזם אסכולות פילוסופיות אחרות בסין, כמו המוהיזם והלגליזם, ונהיה לאסכולה העיקרית בסין ובמזרח בכלל. הקונפוציאניזם הפך במשך השנים לשילוב בין דת לאסכולה פילוסופית, ובמשך שנים רבות הוא נחשב ל"דת המדינה" בסין.
תלמידיו ותלמידי תלמידיו של קונפוציוס הפיצו ופירשו את דבריו, ועקב ההיקף והכלליות של דבריו הם פורשו בדרכים שונות. לדוגמה, טענתו של קונפוציוס כי טבע בני-האדם זהה בלידתם, פורשה על ידי מנג-דזה (מנציוס), שטבע האדם טוב מיסודו, ועל ידי שון-דזה שטבע האדם רע מיסודו.
כיוון שקונפוציוס היה מזוהה עם תפיסת "חינוך לכל", לאחר ימיו, עם התבססות הקונפוציאניזם, גישה זו השפיעה יותר ויותר על החינוך המקובל בקיסרות הסינית. עצם הנגשת החינוך לעוד שכבות אוכלוסייה מלבד האליטה היא חלק מהגורמים שהובילו בהדרגה לכך שהחינוך בסין החל להתבדל מזה של המזרח התיכון – שהיה המתקדם יותר בתקופות מוקדמות יותר – בכך שתלמידים יכלו להתקבל למשרות הפקידות על בסיס יכולותיהם, ולא על בסיס מעמדם של ההורים[14].
באלף השני לספירה, החכמים הנאו-קונפוציאנים העמיקן את דרכו של קונפוציוס ופירשוה באופן מטפיזי תוך זיקה כלשהי לדאואיזם ובודהיזם, אליהם באופן כללי התנגדו. ג'ו שי פירש את הכתבים הקונפוציאנים הקדומים, כונן את ארבעת הספרים כספרי היסוד של הקונפוציאניזם, וממנו ואילך הנאו-קונפוציאניזם היה לפרשנות המקובלת ביותר לדרכו של קונפוציוס. מחשבתו של קונפוציוס החלה גם להתפשט לעולם המערבי הודות לפעולתם של ראשוני הסינולוגים. בלט במיוחד מיקלה רוג'רי, מיסיונר איטלקי שתרגם את ארבעת הספרים ללטינית.
במאה ה-20, בעקבות המהפכה התרבותית של מאו דזה-דונג, הקונפוציאניזם נאסר בסין כמתנגד למרקסיזם, והוא הפסיק להיות הזרם העיקרי בסין. למרות זאת, מאז 2012 החלה בסין התעניינות מחודשת בקונפוציאניזם. מכל מקום, במאה השנים האחרונות הקונפוציאניזם נלמד באופן נרחב על ידי סינולוגים מערביים ומזרחיים כאחד.
קברו של קונפוציוס בצ'ופו הפך לאתר תיירות תרבותית, ואף מוקד עלייה לרגל עבור רבים. כיום פועלים למעלה מ-2,000 מקדשים קונפוציאניים ברחבי סין.
מכון קונפוציוס הוקם על שמו וזכרו של קונפוציוס, תחת משרד החינוך הסיני ובעל שלוחות ברחבי העולם כולו. המכון מספק תוכניות ללימודי התרבות והשפה הסינית, כולל התרבויות השונות הקיימות בה. בנוסף, מספק המכון מלגות לימודים מלאים חינם לתלמידים שונים מרחבי העולם.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אמירה כץ (תרגום, מבוא והערות), מאמרות קונפוציוס, הוצאת מוסד ביאליק
- כה אמר קונפוציוס, מסינית: אורי קפלן, איור: C.C. Tsai, פרפנצ'ה הוצאה לאור.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קונפוציוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- כתבי קונפוציוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
קונפוציוס, ברשת החברתית Goodreads
קונפוציוס, דף שער בספרייה הלאומית- תרגום לעברית של "המאמרות" - ספר האמירות שליקטו תלמידיו של קונפוציוס.
- קונפוציוס ומעמד האישה באתר סין בשפה העברית(הקישור אינו פעיל)
- ביוגרפיה נוספת של קונפוציוס.
- "מדינת חבר העמים"- קונפוציוס.
- איש המעלה, קונפוציוס, מתוך אתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית
- קונפוציוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קונפוציוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Riegel 2012, online
- ^ ג'ו שי, "צ'ו צו לו-יי, 19:2a
- ^ Liu Wu-Chi, Confucius, His Life and Time, New Tork: Philosophical Library, 1955, עמ' 176
- ^ "Confucius (Stanford Encyclopedia of Philosophy)". Plato.stanford.edu. Retrieved 2010-11-07.
- ^ ספר המאמרות 19.5
- ^ ספר המאמרות 20.3
- ^ ספר המאמרות 15.3
- ^ Lin Youtang, The Wisdom of Confucius, New York: Random House, 1938, עמ' 6
- ^ ספר המאמרות 3.3
- ^ ספר המאמרות 17.8
- ^ Fung Yu-Lan, A History of Chinese Philosophy, London: George Allen & Unwin, 1952, עמ' 69
- ^ 1 2 FUng Yu-Lan, The Spirit of Chinese Philosophy, London: Kegan Pual, Trench, Trubner, 1947, עמ' 17
- ^ בלשון סינית המילים למשול (צ'נג - 政) ולתקן (צ'נג - 正) הן מילים נרדפות שמשמעותן גם ממשלה
- ^ יונת אשחר, לומדים מההיסטוריה, באתר מכון דוידסון, 30 באוגוסט, 2018