הרולד סידני הרמסוורת', ויקונט רות'רמר הראשון

איל עיתונות ופוליטיקאי בריטי (1868–1940).

הֶרוֹלְד סִידְנִי הַרְמְסְוֶרְת', ויקונט רות'רמר הראשוןאנגלית: Harold Harmsworth, 1st Viscount Rothermere; 26 באפריל 186826 בנובמבר 1940), היה איל עיתונות (אנ') ופוליטיקאי בריטי.

הרולד סידני הרמסוורת', ויקונט רות'רמר הראשון
Harold Harmsworth, 1st Viscount Rothermere
לידה 26 באפריל 1868
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בנובמבר 1940 (בגיל 72)
ברמודה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה St Marylebone Grammar School עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר בית הלורדים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Mary Lilian Share (4 ביולי 1893ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איל עיתונות עריכה

הרולד הרמסוורת' גדל במשפחה אנגלו-אירית. הוא היה השלישי מתוך ארבעה עשר ילדיו של עורך הדין אלפרד הרמסוורת' (1837–1889) מנישואיו לג'רלדין מרי מאפט (1838–1925).

הרמסוורת' זכה לתהילה כבעלים של מספר רב של עיתונים יומיים ושבועיים בריטיים חשובים כמו הדיילי מייל והדיילי מירור, שאותם הוא מיזג לקבוצת Associated Newspapers. הרולד הרמסוורת' נחשב, לצד אחיו הבכור אלפרד הרמסוורת' (אנ'), ומקס אייטקן (אנ') הקנדי, לבעלי העיתונים הבריטים החשובים ביותר במאה ה-20 ולחלוץ העיתונות הפופולרית, שבניגוד לעיתוני החדשות המסורתיים למדי, המיועדים לקהל מובחר, העיתונים שלו היו מכוונים לקהל רחב.

בעוד אחיו היה אחראי על החלק העיתונאי, הרמסוורת' היה אחראי על העסק. בסופו של דבר התמחה בהוצאת עיתונים.

ה"דיילי מייל", שפורסם לראשונה על ידי האחים ב-1896, היה העיתון היומי הראשון בממלכה מאוחדת שהופיע בפורמט טבלואיד (אנ').[א] ה"דיילי מירור" יצא בעקבותיו ב-1903 באותו פורמט והיה זול במיוחד. מה שהיה חדש היה הכותרת הגדולה בעמוד הראשון, מדור הספורט הנרחב, מדור עם נושאים "ספציפיים לנשים" (אופנה ובישול) ושימוש תדיר בתמונות, במיוחד של משפחת המלוכה הבריטית. לראשונה, נערכו חסות גם לאירועי ספורט גדולים. ה"דיילי מירור" הפך לאחד העיתונים הנקראים ביותר בבריטניה, עם תפוצה של מיליונים.

ב-1922, לאחר מותו של אחיו אלפרד, השיג הרמסוורת' את השליטה הבלעדית ב"דיילי מייל", לאחר שכבר השתלט על ה"דיילי מירור" ב-1914.

במהלך חייו יסד הרמסוורת' עיתונים יומיים רבים אחרים שעדיין חשובים היום, כמו ה-Daily Record, שיצא לאור בגלאזגו, וה-Sunday Pictorial.

הרמסוורת' היה אחיו הבכור של הבישוף ססיל הרמסוורת', ברון הרמסוורת' הראשון. שני אחים נוספים הפכו לברונטים.

פוליטיקה עריכה

במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת הרמסוורת' זמנית כנשיא המועצה האווירית בממשלת לויד ג'ורג' והעמיד את עיתוניו לשירות תעמולת המלחמה של מדינות ההסכמה נגד מעצמות המרכז. לאחר שכבר הפך לברונט שתוארו עובר בירושה מהורזי (Horsey) במחוז נורפוק, בשנת 1910, קיבל הרמסוורת' תואר אצולה העובר בירושה בשנת 1914 בתור הברון רות'רמר (אנ'), מהמסטד שבמחוז קנט. בשנת 1917 הוא קודם לוויקונט רות'מר, של המסטד במחוז קנט.

לאחר שאיבד שניים מבניו במלחמה, הרמסוורת' הפך למתנגד חריף של המלחמה בשנות ה-20 של המאה ה-20. הוא גם בלט כמבקר מחויב של הסכמי פריז, במיוחד חוזה טריאנון (ההסכם עם הונגריה), וזו הסיבה שבגללה אפילו הוצע לו הכתר ההונגרי ב-1927, אותו דחה הרמסוורת'.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 הרמסוורת' תמך מאוד במדיניות הפייסנות של הממשלות הבריטיות בראשות בולדווין וצ'מברלין, שאת גישתן הוא גם אימץ בעיתוניו. במהלך תקופה זו הוא פגש את אדולף היטלר מספר פעמים, לו אישר את רצונו לשלום. ב-1934 עיתוני רות'רמר אף תמכו זמנית במפלגה הפשיסטית הבריטית, איגוד הפשיסטים הבריטי, בראשות אוסוואלד מוסלי. לפי מסמכי ממשלה סודיים שפורסמו רק ב-2005, אהדתו לנאציזם הגרמני הגיעה עד כדי כך שהוא שלח להיטלר מברק ברכה ב-1938 לרגל פלישת הצבא הגרמני לחבל הסודטים.

הרמסוורת' קידם את התעופה הפרטית בשנות ה-30. לעצמו הוא הזמין מטוס מחברת המטוסים בריסטול שהיה מהיר יותר מכל מטוסי הקרב הבריטיים שהיו בשירות באותה תקופה. הוא העמיד את המטוס הזה לבדיקה של חיל האוויר המלכותי, שפיתח אז את הבריסטול בלנהיים.

פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה אכזבה קשה עבור הרמסוורת', והוא נפטר זמן קצר אחר כך.

לקריאה נוספת עריכה

  • Bingham, Adrian. "‘Stop the Flapper Vote Folly’: Lord Rothermere, the Daily Mail, and the Equalization of the Franchise 1927–28." Twentieth century British history 13.1 (2002): 17-37.
  • Bingham, Adrian, and Martin Conboy. Tabloid Century: The Popular Press in Britain, 1896 to the present (2015)
  • Brendon, Piers. The life and death of the press barons (Atheneum Books, 1983).
  • Koss, Stephen E. (1984). The Rise and Fall of the Political Press in Britain: The Twentieth Century, Volume 2. University of North Carolina Press.
  • Olmsted, Kathryn S. The Newspaper Axis: Six Press Barons Who Enabled Hitler (Yale UP, 2022)online also online review

קישורים חיצוניים עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ גודל דף של 420 על 280 מילימטרים, קרוב אך לא זהה ל-A3