הרמן קנטורוביץ'
הֶרְמַן אוּלְרִיךְ קַנְטוֹרוֹבִיץ' (בגרמנית: Hermann Ulrich Kantorowicz; 18 בנובמבר 1877 בפוזנן – 12 בפברואר 1940 בקיימברידג') היה משפטן יהודי גרמני.
 | |
| לידה |
18 בנובמבר 1877 פוזנן, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1940 (בגיל 62) קיימברידג', הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת קיל, אוניברסיטת פרייבורג, אוניברסיטת קיימברידג' |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קנטורוביץ' נולד לווילהלם ורוזה קנטורוביץ' (לבית גילדז'ינסקה), בפוזנן (אז פוזן), בירת פרובינציית פוזן שבממלכת פרוסיה. בשנת 1884 עבר לברלין עם הוריו ואחיו אלפרד (גר'), אריך ואלזה.[1] קנטורוביץ' למד באוניברסיטת הומבולדט של ברלין ובאוניברסיטת ז'נבה, קיבל את הדוקטורט שלו ב-1904 באוניברסיטת היידלברג ותואר פריבט-דוצנט ב-1907 באוניברסיטת פרייבורג.[2] שם לימד תחילה כמרצה, משנת 1913 ומ-1923 כפרופסור חבר עד 1929 (עם הפסקה ב-1927 כאשר לימד כפרופסור אורח באוניברסיטת קולומביה). הוא היה אז פרופסור מן המניין באוניברסיטת קיל (1929–1933) כיורשו של גוסטב רדברוך (אנ'). קנטורוביץ' חווה את עליית הנאצים לשלטון בפירנצה. קצת יותר משבועיים לאחר כניסתו לתוקף של חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי ב-7 באפריל 1933, הוא כבר הוצא לפנסיה זמנית. הפיטורים הסופיים הגיעו בספטמבר 1933. אותו גורל פקד את אחיו, רופא השיניים המפורסם אלפרד קנטורוביץ'. את תפקידו של הרמן קנטרוביץ' באוניברסיטת קיל קיבל גאורג דאהם (גר'). קנטורוביץ' היגר לארצות הברית של אמריקה, שם לימד בסיטי קולג' של ניו יורק (1933–1934) לפני שעבר לאנגליה. שם לימד בבית הספר לכלכלה של לונדון ובאול סולס קולג' באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת קיימברידג' (1934–1937). מ-1937 ועד מותו ב-1940 היה עוזר מנהל המחקר במשפטים (Assistant Director of Research in Law) בקיימברידג'.
ב-23 באפריל 1904 קנטורוביץ' התחתן עם יוהנה דורותיאה רוזנשטוק (Johanna Dorothea Rosenstock), בתו של הבנקאי הברלינאי תאודור רוזנשטוק (Theodor Rosenstock). מנישואיהם נולדו: לורנצו, אוטו פול תיאודור, לודוויג הנס והילדגרד דורותיאה. ב-26 ביולי 1923, הוא נישא בשנית להילדגרד אנה מריה קאלין (Hildegard Anna Maria Kalin), מורה בבית ספר יסודי ובחטיבת הביניים. איתה היו לו שני בנים, תומאס אלברט ופרנק וילהלם אדוארד.[1]
אף שנולד יהודי (ושילם על כך במשרתו) הרמן קנטורוביץ' התנתק מהיהדות והיה אתאיסט.
עבודה מדעית עריכה
קנטורוביץ' היה אחד הנציגים המובילים של מה שנקרא המשפט החופשי (גר'), אסכולה רבת השפעה בתוך תורת המשפט הגרמנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הפוזיטיביזם המשפטי בקיסרות הגרמנית, שמצא את ביטויו במה שנקרא תורת המשפט המושגית (אנ'), יש להתנגד לתאוריה משפטית שיכולה לעשות צדק עם המרחק ההולך וגובר מהמציאות המשפטית-מדינתית וחברתית. המטרה הייתה לאכוף רעיונות פרוגרסיביים במערכת משפטית ריאקציונרית באמצעות החלטה חופשית של שופטים, שיש לצמצם את מחויבותם לטקסטים משפטיים. קנטורוביץ' ותורת המשפט החופשי הניחו שהחוק אינו כלול רק בספר החוקים. החוק שאינו כלול בספרי החוקים - אך בכל זאת חי - הוא מה שקנטורוביץ' מכנה משפט חופשי. "בשל החוק החופשי, יש לסגור סוף סוף את החוק, להשלים את החוסרים שבו". את הפערים ניתן להשלים רק על ידי נורמות משפטיות, משום שהחלטת שופט חייבת להיות חוקית. נורמות אלו נוצרות על ידי השופט, שהוא לא רק בעל ידע משפטי, אלא גם על די משימות יצירות משפטיות. משכך, יש לתת לשופט את מירב החופש ביחס להוראות החוק. שיקול דעת שיפוטי חופשי הוא העיקרון הבסיסי של יישום החוק.
מי ייסד את דוקטרינת הזכויות החופשיות הוא עדיין נושא לוויכוח כיום. בין היתר תבע אויגן ארליך (אנ') את הקרדיט על הדוקטרינה לעצמו. הוא טען שגיבש את הרעיונות הרלוונטיים כבר בשנת 1888. תחת שם העט הבדוי גנאוס פלביוס (Gnaeus Flavius), כתב קנטורוביץ' חוברת לתורת המשפט החופשי,[3] שהניסוחים החזקים שלה למעשה הופכים את החיבור הזה לחוברת מתודית: "שהחוברת הזו תגייס לוחמים חדשים. על מאבק השחרור של תורת המשפט, על הסתערות המעוז האחרון של הסכולסטיות". מכל הוויכוחים נתפס טקסט זה כיום כביטוי המרכזי של החשיבה של דוקטרינת המשפט החופשי.
חוות דעת בשאלת אשמת המלחמה עריכה
קנטורוביץ' עורר ויכוחים סוערים כאשר נודעו פרטי הדו"ח שלו לוועדת החקירה הפרלמנטרית (אנ') בשאלת אשמתה של גרמניה בייזום מלחמת העולם הראשונה (אנ').[4] בניגוד לדעה הרווחת בגרמניה, הוא הגיע למסקנה ב-1923 שלאחריותה של גרמניה לפרוץ המלחמה חשיבות רבה. כראיה, ציטט קנטורוביץ' את הספר הלבן הרשמי מ-3 באוגוסט 1914, שבו זויפו כ-75% מהמסמכים שהוצגו בו, שנועדו לערער על מעורבותה של גרמניה בפרוץ מלחמת העולם הראשונה.[5] כאשר קנטורוביץ' הוצע לבחירה כפרופסור מן המניין באוניברסיטת קיל זמן קצר לאחר מכן בשנת 1927, העלה שר החוץ גוסטב שטרזמן (מפלגת העם הגרמנית - DVP) את חששותיו במכתב לשר החינוך קארל היינריך בקר (אנ') (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה - SPD). שטרזמן האמין שגרמניה לא הייתה אחראית לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ולאחר התייעצות עם הדיפלומט והפוליטיקאי לשעבר יוהאנס קריגה (אנ') (DVP), רצה למנוע את השקפתו הביקורתית העצמית של קנטורוביץ' על מעשיה של גרמניה, שהגיעה לדעתו לנקודה של "מזוכיזם", על ידי הענקת מעמד פרופסור בקיל שיעצים את קולו בנושא. במכתב בתגובה לשטרזמן, ציטט בקר, בין היתר, הצהרה של הפוליטיקאי הימני גוסטב רדברוך (אנ') (שקדם לקנטורוביץ' בתפקיד בקיל), לפיה הדוח אינו מכיל דבר מלבד השקפת העולם של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית כולה. הממשלה הסוציאל-דמוקרטית הפרוסית היא שמינתה את קנטורוביץ' לקתדרה בקיל. ביוזמתם של שטרזמן ואויגן פישר-באלינג, מנהל ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא אשמת מלחמה, נשאר הדו"ח חסוי. את סיפור האגדה על היותה של גרמניה חפה מפשע לגבי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ולפי פרשנותו של שטרזמן מה שהביא ל"הונאה העולמית" של הסכם ורסאי, הצליחו להפיץ הקבוצות הלאומניות באין מפריע. רק ב-1967 פרסם ההיסטוריון הצעיר עמנואל גייס (אנ') את הדו"ח הנשכח, ובכך תמך בהיסטוריון פריץ פישר במחלוקת שלו עם חבורת ההיסטוריונים הממוסדת של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שעדיין הכחישה בשנות ה-60 של המאה ה-20 כי גרמניה הייתה אשמה בחלקה בפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
מבחר מכתביו עריכה
- Thomas Diplovatatius. De claris juris consultis. Bd. 1, with Fritz Schulz, 1919. (על ההחלטות המשפטיות המפורסמות)
- Rechtswissenschaft und Soziologie, 1911 (מדע המשפט וסוציולוגיה)
- Der Geist der englischen Politik u. d. Gespenst der Einkreisung Deutschlands, 1929 (רוח הפוליטיקה האנגלית)
- Dictatorships, with bibliography by Alexander Elkin, 1935 (דיקטטורות)
- Studies in the Glossators of the Roman Law, with W. W. Buckland, 1938 (מחקרים על פרשני המשפט הרומי)
- The Definition of Law, with introduction by Arthur Goodhart, 1958. Also translated into Italian, La Definizione del Diritto, trans. Enrico di Robilant, 1962; into German, Der Begriff des Rechts, trans. Werner Goldschmidt and Gerd Kastendieck, 1963; into Spanish, La Definícón del Derecho, trans. J.M. de la Vego, 1964 (הגדרת החוק)
אסופת מאמרים עריכה
ביוזמתה של אלמנתו, הילדה קנטורוביץ' (1892–1974), התפרסמו כתביו הקצרים המשמעותיים יותר של הרמן קנטורוביץ' בשני הספרים הבאים:
- Rechtswissenschaft und Soziologie: ausgewählte Schriften zur Wissenschaftslehre, edited by Thomas Würtenberger, Verlag C. F. Müller, Karlsruhe, 1962
- Rechtshistorische Schriften, selected and edited by Helmut Coing and Gerhard Immel, Verlag C. F. Müller, Karlsruhe, 1970
קישורים חיצוניים עריכה
- הרמן קנטורוביץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Leonie Breunung , Manfred Walther, Westeuropäische Staaten, Türkei, Palästina/Israel, lateinamerikanische Staaten, Südafrikanische Union
- ^ Kantorowicz, Hermann, Deutsche Biographie
- ^ Gnaeus Flavius (Hermann Kantorowicz): Der Kampf um die Rechtswissenschaft.
- ^ Hermann Kantorowicz: Gutachten zur Kriegsschuldfrage 1914. aus dem Nachlass hrsg. von Imanuel Geiss, 1967
- ^ Kantorowicz: Gutachten zur Kriegsschuldfrage 1914. S. 92