הרעב הגדול של הר לבנון
הרעב הגדול של הר הלבנון (בערבית: مجاعة لبنان; בטורקית: Dağı'nın Büyük Kıtlığı) היה תקופה של רעב המוני במהלך מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1915–1918, שגרמה למותם של כ־200,000 בני-אדם, באזור הר הלבנון, שהיה באותה תקופה תחת שליטה צרפתית.
הרעב נוצר כתוצאה משילוב גורמים שונים ובניהם אסונות טבע וגורמים כלכליים בעקבות מלחמת העולם הראשונה. כוחות בעלות הברית הטילו מצור על מזרח הים התיכון, כפי שעשו עם האימפריה הגרמנית באירופה, כדי לחנוק את כלכלתם. המצור פגע קשות בכלכלה הלבנונית ויצר אבטלה בשיעור גבוה במדינה, מכיוון שכלכלתה הייתה מבוססת במידה רבה על גידול משי לשווקים האירופאים. המצב הוחמר אף יותר כאשר ג'מאל פאשה, מפקד הארמייה הרביעית של האימפריה העות'מאנית, מנע כניסה של יבולים מסוריה השכנה לתוך הר לבנון, והצבא העות'מאני תעדף את המזון שהיה לו לטובת אנשי הצבא. בנוסף לזאת, שנת 1915 הייתה שנה שחונה בגשמים, ומכת ארבה קשה תקפה את כל אזור הלבנט.
היסטוריונים שונים מעריכים, כי בסביבות 200,000 בני אדם גוועו ברעב, בזמן שאוכלוסיית הר לבנון נאמדה אז בכ-400,000 איש. הרעב בהר לבנון גרם לשיעור ההרוגים הגבוה ביותר מקרב אוכלוסייה אזרחית במהלך מלחמת העולם הראשונה. גופות נערמו ברחובות, וגם דווח כי אנשים ניזונו מחיות רחוב מחוסר ברירה, ואף יש עדויות לקניבליזם[1].
קישורים חיצוניים עריכה
- כתבה בעיתון מעריב על הרעב הגדול בלבנון לציון 100 שנים לסוף מלחמת העולם הראשונה
- כתבה באנגלית בעיתון The National על הרעב הגדול בלבנון.
הערות שוליים עריכה
- ^ Lebanon’s dark days of hunger: The Great Famine of 1915-18, The National, 2015-04-14 (באנגלית)