השחתת איבר המין הנשי באריתריאה

אריתריאה היא מדינה בצפון-מזרח אפריקה, בה מושרש תרבותית מנהג מילת הנשים עתיק היומין. מילת נשים מוגדרת כתהליך הכולל כריתה חלקית או מלאה של חלקו החיצוני של איבר המין הנשי. הדבר נעשה מסיבות תרבותיות דתיות או אסתטיות ולא מסיבות רפואיות, ומוגדר כאלימות נגד נשים[1] . הסרת חלקים מאיבר המין הנשי מבטלת או מקטינה משמעותית את יכולתה של האשה ליהנות מיחסי מין ולהגיע לאורגזמה[2] .

המנהג באריתריאה עריכה

באריתריאה מבוצעים שלושה סוגים של מילת נשים. הסוג הראשון הוא הסרת עורלת הדגדגן מבלי להסיר את הדגדגן כולו. הסוג השני הוא הסרת הדגדגן כולו עם הסרת חלק מהשפתיים הקטנות. הסוג השלישי הוא הסרת חלק או כל איבר המין החיצוני (דגדגן, שפתיים קטנות, שפתיים גדולות), ותפירה להצרת הפתח הוגינאלי[3]. רוב הנשים באזורים הכפריים עברו הליך מהסוג השלישי, בעוד באזורים העירוניים רוב הנשים עברו הליך מסוג הראשון או השני. באופן כללי יותר משליש מהנשים באריתריאה עברו הליך מהסוג השלישי, הכולל את הצרת פתח הנרתיק[4]. ההליך לרוב מבוצע על ידי בן/בת משפחה בבית, והשימוש בכלים מעוקרים נדיר. עיקור הוא תהליך השמדת כלל החיידקים הנדרש למניעת זיהומים (העלולים לסכן את חיי החולה) בעת פרוצדורות כירורגיות, והיעדרו חושף את הנשים לסכנות בריאותיות רבות. לאחר ההליך נקשרות רגלי הילדה/הנערה, והיא שוכבת כך מספר ימים על מנת שהתפרים יחלימו.

הסיבות לביצוע ההליך עריכה

לפי סקר שנערך בקרב 5054 נשים באריתריאה בשנת 1997, 90% עברו את אחד מסוגי מילת הנשים, רובן לפני גיל שבע. המילה מבוצעת בקרב הנוצרים והמוסלמים במדינה. לפי סקר שנערך על ידי UNICEF בשנת 2002, המילה מתבצעת על ידי 99% מהמוסלמים, 89% מהקתולים ו־85% מהפרוטסטנטים[5]. רוב האזרחים שדוגלים במילת נשים מאמינים כי זוהי מצווה דתית, לזה מתלווה לחץ משפחתי וחברתי לבצע את המנהג בקרב הבנות. חשוב לציין כי המנהג של מילת נשים (בניגוד למילת גברים) אינו מוזכר בברית החדשה או בקוראן, הוא מוזכר בחדית' (אוסף סיפורים והלכות אודות הנביא מוחמד) אך לא כחובה אלא כ"קישוט", ועל כן אינו מצווה דתית אלא מנהג תרבותי שהשתרש. נהוג לחשוב כי נשים שאינן מבצעות תהליך זה יגדלו להיות מופקרות ועל כן יתקשו במציאת בעל[3]. ראיונות עם נשים במדינה הראו כי סיבה נוספת לביצוע המנהג הוא סיפוק הבעל העתידי[2]. בנוסף נהוג לחשוב כי פעולה זו גורמת להפחתת החשק המיני, מה שיוביל לכך שנערות ישמרו על צניעותן, ולא יבגדו בבעליהן. על אף שלא נעשו מספיק מחקרים בנושא על מנת לפסוק באופן חד משמעי, חוקרים רבים טוענים כי מיניות האדם מורכבת ומכילה יותר מההיבט הפיזי, ולכן גם אם נרשמת ירידה בחשק המיני בקרב נשים שעברו את התהליך, ייתכן כי נובעת מכאב המתרחש בזמן אקט מיני או עקב הטראומה[6][7].

הארגון הלאומי לנשים אריתראיות עריכה

בשנת 1979 הוקם הארגון הלאומי לנשים אריתראיות (NUEW) שחרת על דגלו להעלות את המודעות לנושא מילת הנשים ולהילחם בקיום מנהג זה באריתריאה. בין השנים 1995–2002, סקרים שנערכו על ידי הארגון הראו כי בין 89-95% מהנשים האריתראיות עברו מילה. הארגון הנהיג מערכה להפסקת המנהג תוך ניסיון לשנות את התפיסה החברתית שלו. בקמפיין זה השתתפו מנהיגים מקומיים, מנהיגי דת נוצרים ומוסלמים, איגוד הנוער, נציגים ממשרדי הבריאות והעבודה ונציגי ארגונים הומניטריים. ראשית, התחיל דיון ער בנושא, וכבר בשלבים המוקדמים של הקמפיין הגיעו נציגים ל-90% מהכפריים במדינה כדי להציג את הסכנות ולהעלות את המודעות בקרב כלל התושבים. בנוסף הוקמה הוועדה נגד מילת נשים שכללה חברים בארגון ואנשי ממשל מקומיים שיסדו קבוצות דיון בנושא, והכשירו מורים בנושאי מגדר, נישואים מוקדמים ומילת נשים. השלב השני בקמפיין היה השגת אחדות בקהילות השונות בהצהרות נגד מילת נשים. הערכים שקודמו הוכנסו לתוכניות טלוויזיה, רדיו, תחרויות ידע כללי ומופעי דרמה. משרד הבריאות הפיק סרט בנושא, "מבעד לוילונות הייסורים", שהקים הד ויצר שינוי התנהגותי בקרב האזרחים. מהלכים אלו הובילו לצמצום המנהג, כך שבשנת 1995 חל קצב ירידה של 39% בתהליך, ובהמשך ירידה ל-49% בשנת 2000 ו־82% בשנת 2010, לאחר שההליך הוצא מהחוק[1].

הוצאת המנהג מחוץ לחוק עריכה

במרץ 2007 חוקקה ממשלת אריתריאה חוק האוסר על מילת נשים. חוק מס' 158/2007 הורה על ביטול מילת נשים במדינה, ובכך הפך המנהג לפלילי באריתריאה. החוק מבהיר את סיכוני ההליך על בריאות וחיי האישה ומדגיש שהמילה היא אלימות כנגד נשים, המהווה מעבר על זכויות האדם שלהן ושוללת מהן באופן פיזי ומנטלי את הזכות לחירות והחופש מאלימות ואפליה[1]. בחוק נכתב כי קידום המנהג יכול להוביל לעונש של קנס בשווי מאות דולרים ועד 10 שנים בכלא[2]. אכיפת החוק נעשית על ידי הרשויות תוך עבודה עם מתנדבים מעמותת לשמירה על זכויות ילדים ונשים[7].

ירידה בהיקף ביצוע מילת נשים במדינה עריכה

בסקר שנעשה בשנת 2010 נמצא כי 33% מהנערות עד גיל 15 ו־12% מהילדות עד גיל 5 עברו מילה. מידע שנאסף בשנת 2014, וכלל מיפוי של 112 כפרים, מראה ירידה נוספת. 18% מהנערות עד גיל 15 ו7% מהילדות עד גיל 5 עברו מילה. נתונים אלו מראים כי מגמת הירידה נמשכת מאז הוצאת ההליך אל מחוץ לחוק והעלאת המודעות בקרב תושבי אריתריאה. עם זאת, המידע אינו נמצא בהתאמה מוחלטת לירידה בשיעורי התמיכה להליך, שם נראית מגמה חדה יותר. ב-1995 57% מהאזרחים תמכו בהליך, ב-2002 49% וב-2010 10-12%. כלומר ניתן היה לצפות שבפועל פחות נערות יעברו את ההליך. ישנה בעיה בהסתכלות על הנתונים בנ"ל וזאת עקב ההשפעה החברתית והלגאלית הקיימת במדינה. האחוזים המדווחים עלולים להיות מושפעים מכך שההליך אינו חוקי ולכן פורמלית מובעת התנגדות אך בפועל ההליך מבוצע. בנוסף, הסקרים לעיתים נוטים להתקשר להשקפת מממני הסקר ולאו דווקא משקפים את המציאות. על מנת לעקור את התופעה לחלוטין, נדרשת המדינה להגביר את מאמציה ולתקוף את הנושא בשלוש חזיתות: אכיפת החוק, סיפוק שירותי הגנה, מניעה וטיפול לנערות וקידום שינוי חברתי-תפיסתי[8][9].

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 Combating FGM/C in Eritrea, shabait Administrator, ‏16 March 2016(הקישור אינו פעיל)
  2. ^ 1 2 3 Jack Kimball, aeritrean custom stronger than law on cutting girls, REUTERS, ‏June 12, 2007
  3. ^ 1 2 Eritrea: Report on Female Genital Mutilation (FGM) or Female Genital Cutting (FGC), Office of the Senior Coordinator for International Women's Issues,, ‏June 1, 2001
  4. ^ Female Genital Mutilstion/Cutting: Data and Trends: UPDATE, UNICEF, ‏2010
  5. ^ Female Genital Mutilation/Cutting: A statistical Exploration UNICEF (2010)
  6. ^ Robert Burriss, Does FGM Make Women Less Interested in Sex?, Psycology Today
  7. ^ 1 2 Johnsdotter Sara & Essén Brigitta, ). Culture and sexual scripts in and out of Africa: Understanding FGC in relation to sexuality. In Management of Women with FGM/C: 1st International Consultation, ‏2015, 27-28 January
  8. ^ Accelerating the Eradication of Female Genital Mutilation/Cutting in Eritrea, FXB CENTER FOR HEALTH & HUMAN RIGHTS | HARVARD UNIVERSITY
  9. ^ Charlene Thompson, Making the practise of FGM/C a thing of the past, UNICEF global site