פתיחת התפריט הראשי

השישייה מספר 2 בסול מז'ור של ברהמס

ברהמס בסביבות שנת 1865
מראה מליכנטטאל-באדן באדן, בו הלחין ברהמס חלק גדול מן השישייה מספר 2 למיתרים

שישיית המיתרים מספר 2 בסול מז'ור אופוס 36 מאת יוהנס ברהמס הולחנה בשנים 1865-1864 ופורסמה בשנת 1866 בהוצאה לאור של פריץ זימרוק. היצירה נועדה לשישייה מורכבת משני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לי.

ביצוע הבכורה העולמית שלה התקיים במועדון חמישיית מנדלסון בוסטון, מסצ'וסטס[1] ב-11 באוקטובר 1866. מבצעיה היו:ויליאם שולצה, קרל האם, תומאס ראיין, אדוארד היינדל, רודולף הניג ואלכסנדר היינדל.

לשישייה ארבע תנועות:

  • Allegro non troppo
  • Scherzo - Allegro non troppo - Presto giocoso
  • Adagio
  • Poco allegro

תוכן עניינים

כתיבת היצירהעריכה

 
אגתה פון זיבולד

את רוב היצירה כתב ברהמס בבאדן באדן, בבית ששכרה שם קלרה שומן ובבית בבעלות אלמנה בשם קלרה בקר בכפר ליכטנטל, על-יד באדן באדן. המקום הצטיין בסביבה עם נוף מרהיב של הר מכוסה יערות, שבה מצא המלחין רוגע נפשי שנחסר לו באותה תקופה. הוא התחיל את העבודה על השישייה בספטמבר 1864 תוך הסתמכות על חומר שכתב עוד בשנות ה-1850 וסיים אותה במאי 1865. נהג לעבוד בבקרים ואחרי צהרים נהנה מטיולים ביער.[2]

לפי הביוגרף קרל גיירינגר, גלומה ביצירה התייחסות מוסתרת - מעין אגרת פרידה לאהובתו לשעבר אגתה פון זיבולד. על ידי כך השישייה הזאת היא יצירה יחידה במינה אצל ברהמס מבחינת אופיה התוכניתי.אגתה פון זיבולד, הייתה בת של פרופסור מגטינגן, האשה היחידה שהמלחין התארס איתה בשנת 1858 אחרי התאהבות לוהטת ובו זמנית לבטים לא קלים[3] ברהמס הקדיש לאגתה את הלידר אופוס 14 ואופס 19. בעת הקשר איתה חווה ברהמס כמה כשלונות (אחד מהם צורב במיוחד- הקבלה בשריקות בוז ובבקורות דוחות של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1) וחשש שייאלץ למצוא נחמה בבניית קן משפחתי על חשבון עבודתו האמנותית ושיהיה אומלל. על רקע לבטיו אלה עזב לבסוף את אהובתו, אולם הרהורים על הקשר ועל הצעד שנקט בו לא נתנו לו מנוחה. בשנה שבה כתב את השישייה נודע לו מידידו גרים כי אגתה איבדה את אביה ונסעה לעבוד כמטפלת באנגליה. רדוף זכרונות הוא עצמו ביקר שוב בגטינגן.

בתנועה הראשונה של השישייה לקראת סוף התצוגה (אקספוזיציה), בתיבות 168-162 מופיע המוטיב "אגתה" Agathe, המורכב מהתווים A-G-A-(D)-H-E.‏ כש-H הוא B (סי) בסימון התווים הגרמני. אחרי שסיים להלחין את השישייה כתב ברהמס לאחד מידידיו: "השתחררתי מאהבתי האחרונה".

ביצועי הבכורה באירופהעריכה

הבכורה האירופית של השישייה התקיימה באולם הגדול של הקזינו בציריך ב-20 בנובמבר 1866 והיצירה בוצעה שוב ב-3 בפברואר 1867 בערב של חברת רביעיית הלמסברגר בווינה. היא התקבלה בקרירות בהשוואה חשישייה הראשונה. מבקר מוזיקה של העיתון " וינר צייטונג" הרגיש שמשתקפים בה "חולות מן המדבר":"אנחנו אחוזים שוב מין מועקה מול בשורת היוחנן החדש מן המדבר. נביא זה די מייאש אותנו". השישייה, המצטיינת ב"עושר ההמצאה",מבחינת הצורה, ההרמוניה והקונטרפונקט[4]. היצירה מפורסמת בפתיחה בעלת הצלילים האקזוטיים של התנועה הראשונה, המשרה הרגשה של אידיליה, ובקטעים החדשניים והניגודים הטכניים והמלודיים הרבים. יש בה יותר פוליפוניזציה, מאשר השישייה הראשונה, ואף יותר רוגע והרהורים פנימיים.

בשנת 1939 המלחין השוודי קורט אטרברג עיבד את השישייה לתזמורת מיתרים

ביצירות תרבות ומדיה אחרותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Geiringer, Karl. Brahms: His Life and Work Da Capo Press,New York
  • Keller, James M. Chamber Music: A Listener's Guide. New York: Oxford University Press US .2011 p. 102. ISBN 978-0-19-538253-2. Retrieved July 29, 2011.
  • Ioana Ștefănescu Johannes Brahms Editura muzicală, București 1982
  • , Walter Frisch ,Kevin .C. Karnes (eds) Brahms and His World, Princeton University Press 2005

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ J.Keller
  2. ^ J.Keller
  3. ^ J.Keller
  4. ^ Orrin Howard