תנועת ארבעה במאי
תנועת ארבעה במאי (בסינית: 五四运动) הייתה תנועת מחאה בסין בראשית המאה ה-20. התנועה ביקרה את מדיניות הממשלה והתרפסותה-כביכול בפני המערב. היא דגלה בנתק מהסממנים הייחודים לתרבות סין: המערכת השלטונית הקונפוציאנית הסגורה, הגדרת המעמדות החברתיים, תסביך העליונות כלפי הזרים וחוסר האמון כלפיהם, ובמקום זאת דגלה באימוץ ערכים מערביים חדשים: שוויון וזכויות אדם, והקמת מדינה חדשה על בסיס עקרונות הדמוקרטיה המערבית. לתנועה הייתה השפעה מכרעת על הקמת המפלגה הקומוניסטית הסינית כשנתיים לאחר הקמת התנועה.
הקמת התנועה על רקע ההפגנה במאי 1919 עריכה
.jpg)
תנועת ארבעה במאי קמה בסין בעקבות הפגנות סטודנטים המוניות בבייג'ינג בארבעה במאי 1919. ההפגנה יצאה כנגד הסכם ורסאי שהעביר את מחוז שאנדונג שבסין שהיה בשליטה גרמנית לשליטה יפנית. יותר מ-3,000 סטודנטים מאוניברסיטת בייג'ינג וממוסדות לימוד אחרים בעיר, צעדו לעבר שער השלום השמיימי שבכיכר טיין-אן-מן וערכו שם הפגנה סוערת בדרישה מממשלתם לא לקבל את תנאי ועידת ורסאי. זה היה השיא של תנועת "התרבות החדשה" שקראה למודרניזציה ולהתנערות מכבלי הקונפוציוניזם, ורגע מכונן בהיסטוריה של תנועות סטודנטים ושל תסיסה אינטלקטואלית בסין, כמו גם המנוף להקמת המפלגה הקומוניסטית הסינית שנתיים אחר כך.
הגורם שהניע את ההפגנה היה האכזבה בסין מכך שהמעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה החליטו - במהלך ועידת פריז - לא להחזיר את השטח הסיני שגרמניה השתלטה עליו לסין, אלא למסור אותו ליפן. זה קרה למרות שסין עמדה לצד בעלות הברית במלחמה ושלחה לחזית האירופית 200 אלף עובדים ככוח מסייע ללחימה. שאנדונג נמסרה ליפן כפיצוי על סירוב המעצמות, בהנהגת בריטניה, לכלול בחוזה ורסאי סעיף על שוויון בין הגזעים. לסין, כמו לעמים אחרים באסיה ובמזרח התיכון, היו ציפיות גדולות מוועידת פריז בעקבות הכרזות הנשיא האמריקאי וילסון על "הזכות להגדרה עצמית", ורוב הציפיות האלה התבדו: משלחת מצרית לשיחות נעצרה בדרך והשליח הווייאטנמי, אלמוני בשם הו צ'י מין, סורב כניסה. המשלחת הסינית ספגה השפלה כשלא קיבלה מושב בשולחן המעצמות הגדולות. האכזבה מהמעצמות המערביות הביאה לגל התעניינות מחודשת ברעיונות המרקסיזם, ובעיקר במדינה הקומוניסטית הצעירה שמעבר לגבול הצפוני של סין עם ברית המועצות.
השפעות עריכה
תנועת ארבעה במאי נחשבת עד היום בסין כציון דרך בהתפתחות הלאומיות הסינית ובהתפתחות סין המודרנית. רעיונות דמוקרטים, אימוץ המדע כמניע קידמה, ורגש אנטי אימפריאליסטי ואנטי-מערבי מעצב במידה רבה את היחסים בין סין למערב עד היום. סין תופסת את זהותה העצמית כמדינה ששייכת לגוש הפוסט-קולוניאלי למרות שלא הייתה קולוניה במובן הקלאסי. גם הפמיניזם הסיני התפתח בהפגנות ההן, שבהן צעדו לראשונה נשים משכילות בתביעה לשחרור הנשים הסיניות. אחד ממובילי ההפגנה היה לי דה-ג'או, אינטלקטואל מוביל וספרן באוניברסיטת בייג'ינג, שיהפוך מאוחר יותר לאחד ממייסדי המפלגה הקומוניסטית הסינית. ברחוב במרכז בייג'ינג שנקרא על שם תנועת ארבעה במאי (五四大街), עומד עד היום בניין הספרייה הישן, מבנה נאה מאבן אדומה שממנו עבדו לי דה-ג'או ועוזר צעיר ומבטיח שלו, מאו דזה-דונג. הסיסמאות שהופיעו בהפגנות ארבעה במאי קידמו את "דוקטור דמוקרטיה" ו"דוקטור מדע" כתרופות לבעיות של סין, הדמוקרטיה הפכה לקריאה שחוזרת בהפגנות ההמוניות הבאות (כמו בהפגנות בכיכר טיין-אן-מן בשנת 1989).
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- תנועת ארבעה במאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סין, היסטוריה, תנועת הרביעי במאי, 1919, דף שער בספרייה הלאומית
