חנופה

חנופה היא הפעולה של מתן מחמאות, או התנהגות המיטיבה בצורה מוגזמת, בדרך כלל על מנת להיטיב למתחנף באמצעות הנמען - מושא החנופה.

שימושי החנופה

מבחינה היסטורית, חנופה שימשה מאז ומתמיד כצורת הפניה המקובלת של נתין אל בן אצולה. בתקופת הרנסאנס, היה זה מנהג נפוץ בקרב סופרים להחניף למלך המכהן בספריהם ושיריהם. ניתן לראות, לדוגמה, את המחמאות שמחלק המשורר אדמונד ספנסר למלכה אליזבת הראשונה בשירו "המלכה הנאווה", את המחמאות שמחלק ויליאם שייקספיר למלך ג'יימס הראשון במחזה מקבת' ואת המחמאות שמרעיף ניקולו מקיאוולי על לורנזו די פיירה דה מדיצ'י השני, שליט פירנצה ודוכס אורבינו, ב"הנסיך".

חנופה גם משמשת במשפטי חיזור, כחלק מניסיון ליזום חיזור רומנטי.

המושג חנופה, נתפס על פי רוב, במובן שלילי. תיאורים שליליים ומגוונים של חנופה ניתן למצוא לאורך ההיסטוריה, לפחות מאז כתיבת התנ"ך. בפואמה "הקומדיה האלוהית", דנטה אליגיירי מתאר חנפנים מדשדשים בצואת אדם, ומביע בעזרת תיאור זה את דעתו כי דבריהם של החנפנים שווי ערך לצואה בחוג השמיני של הגהנום. החנפן חסר הכנות, הוא דמות נלעגת המופיעה ביצירות ספרותיות רבות. דוגמאות לכך ניתן למצוא בדמות גרימא אלקין (לשון-תולעת) ב"שר הטבעות" של ג'.ר.ר. טולקין, גונריל ורגן מ"המלך ליר" ויאגו מאותלו של שייקספיר.

מילת התואר "מחמיא", לעומת זאת, היא בדרך כלל חיובית. היא משמשת בהתייחסות ליצירת אמנות או בגד, למשל, שגורמים לנושא או ללובש להיראות מושכים יותר. דוגמאות לשימוש במילת תואר זו: "המלך היה מרוצה מהדיוקן, מכיוון שהוא הציג את היקפו באופן מחמיא" או "נראה לי שאלבש את השמלה הירוקה כי היא מחמיאה לעיניי".

ראו גם

• הסתמכות על החנופה

קישורים חיצוניים

• חנופה, באתר "עולמות"
• ציטוטים הנוגעים לחנופה (באנגלית)
• הערך "חנופה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה