וסילי צ'ויקוב
וסילי איוואנוביץ' צ'ויקוב (ברוסית: Василий Иванович Чуйков; 12 בפברואר 1900 - 18 במרץ 1982) היה מרשל ברית המועצות ומפקד מוכשר בצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה. התפרסם כמי שהיה מפקד הארמייה ה-62, שהגנה בחירוף נפש על העיר סטלינגרד במהלך קרב סטלינגרד.
 | |
| וסילי צ'ויקוב - תמונה משנת 1960 | |
| לידה |
12 בפברואר 1900 האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
18 במרץ 1982 (בגיל 82) מוסקבה, ברית המועצות  |
| מקום קבורה |
גבעת מאמייב |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1917–1972 (כ־55 שנים) |
| דרגה |
 מרשל ברית המועצות |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 פעמיים גיבור ברית המועצות  9 עיטורי לנין  4 עיטורי הדגל האדום  3 עיטורי סובורוב  עיטור הכוכב האדום | |
| תפקידים אזרחיים | |
| חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
וסילי צ'ויקוב נולד ב-12 בפברואר 1900 בכפר קטן ליד העיר טולה שבמרכז רוסיה. בגיל 12 עזב את הבית ועבד כשולייה של סנדלר בעיר פטרוגרד. בשנת 1917 התנדב לצי הרוסי. לאחר המהפכה הבולשביקית התנדב לצבא האדום והיה חניך בקורס קצינים הראשון שלו. לאחר סיום הקורס מונה לסגן מפקד פלוגה ביחידה שנשלחה להילחם בכוחות הצבא הלבן באזור אורל. צ'ויקוב התקדם מהר מאוד בסולם התפקידים - כבר במאי 1919 מונה לתפקיד מפקד רגימנט (והוא בן 19 בלבד). על אומץ ליבו בקרבות מלחמת האזרחים זכה בשני עיטורי הדגל האדום.
לאחר תום המלחמה נשאר לשרת בצבא. בשנת 1925 סיים אקדמיה צבאית במוסקבה. לאחר סיום האקדמיה מילא שורה של תפקידי מטה עד שבשנת 1935 מונה למפקד חטיבת חיל רגלים. בשנת 1938 מונה למפקד גיס, אשר עמו השתתף בפלישה סובייטית למזרח פולין בספטמבר 1939. מדצמבר 1939 עד מרץ 1940 היה מפקד הארמייה ה-9, עמה השתתף במלחמה נגד פינלנד. בסוף 1940 נשלח לסין, שם שימש כיועץ בכיר בצבאו של צ'יאנג קאי שק. במרץ 1942, לאחר שנתערערו היחסים בין סטלין וצ'יאנג קאי שק, הוא הוחזר לברית המועצות ומונה לתפקיד סגן מפקד ארמיית העתודה ה-1, שהשתייכה לעתודת הסטאבקה.
בראשית יולי 1942 נשלחה הארמייה של צ'ויקוב דרומה, סופחה לחזית סטלינגרד שהוקמה כדי להגן על דרכי הגישה לעיר סטלינגרד שעל נהר הוולגה, ושמה שונה לארמייה ה-64. יחידות הארמייה הותקפו ממערב לנהר הדון לפני שהספיקו להתארגן כראוי להגנה, ספגו אבדות כבדות, ולקראת סוף יולי נאלצו לסגת לגדה המזרחית של הדון. הארמייה ה-64 הועברה תחת פיקוד החזית הדרום-מזרחית והוצבה מדרום לסטלינגרד, כדי לבלום את התקדמות ארמיית הפאנצר הרביעית אל העיר מכיוון קוטלניקובו. צ'ויקוב קיבל פיקוד על כוח מאולתר, ונדרש להקים מערך הגנה קדמי על נהר אקסאי, כדי לעכב ולהשהות את ההתקדמות הגרמנית צפונה. כוחותיו הצליחו לעכב את ההתקדמות הגרמנית במשך כשבוע, ולאחר מכן נסוגו והצטרפו לכוח העיקרי של הארמייה ה-64, שהקים מערך הגנה חדש מצפון לנהר מישקובה. כוחות הארמייה ניהלו קרב מגננה מוצלח, ובלמו את המשך ההתקדמות הגרמנית עד לסוף חודש אוגוסט. בראשית ספטמבר נאלצה הארמייה לסגת למעגל ההגנה הפנימי של סטלינגרד, כדי למנוע מהגרמנים לאגף ולכתר אותה.
הכישרון והנחישות שהוכיח צ'ויקוב בניהול קרבות המגננה מדרום לסטלינגרד לא נעלמו מעיני פיקוד החזית. ב-11 בספטמבר הוא זומן למועצת המלחמה של החזית הדרום-מזרחית וקיבל את הפיקוד על הארמייה ה-62, שנותרה להגן לבדה על העיר סטלינגרד לאחר שהגרמנים פרצו אל הוולגה מדרום לעיר ותקעו טריז בין הארמיות ה-62 וה-64. הארמייה ה-62 ספגה אבדות כבדות במהלך הקרבות הקודמים. אגד הכוחות הגרמני שתקף את סטלינגרד נהנה מעדיפות גדולה עליה בכוח אדם ובמיוחד בטנקים ובמטוסים. הארמייה הייתה במצב של דמורליזציה, והפיקוד שלה לא האמין ביכולתה להחזיק בסטלינגרד. פיקוד החזית ציפה מצ'ויקוב להחזיר את רוח הלחימה לארמייה המוכה, והוא נשלח לסטלינגרד בצירוף הוראה ברורה להחזיק בעיר בכל מחיר, ולהתגונן בתוכה עד לאיש האחרון.
יומיים לאחר שמונה צ'ויקוב לתפקידו פתחו הגרמנים במתקפה הגדולה הראשונה שלהם על העיר סטלינגרד. הארמייה ה-62 עמדה בפני התמוטטות ורק באמצעות שילוב של לחימה נואשת של יחידות סובייטיות קטנות, שתפסו עמדות מפתח בתוך העיר והגנו עליהן עד האיש האחרון, והזרמה מאסיבית של תגבורות מהעבר המזרחי של הוולגה, הצליחה להאט ולבסוף לבלום את המתקפה הגרמנית. המנהיגות הנחושה של צ'ויקוב, המשמעת האכזרית שכפה על אנשיו, והדוגמה האישית שלו, מילאו תפקיד חשוב בהחזרת הביטחון העצמי של לוחמי הארמייה ה-62, ובחיזוק רוח הלחימה שלהם.
במהלך הקרב פיתחו צ'ויקוב ומספר קצינים מוכשרים במפקדתו טקטיקות, שנועדו לנצל עד למקסימום את היתרונות הגלומים לצד המגן באופי הלחימה בשטח בנוי, ולנטרל את העדיפות הגרמנית העצומה בטנקים ובמטוסים. חיילי הארמייה נדרשו לצמצם למינימום את המרחק בינם לבין חיילי האויב, ולחתור למגע עימם בכל הזדמנות, כדי להקשות על הגרמנים לתקוף את העמדות הסובייטיות באמצעות אש ארטילריה ומטוסים, מחשש לפגיעה בכוחותיהם. הופעלו יחידות סער קטנות שתקפו ללא הרף עמדות קדמיות של האויב, בעיקר בשעות הלילה. הארמייה הפעילה לוחמת צלפים בקנה מידה נרחב. יכולתם של הטנקים הגרמניים לסייע להתקפות הגרמניות הוגבלה בגלל גלי ההריסות שהקשו על תנועתם, מיקוש מאסיבי, ותיעול הטנקים ל"שטחי השמדה", שם המתינו להם כוחות נ"ט ושריון. הושם דגש על שיתוף פעולה הדוק עם הארטילריה הסובייטית, שהוצבה בגדה המזרחית של הוולגה, והופעלה באופן מרוכז ויעיל כדי לפגוע בריכוזי כוחות גרמניים ובאזורי העורף שלהם.
למרות התנגדות הגבורה של הארמייה ה-62 הצליחו הגרמנים להתקדם בהדרגה ולהשתלט על רוב שטחה של העיר. אולם גם לאחר חודשיים של לחימה קשה בחורבות העיר, עדיין הצליחו הכוחות הסובייטים להמשיך להחזיק במספר מאחזים קטנים יחסית בגדה המערבית של הוולגה. הכוחות הגרמניים שספגו אבדות כבדות והותשו במהלך המערכה, לא היו מסוגלים לעקור את הארמייה ה-62 ממאחזיה האחרונים. גם הארמייה ה-62 ספגה אבדות כבדות מאוד, מכוחה המקורי כמעט לא שרד איש, וגם יחידות התגבורת שנשלחו אליה נשחקו כמעט לחלוטין. מתקפת הנגד הסובייטית באזור סטלינגרד, שנפתחה ב-19 בנובמבר, אילצה את הגרמנים להפסיק את הפעולות ההתקפיות בתוך העיר והבטיחה את הישרדותה של הארמייה ה-62. במהלך החודשיים וחצי הבאים תקפה הארמייה ה-62 ללא הרף, באמצעות קבוצות הסער שלה, את הכוחות הגרמניים שעמדו מולה, הרחיבה בהדרגה את השטח שבשליטתה וריתקה כוחות גרמניים חזקים. הארמייה גם השתתפה במבצע הסופי לחיסול הכוחות הגרמניים בכיס סטלינגרד, שהסתיים ב-2 בפברואר 1943 עם כניעת שרידי הארמייה השישית הגרמנית.
על תפקודו במהלך קרב סטלינגרד הוענק לצ'ויקוב תואר גיבור ברית המועצות.
לאחר הניצחון בסטלינגרד המשיך צ'ויקוב לפקד על הארמייה ה-62, שקיבלה באפריל 1943 את השם "ארמיית המשמר ה-8", עד לסוף המלחמה. הכוחות בפיקודו השתתפו בשחרור אזור דונצק, צליחת הנהר דנייפר ושחרור אוקראינה המערבית. הארמייה של צ'ויקוב הביסה את הכוחות הגרמניים באזור לובלין ושחררה את מחנה הריכוז מיידנק. היא הובילה את הכוחות הסובייטיים בצליחת נהר הוויסלה ונהר האודר, והשתתפה במתקפה הסובייטית האחרונה על העיר ברלין. צ'ויקוב היה זה שקיבל את כניעת הכוחות הגרמניים בברלין ב-2 במאי 1945. לאורך כל המלחמה הוכיח צ'ויקוב שוב ושוב את כישוריו כמפקד אמיץ ומוכשר, אחד מהמפקדים המוכשרים ביותר של הצבא האדום במלחמת העולם ה-2.
לאחר המלחמה מונה צ'ויקוב לסגן מפקד והחל משנת 1949 מפקד הכוחות הסובייטים בגרמניה המזרחית. בשנת 1953 מונה לתפקיד מפקד המחוז הצבאי של קייב. בשנת 1955 קודם לדרגת מרשל ברית המועצות. בשנים 1960–1964 היה מפקד זרוע היבשה של הכוחות המזוינים של ברית המועצות. בשנים 1964–1972 היה מפקד ההגנה האזרחית של ברית המועצות. בשנת 1972 פרש למעשה משירות צבאי פעיל.
צ'ויקוב כתב ספר זכרונות- "המלחמה על סטלינגרד" שתורגם לעברית.
וסילי צ'ויקוב נפטר ב-18 במרץ 1982. על פי צוואתו, הוא נקבר בבית העלמין בסטלינגרד, לרגלי הפסל "אמא מולדת", שם קבורים חייליו שנהרגו במהלך הקרב על העיר.
המרשל וסילי צ'ויקוב עוטר בעיטורים רבים במהלך שירותו הצבאי: 9 עיטורי לנין, 4 עיטורי הדגל האדום, 3 עיטורי סובורוב, עיטור הכוכב האדום. בנוסף לעיטורים אלו הוענקו לו: צלב השירות המצוין של צבא ארצות הברית, 3 עיטורים פולנים, 3 עיטורים מזרח גרמנים ועיטור מונגולי.
כמו כן הוענק לו פעמיים התואר גיבור ברית המועצות.
לקריאה נוספת עריכה
- "המלחמה על סטלינגרד" מאת ואסילי צ'ויקוב הוצאת מערכות 1970
קישורים חיצוניים עריכה
- biography/Vasily-Chuikov וסילי צ'ויקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- וסילי צ'ויקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
וסילי צ'ויקוב (1900-1982), דף שער בספרייה הלאומית
