צ'יאנג קאי שק

צִ'יאַנְג קַאי-שֵׁק (בסינית: 蔣介石; בפין-יין: ‏Jiǎng jièshí^ⓘ‏^Ⓘ‏‏; 31 באוקטובר 1887 – 5 באפריל 1975) היה מנהיג צבאי ופוליטי סיני, אשר שלט על הרפובליקה הסינית.

צ'יאנג קאי שק
蔣中正

לידה	31 באוקטובר 1887 שיקואו , אימפריית צ'ינג הגדולה
פטירה	5 באפריל 1975 (בגיל 87) טאיפיי, הרפובליקה הסינית
מקום קבורה	מאוזוליאום צה-חו
שם לידה	蔣瑞元
מדינה	טאיוואן
כינוי	老蔣
השכלה	האקדמיה הצבאית של באודינג
תקופת פעילות	עד ל-1975
מפלגה	קוומינטנג, Chinese Revolutionary Party
בת זוג	סונג מיילינג
ילדים	Chiang Wei-kuo, צי'אנג צ'ינג-קואו
חתימה
יושב ראש הממשלה הלאומית של הרפובליקה הסינית 10 באוקטובר 1928 – 15 בדצמבר 1931 (3 שנים) אירועים בתקופתו המשלחת הצפונית מלחמת המישורים המרכזיים טבח שאנגחאי → טן יאן-קאי לין סן ←
10 באוקטובר 1943 – 20 במאי 1948 (4 שנים) אירועים בתקופתו מבצע איצ'י-גו כניעת יפן מלחמת האזרחים הסינית → לין סן התפקיד פורק ←
נשיא הרפובליקה הסינית 1 במרץ 1950 – 5 באפריל 1975 (25 שנים) אירועים בתקופתו המלחמה הקרה משבר מצרי טאיוואן הראשון משבר מצרי טאיוואן השני → התפקיד נוסד מחדש ין ג'יאגאן ←
שירות צבאי השתייכות תקופת פעילות 1911–1975 (כ־64 שנים) דרגה גנרליסימו פעולות ומבצעים מלחמת סין-יפן השנייה מלחמת האזרחים הסינית

הוא קיבל את מנהיגות המפלגה הלאומית (קוומינטנג) לאחר מות מייסדה סון יאט-סן בשנת 1925. אז, הוביל את "המשלחת הצפונית", מסע צבאי לצפון שבזכותו איחד את סין. ב-1928 הפך למנהיג הרפובליקה הסינית. במהלך מלחמת סין–יפן השנייה (1937–1945) נחלש מעמדו בסין, בניגוד למעמדו במישור הבינלאומי, שעלה להיות אחד מ"ארבעת הגדולים" שהובילו את בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, לצד וינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דלאנו רוזוולט ויוסיף סטלין. במלחמת האזרחים הסינית (1945–1949) נלחם במפלגה הקומוניסטית, אך הובס ונאלץ לסגת לאי טאיוואן, שם שימש עד יום מותו כנשיא הרפובליקה הסינית.

ראשית חייו

צ'יאנג קאי-שק נולד בעיר שיקואו בדרום-מזרח סין מדרום למרכז הבינלאומי של שאנגחאי, למשפחה של סוחרי מלח עשירים. סבו, אשר נתן לו את שמו הסיני גִ'יאַנְג גִּ'יְּשִׁי (蔣介石), משמע "בין הסלעים", נפטר בעוד צ'יאנג היה בן חמש ואביו בעודו בן שבע. הוא נישא בשידוך לבת כפרו, מאו פומיי, ולזוג נולד בן – צ'יאנג צ'ינג קואו, ובת – צ'יאן חואה.

צ'יאנג גדל בעידן בו תבוסותיה של סין הקיסרית (שלטונה של שושלת צ'ינג באותה תקופה) למדינות החוץ הותירו אותה במצב של חוב תמידי וחוסר יציבות פנימית. מדובר במלחמת סין–יפן הראשונה, מלחמת סין–צרפת, מרד הבוקסרים ועוד. על רקע זה החליט צ'יאנג להצטרף למכללה הצבאית פאוטינג בשנת 1906.

בשנת 1907 למד במכללה הצבאית ביפן ושירת בצבא הקיסרי היפני בין השנים 1909–1911. את שירותו ביפן תיאר ביומניו כנוקשה. במסגרת לימודיו החל להביע תמיכה בתנועה המהפכנית של בני עמו אשר קראה להדיח את שושלת צ'ינג, ולהקים רפובליקה בסין. בשנת 1908 הצטרף לבסוף לתנועת טונג מנג חואי בהנהגת סון יאט-סן, שהייתה תנועה רפובליקנית לאומית סינית, שהיוותה את הבסיס להקמת הקוומינטנג.

עלייתו לעמדת כוח

צ'יאנג קאי שק, בהיותו באקדמיה הצבאית באודינג, 1907

עם פרוץ התקוממות ווצ'אנג בשנת 1911, חזר צ'יאנג לסין ללחום לטובת המהפכנים. הוא שירת בצבא המהפכנים, והוביל גדוד בשאנגחאי תחת פיקודו של ידידו ומורו הרוחני צ'ן צ'ימיי. מהפכת שינהאי הייתה להצלחה, וצ'יאנג הפך לחבר מייסד בקוומינטנג.

לאחר השתלטותו של יואן שה-קאי על ממשלת הרפובליקה, היה צ'יאנג לבן חסותו של סון יאט-סן, וחילק את זמנו בין מקלט גלות ביפן ומקלט שמצא באזורים הנתונים לריבונות זרה בשאנגחאי. פועלו של יואן הביא להשפעה ישירה על צ'יאנג כאשר פעילים מאפיונרים התנגשו בקרב יריות עם צ'יאנג וצ'ן בסמטה בצדי העיר ולבסוף הביאו למותו של צ'ן כנאמר בהוראותיו של יואן.

מעורבותו בצבא

בשאנגחאי הידק צ'יאנג את קשריו עם העולם התחתון ועם "הכנופיה הירוקה" הידועה לשמצה. לאחר מכן שימש כקצין בצבאו של איל המלחמה הקנטונזי, צ'ן צ'יו מינג. בשנת 1923 עבר סון יאט-סן לעיר גואנגג'ואו (הידועה גם כ"קנטון") בדרום סין, ובעזרת התמיכה הכספית של הקומינטרן מברית המועצות, ערך רפורמה בקוומינטנג ויצר ממשלה מהפכנית בתמורה לשיתוף פעולה עם אידאולוגים קומוניסטים. צ'יאנג נשלח למוסקבה ובילה בה שלושה חודשים בלימוד המוסדות הצבאיים והפוליטיים הסובייטיים.

הוא שב לגואנגג'ואו בשנת 1924 והפך למפקד האקדמיה הצבאית בוומפואה. בשנים אלו טיפח חבר קצינים הנאמן לו אישית. בשנת 1925 ערך עם צבאו מסעות מלחמה כנגד יריבים מקומיים במחוז גואנגדונג עד אשר הבטיח את ההשפעה האזורית של הקוומינטנג.

מעורבותו בפוליטיקה

עם מותו של סון יאט-סן בשנת 1925 נוצר ואקום בהנהגה הסינית. צ'יאנג החל בתמרונים לקחת את מקומו. תחילה התמנה למפקד הצבא המהפכני הלאומי הסיני, ובשנת 1926 הנהיג את "המשלחת הצפונית" – מסע צבאי שנועד להביס אילי מלחמה ששלטו בצפון סין, ולאחד את המדינה תחת הנהגה אחת עם כיבוש הערים נאנג'ינג (והפיכה לבירה) ובייג'ינג. בינואר 1927, בעצה אחת עם הקומוניסטים הסינים והסוכן הסובייטי מיכאיל בורודין, העבירו מנהיגי הקוומינטנג את הממשלה מגונגזו לווהאן שבמרכז סין.

כיבוש שאנגחאי ונאנג'ינג במרץ הכחיד כמעט לחלוטין את שליטת התומכים בקיסר בסין, ועם סיום הסדרת הממשל של הקוומינטנג על מרכז סין בתוך מלחמת המישורים המרכזיים, החליט צ'יאנג לנתק את קשריו עם אנשי השמאל, שכבר לא היה זקוק להם למלחמתו. ב־12 באפריל החל צ'יאנג במתקפה על אלפי אנשים שנחשדו כקומוניסטים באזורים שבהם שלט במה שנודע כטבח שאנגחאי. לאחר מכן הקים את ממשלת הקוומינטנג העצמאית שלו בנאנג'ינג, בתמיכת גורמים שמרנים. הקומוניסטים גורשו מהקוומינטנג, והיועצים הסובייטים הוגלו. בייג'ינג נכבשה ביוני 1928 וכמו כן התנגשויות גבול אל מול ברית המועצות הפכו לתדירות עד מאוד.

ב־1 בדצמבר 1927 נישא צ'יאנג ביפן לסונג מיילינג (אחותה הצעירה של סונג צ'ינג-לינג, אלמנתו של סון יאט-סן, לה הציע נישואין אך נדחה). על מנת לרצות את הוריה של סונג, צ'יאנג התגרש מאשתו הראשונה, גירש את פילגשיו, וב־1929 אף המיר את דתו מהדת הסינית העממית לנצרות.

במאבק על הנהגת סין

צ'יאנג קאי שק לצד מיכאיל בורודין, 1927

צ'יאנג קאי שק לצד סונג צ'ינג לינג, אלמנתו של סון יאט-סן, 1929

צ'יאנג קאי שק שלט בסין באופן רשמי, אך מפלגתו הייתה "חלשה מכדי להנהיג, וחזקה מכדי שתודח מן ההנהגה". בשנת 1928 הוכרז צ'יאנג כמפקד-על של כל כוחות הצבא בסין ויושב ראש הממשלה הלאומית (העיתונות הזרה כינתה אותו מכאן ואילך: "גנרליסימו"). הוא החזיק בעמדה זו עד שנת 1932 ולאחר מכן בין 1943 ל־1948. בתווך השנים העביר את תפקידו הסמלי דאז של נשיא הרפובליקה הסינית אל לין סן.

עשור נאנג'ינג

עשר השנים שבין 1928 ל־1937 היו תקופה של איחוד והישגים לכמה מן המאפיינים הקשים של המעורבות הזרה והפריבילגיות שניתנו לזרים בסין מותנו באמצעים דיפלומטיים. הממשלה פעלה במרץ על מנת להביא למודרניזציה במערכת חוקי העונשין, לייצב את המחירים, להחזיר את החוב הלאומי, לערוך רפורמה במערכת הבנקאות והמטבע, לבנות מסילות רכבת וכבישים מהירים, לשפר את שירותי הבריאות, לחוקק חוקים נגד הסחר בסמים, ולהמריץ את הייצור החקלאי והתעשייתי. מאמצים גדולים נעשו גם בתחום החינוך.

תנועת "חיים חדשים" הוקמה על מנת להדגיש ערכים מוסריים קונפוציאניים, השפה הסינית-מנדרינית קודמה לדרגת שפה רשמית בסין, ונעשו ניסיונות לסטנדרטיזציה של השפה בסין כולה. הצלחות אלו גרמו לסינים לגאווה לאומית ולתחושת אחדות, אף שנתקלו בהתנגדות. צ'יאנג נלחם עם רוב אילי המלחמה שהיו תומכיו בשנים קודמות, כאשר מלחמת אזרחים מסוג זה בשנת 1930 במישורים המרכזיים, הביאה להיחלשותה של הממשלה, כמעט שהביאה להפלתה, וגרמה ל־250,000 קורבנות בנפש.

מלחמת אזרחים

בינתיים התארגנו מחדש הקומוניסטים בג'יאנגשי והקימו את הרפובליקה הסובייטית הסינית. בראש הכוחות הצבאיים הקומוניסטים שירתו הגנרלים ז'ו דה ופנג דה-חואי. צ'יאנג יצא בשנת 1934 למסע בניסיון להביא למיגור הקומוניסטים בצורה מלאה, כשהוא נעזר ביועצים צבאיים גרמנים, שכן הממשל הנאצי ראה באהדה את ניסיונותיו להביס את הקומוניסטים ויצר איתו הסכמי סחר קבוע בנשק צבאי.

מסע צבאי זה הסתיים בנסיגה קריטית של החילות הקומוניסטים דרך דרום סין לעבר המרכז במעבר על מישורי טיבט ומשם להתארגנות מחודשת צפונה עד לעברה של מונגוליה הפנימית במה שנודע כמצעד הארוך. אירוע אשר יצר מיתוס סביב דמותו של מנהיג הכוחות הקומוניסטים במצעד, מאו דזה-דונג, ובו נמלטו הקומוניסטים מצבאו של צ'יאנג ליאן-אן שבמחוז שאאנש'י. פרשנות אחרת גורסת שהיה זה מהלך אסטרטגי, בו צ'יאנג נתן לקומוניסטים לברוח לאזורים בהם לא שלט, וברדיפתו אחריהם השתלט על אזורים שבטיים כגון יונאן ומורדות ההימאליה.

צ'יאנג המשיך להילחם ולהתנגש בכוחות הקומוניסטים אך לבסוף שני הצדדים יצרו חזית מאוחדת נגד האיום היפני הגדל מצפון-מזרח.

יחסי חוץ

צ'יאנג הצליח לשמור על החזית נגד הכוחות הסובייטים מצפון ומעבר לכך פעל ליצירת כמה שיותר קשרים בין-לאומיים שרק יכל. על אף ברית צבאית כאמור עם גרמניה הנאצית, דאג צ'יאנג לשמור על יחסים טובים עם המעצמות הקולוניאליות בריטניה וצרפת, מעבר לשתיים האלו צ'יאנג יצר ברית סחר עם ארצות הברית.

עם איחוד מירב סין בשנת 1928 הוציא צ'יאנג משלחת לעבר טיבט לדון כשגרירות בלהסה עם הדלאי לאמה ה-13 על היחסים בין סין לטיבט אשר עד ל־16 שנים קודם לכן היו חלק מאותה המדינה. המשלחת לא הגיעה להישגים מרכזיים לאורך שנותיה ולא להתקדמות משמעותית ביחסים בין שתי המדינות.

מנהיג סין במלחמה

עצירת מלחמת האזרחים

עם הפלישה היפנית למנצ'וריה בשנת 1931 גרס שעל הממשלה להביס תחילה את הקומוניסטים, בטרם תנסה להתמודד ישירות עם יפן. מדיניות זו לא הייתה פופולרית, ובשנת 1936 יזם אחד ממנהיגי צבא סין, ג'אנג צ'ואליאנג, את תקרית שיאן. צ'יאנג נחטף והוכרח לאחד כוחות עם הקומוניסטים נגד יפן. היו חילוקי דעות בקרב ההנהגה הקומוניסטית בשאלת גורלו של צ'יאנג, ההכרעה הייתה להשאירו בחיים, בין היתר בהשפעת לחצים שהפעיל המזכיר הכללי של ברית המועצות, יוסיף סטלין. סטלין, אשר חשש מהתפשטות האגרסיבית של יפן גם לעבר סיביר, עודד את הקמתה של החזית המאוחדת, וראה בצ'יאנג דמות צבאית בעלת יכולת לעמוד מול יפן. בהתאם לכך, סייעה ברית המועצות לצבא הקוומינטנג בציוד וביועצים, אף יותר מאשר לכוחות הקומוניסטיים

מלחמה כוללת ביפן

מלחמת סין–יפן השנייה פרצה בשנת 1937, לאחר תקרית גשר מרקו פולו והתנגשות צבאית מכוונת של חפרפרת סובייטית בשורות הצבא הסיני.

שאנגחאי ונאנג'ינג

באוגוסט שלח צ'יאנג חצי מיליון מחייליו להגנת שאנגחאי. כישלון יוזמה זו עלה ברבע מיליון אבדות לסין. הקרב על שאנגחאי היה מהקשים ביותר במלחמה. יתר על כן, צ'יאנג פקד על הפצצה אווירית של ספינות קרב יפניות בשנגחאי, שהסתיימה בכישלון עקוב מדם: המטוסים החטיאו את מטרתם, פגעו בעיר והרגו אלפי פליטים סינים. בייאושו, פקד צ'יאנג אף לפוצץ את הסכרים על הנהר הצהוב כדי לסכל את תנועת הצבא היפני. המהלך האט את הכוחות היפניים, אך גרם גם להצפות הרסניות שגרמו למותם של מאות אלפי אזרחים סינים. צ'יאנג סבר שהגנת הבירה נאנג'ינג היא בלתי אפשרית, אך בכל זאת הכרחית פעולה סמלית מבחינה לאומית ומוראלית. משום שהבין שאין לה תוחלת צבאית ארוכת טווח, דרש להיערך מראש לנסיגה מסודרת, כולל חיפוי אחורי, כדי למזער את אובדן הכוחות.

נסיגה ממושכת

לאחר כיבוש הבירה נאנג'ינג בידי היפנים, העביר צ'יאנג קאי-שק את ממשלתו לווהאן, בתקווה לקדם סיוע בין-לאומי בפגישות חבר הלאומים בבריסל – ניסיון שכשל בעוד היפנים ביצעו את טבח נאנג'ינג. בהמשך השנה, עם נפילת ווהאן, הועתק מרכז השלטון לצ'ונגצ'ינג. בניסיון נואש לבלום את התקדמות היפנים, הורה צ'יאנג פיצוץ הסכרים בנהר הצהוב והצפת את מישור המרכז – מהלך שהאט רק במעט את היפנים, אך גרם למותם של כחצי מיליון סינים ולמשבר פליטים עצום עבור 14 מיליון איש. בהיעדר משאבים כלכליים ותעשייתיים, נקט צ'יאנג באסטרטגיית מגננה, תוך שהוא מקיים קרבות במרכז סין, מארגן מלחמת גרילה בשטחי אויב ושולח כוחות לסייע לבעלות הברית בבורמה.

עליית המורל

לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, הסתיים קרב חלקין גול, עימות גבול בין ברית המועצות לאימפריה היפנית, בניצחון מוחץ של הגנרל הסובייטי גאורגי ז'וקוב. תבוסת יפן הגבירה את רוח הלחימה הסינית והובילה לניצחון סיני ראשון בקרב צ'אנגשה, שהסתיים בנסיגה יפנית צפונה מהיאנגצה. במקביל, ניסו הכוחות היפנים לחדור למרכז סין, אזור השפעת המפלגה הקומוניסטית הסינית. הגנרל הקומוניסטי פנג דה-חואי ניצל את תנאי השטח ההרריים והערפל הכבד כדי להכות את היפנים באסטרטגיה מתמשכת. הצלחות אלה חיזקו את רוח הלחימה הסינית והביאו לירידה זמנית בכוח היפני בזירה.

שינוי במערך המלחמה

במהלך שנות ה-30 וה-40 התקיים

קשר הסחר חזק בין סין לארצות הברית במהלך שנות ה-30 וה-40, נפגע כתוצאה מהמתיחות הגוברת בין ארה"ב ליפן. בעקבות זאת, הנשיא רוזוולט הטיל עיצומים על יפן, כולל עצירת אספקת הנפט. מהלך זה פגע קשות בכלכלתה, שכן 90% מהנפט שלה יובא מארה"ב. בתגובה, תקפה יפן את פרל הארבור בדצמבר 1941, וארה"ב הצטרפה למלחמת העולם השנייה. לאחר מכן, סין בהנהגת צ'יאנג קאי שק הצטרפה לבעלות הברית וזכתה לתמיכת האמריקנים, שראו בצ'יאנג ובאשתו סמל לתקווה לדמוקרטיה בסין. אף שמדיניותו לא הייתה דמוקרטית או נוצרית, תדמיתו כלוחם נגד היפנים הוסיפה לו לגיטימציה.

במסדרונות השלטון האמריקאי, התקבל הרושם של גנרל ג'וזף סטילוול, היועץ הצבאי האמריקאי של צ'יאנג, לפיו צ'יאנג נמנע ממאבק אמיתי ביפנים, כדי לשמור כוחות למאבק עתידי בקומוניסטים. אולם מחקרים הנשענים על יומנו של צ'יאנג, מראים כי דווקא היה נחוש להילחם ביפן, שלח כוחות משמעותיים לבורמה וניסה להשפיע על גנדי לתמוך בבריטים במאבקם. המחלוקות בינו לבין סטילוול נסובו על האסטרטגיה, ולא על עצם המלחמה. צ'יאנג היה זהיר ואילו סטילוול נטה יותר ליטול סיכונים. סטילוול זלזל בצ'יאנג וכינה אותו "הבוטן", מה שפגע בדימויו בארה"ב. חרף חילוקי הדעות עם סטילוול, שלח צ'יאנג חיל משלוח ניכר לבורמה, מערכה בה נחלו הוא וסטילוול תבוסה קשה. שליחו המיוחד של רוזוולט לסין, גנרל פטריק הארלי, הבין כי יחסי האנוש הגרועים של סטילוול פוגעים במאמץ המלחמה בזירת סין, ולפיכך החליפו אותו ביועץ צבאי חדש, גנרל אלברט וודמאייר . גם הטענה שהקומוניסטים נלחמו בגבורה ביפנים התערערה במחקר. למעשה, מאו שמר את כוחותיו למאבק בצ'יאנג, ורק מעטים ממאבקיו ביפנים היו משמעותיים, כשהחריג הבולט הוא "התקפת מאה הגדודים" (Hundred Regiments Offensive) ב-1940.

מעמד בין-לאומי

משמאל לימין: צ'יאנג קאי שק, נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט וראש ממשלת הממלכה המאוחדת וינסטון צ'רצ'יל בוועידת קהיר

צ'יאנג קאי שק נחשב לאחד ממנהיגי בעלות הברית המרכזיים במלחמת העולם השנייה, והשתתף בוועידת קהיר לצד רוזוולט, סטלין וצ'רצ'יל. יחסו לארצות הברית היה אמביוולנטי: הוא העריך את הסיוע שקיבלה סין, אך נפגע מהתייחסות מתנשאת של גורמים אמריקאים ומהדרת סין מוועידות חשובות. לעיתים אף הגיב בהתרגשות רבה להשפלות אלו, אך הבין את תלותה של סין בארצות הברית וניסה לשמר את הקשר עמה.

במהלך מלחמת האזרחים הסינית, המשיכה ארצות הברית לתמוך בצבאו של צ'יאנג נגד הקומוניסטים, אך הסיוע היה מוגבל ולעיתים אף לוּוה בלחץ אמריקאי לנהל מו"מ עם מאו, מה שפגע ביכולתו הצבאית של צ'יאנג. בניגוד לכך, נהנו הקומוניסטים מתמיכה סובייטית רחבה. צבאו של צ'יאנג סבל מחולשה, מחסור ומשחיתות, כאשר אילי מלחמה מקומיים פעלו לעיתים באופן עצמאי ואגרו את הסיוע האמריקאי במקום להשתמש בו בלחימה. במהלך מלחמת האזרחים הסינית, ארצות הברית העניקה סיוע מוגבל לצ'יאנג קאי-שק, ולעיתים אף לוּוה בלחץ אמריקאי לנהל מו"מ עם מאו, אשר בלם את התקדמותו הצבאית. לעומת זאת, מאו נהנה מתמיכה סובייטית נדיבה. צבאו של צ'יאנג היה חלש, מושחת ומפולג, וחלקים ממנו נשלטו בידי אילי מלחמה שהתעלמו מהפקודות ואגרו סיוע במקום להילחם.

מבצע איצ'י-גו להפלת סין

בשנת 1944 הסלימו היפנים את לחימתם עם ריבוי פעולות קמיקזה, קרבות עזים ומבצעי קרקע רחבי היקף. באפריל החל מבצע איצ'י-גו, שנועד למוטט את הממשלה הסינית. כוחות הגרילה הסיניים ספגו אבדות כבדות, ובמאי נפלה העיר צ'אנגשה. היפנים המשיכו להתקדם בדרום סין. בספטמבר, לאחר פלישה להודו-סין, כבשו היפנים את מחוזות גואנגדונג וגואנגשי. ב־10 בנובמבר נכבשה העיר גווילין, מהלך שקרע את החזית הסינית לשניים וסימן את שיא ההתפשטות היפנית, תוך המחשת הכישלון האסטרטגי של ארה"ב וסין.

סוף מלחמה העולם השנייה

בשנת 1945, לאחר כניעת גרמניה הנאצית בחודש מאי הכוחות האמריקאים עמדו בשערי האיים היפנים. על אף ההשגים בסין, מכונת המלחמה היפנית התפרקה, הפצצות אוויריות של בעלות הברית על האיים היפנים הביאו למותם של כמיליון אזרחים והשמידה כליל את הבירה טוקיו. באוגוסט הוטלו פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי בעוד הסובייטים יצאו במבצע סערת אוגוסט וכבשו את מנצ'וריה מידי היפנים. ב־15 באוגוסט הכריז הירוהיטו, קיסר יפן על דעת עצמו להכיר בכניעת האימפריה היפנית ובסיום מלחמת העולם השנייה. עם חלוקת הכיבוש היפני בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, הוצא האי שיקוקו לידי כיבוש של צבא הקוומינטנג, הצעה לה צ'יאנג סירב עקב מחירה הגבוה, אשר לה היה יכול להתמלא בעוד מאו דזה-דונג הכריז מלחמה מחודשת על הקוומינטנג. לאחר תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה, חילקו ביניהם ארצות הברית ובריטניה את שטחי הכיבוש היפני לניהול זמני. האי שיקוקו, אחד מארבעת האיים הגדולים של יפן, הוצע להיות תחת כיבוש צבא הקוומינטנג^{[דרוש מקור]}, צבא ממשלת סין הלאומית בראשות צ'יאנג קאי שק. ההצעה הייתה להטיל על הקוומינטנג את האחריות לניהול האי כחלק ממאמצי חלוקת הנטל של כיבוש יפן. צ'יאנג סירב להצעה, ככל הנראה בשל המחיר הגבוה הכרוך בכך, שכללו עלויות כלכליות, צבאיות ופוליטיות של ניהול אי רחוק, במיוחד כשמשאביו של צ'יאנג כבר היו מוגבלים. באותו זמן, מאו דזה-דונג, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסינית, חידש את המלחמה מול הקוומינטנג בסין. מלחמת האזרחים הסינית, שהייתה בעיצומה לאחר הפוגה במהלך המלחמה עם יפן, דרשה את משאביו ותשומת לבו של צ'יאנג, מה שהקשה עליו להתחייב למהלך נוסף מחוץ לסין.

חידוש מלחמת האזרחים

המערכה השנייה של מלחמת האזרחים הייתה התנגשות כוחות ישיר בין הקוומינטנג והמפלגה הקומוניסטית. על אף ההישגים של הקוומינטנג בתחילת המלחמה אשר תקפו את השטח הקומוניסטי במנצ'וריה ישירות עם כיבוש זמני של שן-יאנג, שחיתות בדרג המדיני הביאה להיחלשות מתמדת של כוחותיו של צ'יאנג, כעת נראתה תמיכתה של סטלין רק לעבר הקומוניסטים בעוד בעלות הברית היססו לתמוך בצ'יאנג (עקב העובדה שהנשיא טרומן חשש מפועלו הלא דמוקרטי של צ'יאנג בסין). הקוומינטנג איבד כוחות וחיילים, האנשים אשר היו פגועים בצורה נוראית מהמלחמה ביפן נעו על חשבונם לצד הקומוניסטי של המפה הפוליטית.

בשנת 1947 נבחר צ'יאנג על פי החוקה החדשה של הרפובליקה הסינית לנשיא סין. הוא התפטר מתפקידו ב־21 בינואר 1949 כאשר כוחות הקוומינטנג סבלו אבדות כבדות בקרב כנגד הקומוניסטים. ב־10 בדצמבר 1949 נכבשה על ידי הקומוניסטים צ'נגדו, העיר האחרונה בה החזיקו כוחות הקואומינטנג בסין היבשתית. צ'יאנג ובנו, שניהלו את הגנת העיר, פונו במטוס לאי טאיוואן באותו היום. לעולם לא ישובו לסין היבשתית.

עם ירידתו של צ'יאנג מהשלטון נאנג'ינג נכבשה ללא כל מאמץ. הממשלה הלאומית שהחליפה את צ'יאנג פעלה לייצור קו הפסקת אש לאורך נהר היאנגצה, שבועיים לתוך הפסקת האש, כוחות הקומוניסטים, כעת צבא השחרור העממי שברו את ההסכם ופלשו לדרום סין, הממשלה התפרקה לתוך קליקות ובאוקטובר הכריז מאו בבייג'ינג על הקמת הרפובליקה העממית של סין. הקוומינטנג הנואש החל להעביר כספים אל ארגוני טרור מוסלמים במערב סין, בהם אף המפלגה האסלאמית של טורקיסטן שפועלת עד היום במסגרת הסכסוך בשינג'יאנג. דבר לא עבד והכוחות הקומוניסטים כבשו את סין, סיפחו את טיבט ולבסוף בלת ברירה ומתוך לחץ אמריקאי השאירו רק את האי טאיוואן בשליטת הקוומינטנג.

נשיאות בטאיוואן

צ'יאנג קאי שק עם נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר, יוני 1960

צ'יאנג קאי-שק העביר את ממשלתו לטאיפיי, בירת האי טאיוואן, עליה הכריז כ"בירה זמנית" עד לכיבוש מחדש של נאנג'ינג. ב-1 במרץ 1950, צ'יאנג קאי-שק שב לתפקיד נשיא הרפובליקה הסינית, לאחר פרישה זמנית בעקבות תבוסת כוחותיו במלחמת האזרחים הסינית. הוא נבחר לתפקיד עוד ארבע פעמים, ושימש בתפקיד עד יום מותו בשנת 1975. צ'יאנג המשיך לטעון לריבונות על שטחה של סין כולה, ולאור המלחמה הקרה, רוב מדינות המערב הכירו בדרישותיו. מבחינה בינלאומית, הרפובליקה הסינית הייתה נציגת סין באו"ם ובמוסדות בינלאומיים נוספים. למרות שהייתה לה חוקה דמוקרטית, נשיאותו של צ'יאנג הייתה אוטוריטרית ונשענה על צווי חירום שהרחיבו את סמכויות הנשיא, בטענה לצורך ב"שחרור סין היבשתית". עזרה יפנית ותשתיות שנותרו מתקופת הכיבוש סייעו לאי לפרוח כלכלית. בתקופת שלטונו דלפו ידיעות על פעולות לייצור נשק לא קונבנציונלי, וצ'יאנג נחשד בפעילות להשגת נשק גרעיני כמו פצצת ביקוע גרעיני ואף פצצה תרמו-גרעינית, אך נושא זה נותר עמום.

מורשתו ודמותו

צ'יאנג קאי שק מת בשנת 1975 בטאיפיי, בגיל 89, ממחלת לב וריאות שבה לקה בחודשי חייו האחרונים. בעקבות מותו הוכרז בטאיוואן חודש של אבל לאומי, ובמהלכו התבקשו האזרחים לשאת סרטים שחורים על זרועותיהם. את מקומו בהנהגה ירש בנו צ'יאנג צ'ינג-קואו, אשר בשנת נקבר לצידו בשנת 1988.

למרות שהיה אחת הדמויות המרכזיות בההיסטוריה הסינית המודרנית, צ'יאנג לא זכה לאהדה ולא להערכה שזכו לה סון יאט-סן או מאו דזה-דונג. כאויבו של מאו, ניהלה הרפובליקה העממית של סין מסע תעמולה כנגדו, שבו הואשם כי שירת אינטרסים זרים ופעל בניגוד לטובת סין. עם זאת, גם בקרב מבקריו לא היה עוררין על תרומתו לאיחוד סין ולמאבקה נגד האימפריה היפנית במהלך מלחמת סין–יפן השנייה. בתקופת שלטונו פעל לסיים את תקופת המצביאים ולבסס שלטון ריכוזי במדינה. מאז הדמוקרטיזציה של טאיוואן בשנות ה־90, מעמדו ההיסטורי נותר שנוי במחלוקת, אך דמותו עדיין מופיעה על גבי בניינים ציבוריים, כיכרות, מטבעות וסמלים רשמיים. לזכרו הוקמה אנדרטת צ'יאנג קאי שק במרכז טאיפיי, במתחם הנשיאות.

אישיותו של צ'יאנג עוררה עניין ולעיתים אף הסתייגות. נטען כי הלחצים המתמשכים של לחימה ממושכת השפיעו לרעה על בריאותו הנפשית, והוא סבל מפרצי זעם וחוסר שליטה. גם חייו האישיים עוררו ביקורת, במיוחד כאשר התגרש מצ'ן ג'ירוי כדי לשאת את סונג מיילינג, בת למשפחת סונג רבת-ההשפעה. צ'יאנג טען כי מהלך זה נבע משיקולים מדיניים שנועדו לחזק את אחדות המפלגה ולבצר את שלטונו. אף שהיה איש פעולה נחוש ופעיל רב-תחומי, נעשה שימוש באלימות ובקיצוניות באופן שלעיתים נראה שרירותי או קשה להצדקה. בשל קשריו עם גרמניה הנאצית בשנות ה־30, ובפרט בתחום שיתוף הפעולה הצבאי, כינוהו מתנגדיו "נאצי", "פשיסט" ו"דיקטטור". סיפור עממי אחד, חסר תיעוד היסטורי אמין, טוען כי ירה בפצוע פוליטי יריב כדי לבסס את שליטתו במפלגה – אך ייתכן שמדובר בתעמולה שנפוצה בידי מתנגדיו.הדימוי האוטוריטרי שדבק בו הביא להססנות מצד ארצות הברית לתמוך בו בשנותיה האחרונות של מלחמת האזרחים הסינית, מתוך חשש שמא שלטונו יהפוך לרודנות.

במהלך חייו ולאחר מותו זכה צ'יאנג להערצה רבה בקרב חלקים מהאוכלוסייה הסינית בתפוצות, במיוחד בטאיוואן ובקהילות סיניות בפיליפינים. דיוקנו נתלה בעבר מעל כיכר טיין-אן-מן בבייג'ינג, לפני שהוחלף בדיוקנו של מאו. רבים הציבו את תמונתו בבתיהם וברחובות, ובאזורים שונים בטאיוואן הוקמו פסלים לזכרו. בשנת 1988 נכתב שיר זיכרון לכבודו, ובערים שונות בעולם נקראו מוסדות חינוך על שמו, בהם מכללת צ'יאנג קאי שק בפיליפינים – המוסד הגדול ביותר לקהילת צ'ינוי הסינית במדינה. אף בקרב מוסלמים סינים זכה לתמיכה; פסוקים מן הקוראן והחדית'' שימשו להצדקת שלטונו, ובמיוחד הובעה נאמנות אליו מצד אילי מלחמה מוסלמים, בהם מא לין, שתיאר את עצמו כבעל "הערצה עמוקה ונאמנות בלתי פוסקת" לצ'יאנג.

ביבליוגרפיה

• צ'יאנג קאי-שק: הגנרליסימו הסיני והאומה אשר איבד – ג'ונתן פנבי
• ההיסטוריה של טבח נאנג'ינג – ג'ון שיין-וון
• מאו: הסיפור הבלתי נודע – ג'ונג צ'אנג וג'ון האלידיי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'יאנג קאי שק בוויקישיתוף

• ליאור פרידמן, מסע הטיהור של סין של המנהיג הלאומני השנוא צ'אנג קאי שק, באתר הארץ, 5 בפברואר 2010
• Revealed: In 1939, China Planned to Settle Persecuted European Jews in Remote Part of Country
• צ'יאנג קאי שק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צ'יאנג קאי שק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קאי שק צ'יאנג (1887-1975), דף שער בספרייה הלאומית