וורד (אי)
האי וורד (באנגלית: Ward's Island) הוא אי הממוקם בין נהר הארלם לאיסט ריבר שבעיר ניו יורק. האי מהווה חלק מרובע מנהטן. האי חובר לאי רנדל באמצעות מילוי חלק מהנהר.
 | |
| האי וורד בחלק העליון של התמונה. אל האי מובילים גשר רוברט פ. קנדי (משמאל) וגשר הלגייט (מימין) מהם לא ניתן לרדת אל האי. | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | איסט ריבר שבניו יורק |
| קואורדינטות | 40°47′15″N 73°55′31″W / 40.78750°N 73.92528°W |
| שטח | 2.09 (יחד עם האי רנדל) קמ"ר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
  | |
מעל האי עובר גשר רוברט פ. קנדי וגשר הלגייט, אולם הגשרים עצמם לא מחוברים לאי. הכניסה לכלי רכב לאי מתבצעת דרך האי רנדל. הולכי רגל יכולים להגיע אל האי באמצעות גשר האי וורד המחבר את האי לשכונת הארלם במנהטן.
באי נמצא בית חולים לחולי נפש, וכן מתקני טיהור שפכים. באי נמצא פארק האי וורד ובו שטחי נופש ומגרשי אתלטיקה.
היסטוריה
עריכההתקופה הקולוניאנלית
עריכהבשנת 1637 רכשו המתיישבים ההולנדים את האי מהאינדיאנים שגרו באזור. באותה עת נקרא האי "טנקנאס" שמשמעו "ארצות הפרא". שם האי שונה מספר פעמים במהלך השנים והוא נקרא גם "האי ביוקנן" ("Buchanan's Island" ) ו"אי האסם הגדול" (Great Barn Island)- שניהם ככל הנראה שיבוש של שמו המקורי של הבעלים של האי - ברנדט (Barendt).
במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית שימש האי מוצב בריטי.
התקופה שלאחר הקמת ארצות הברית
עריכהעם תום מלחמת האזרחים רכשו את האי ג'ספר וברתולומיו וורד, וקראו לאי על שמם. האחים וורד בנו באי מטוויית כותנה ובנו את הגשר הראשון על איסט ריבר - גשר שחיבר את האי למנהטן (ברחוב 114) בשנת 1807.
הגשר היה גשר עץ והוא נהרס בסופה בשנת 1821.
לאחר שנהרס הגשר, ננטש האי עד שנת 1841 עת שהפך למזבלה עירונית. מאוחר יותר שימש האי גם כבית קברות, ובשנת 1847 נפתח באי בית חולים למהגרים (מבנה בית החולים היה הגדול בעולם באותה עת). בשנת 1863 נפתח באי בית חולים לחולי נפש. בין השנים 1860–1892 שימש האי מרכז לקליטת מהגרים - מרכז שעבר בשנת 1892 לאי אליס. בשנת 1899 נפתח באי בית חולים נוסף לחולי נפש, שהיה הגדול בעולם באותה עת.
שיקום
עריכהבשנת 1930 המליצה ועדה מטרופוליטנית להפוך את האי רנדל והאי וורד לפארק ציבורי. הקמת הפארק החלה בשנת 1936 והסתיימה שבע שנים מאוחר יותר.
הגשר הנוכחי המקשר את האי למנהטן (ומשמש להולכי רגל בלבד) נבנה בשנת 1951 במטרה לאפשר גישה מהארלם לאי מאחר שבהארלם שטחים ירוקים מועטים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה