וילהלם אדם
וילהלם אדם (28 במרץ 1893 – 24 בנובמבר 1978) היה גנרל בצבא העם הלאומי ומדינאי מזרח גרמני.
 | |
| וילהלם אדם | |
| לידה |
28 במרץ 1893 אייכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
24 בנובמבר 1978 (בגיל 85) דרזדן, גרמניה המזרחית  |
| מקום קבורה |
דרזדן  |
| מדינה |
גרמניה המזרחית |
| השתייכות |
מזרח גרמניה |
| תקופת הפעילות |
1913–1918 1934–1943 1953 – 1958 |
| דרגה |
 אוברסט-לויטננט (ורמאכט)  גנרל-מיור (גרמניה המזרחית) |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| ציר הפולקסקאמר | |
  | |
לפני מלחמת העולם השנייה עריכה
וילהלם אדם נולד באייכן ב-28 במרץ 1893 למשפחה חקלאית. אחרי סיום לימודיו בשנת 1913 הוא התגייס לצבא הגרמני ונלחם במלחמת העולם הראשונה, בסוף המלחמה הוא השתחרר ומצא עבודה כמורה. בשנת 1923 הוא הצטרף למפלגה הנאצית ולקח חלק בפוטש במינכן באותה שנה. בשנת 1926 הוא עזב את המפלגה הנאצית והצטרף למפלגת העם הגרמני והיה חבר בה עד שנת 1929.
אדם הצטרף לקסדת הפלדה בשנת 1930 ואחרי שהארגון אוחד עם האס אה הוא הפך להיות חבר בארגון זה עד שהוא הועבר לרשימת כוחות המילואים, בשנת 1934 הוא התגייס לורמאכט ושימש כמדריך ומורה בבית ספר לחי"ר בדבריץ, סקסוניה. במהלך שירותו הגיע לדרגת מיור.
מלחמת העולם השנייה עריכה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא מונה להיות השליש של הארמייה השישית, וב-1941 הוא מונה להיות שלישו של פרידריך פאולוס. ב-1943 אדם שכבר קודם לדרגת אוברסט לוטננט (סגן-אלוף) נפל בשבי הסובייטי אחרי כניעת הכוחות הגרמנים בקרב סטלינגרד. בזמן שהייתו בשבי הוא הצטרף לליגת הקצינים הגרמנים, ארגון אנטי-נאצי של שבויי מלחמה גרמנים, משום כך דן אותו בית משפט גרמני לגזר דין מוות בהיעדרו.
אחרי המלחמה עריכה
אדם חזר לשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה בשנת 1948 והיה בין המייסדים של המפלגה הלאומית דמוקרטית של גרמניה, עד שנת 1949 הוא עבד כיועץ לממשלת סקסוניה, בשנת 1950 הוא מונה לשר האוצר של סקסוניה, משרה בה החזיק עד שנת 1952, הוא היה גם חבר בפולקסקאמר, פרלמנט גרמניה המזרחית בין השנים 1949–1963.
אדם הצטרף בשנת 1953 לצבא העם הלאומי ושירת בתפקיד מפקד בית הספר לקצינים עד לפרישתו מן הצבא בשנת 1958. במהלך שירותו הגיע לדרגת אוברסט (אלוף-משנה).
בשנת 1977, ביום העצמאות ה-28 של מזרח גרמניה, הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור בדימוס, וב-24 בנובמבר 1978 הוא נפטר בביתו שבדרזדן.
