פרידריך פאולוס
פרידריך וילהלם ארנסט פאולוס (בגרמנית: Friedrich Wilhelm Ernst Paulus; 23 בספטמבר 1890 – 1 בפברואר 1957) היה גנרל-פלדמרשל גרמני במלחמת העולם השנייה. נודע בעיקר בתפקידו כמפקד הארמייה השישית, שלחמה, כותרה והושמדה בחלקה בקרב סטלינגרד עד לכניעתה (בניגוד להוראותיו של היטלר) בידי הסובייטים.
 | |
| פרידריך פאולוס | |
| לידה |
23 בספטמבר 1890 בריטנאו, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1957 (בגיל 66) דרזדן, גרמניה המזרחית  |
| מקום קבורה |
באדן-באדן  |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר, גרמניה המזרחית |
| השכלה |
אוניברסיטת מרבורג |
| בן או בת זוג |
אלנה רוזטי-סולסקו |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1910–1943 (כ־33 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-פלדמרשל |
| תפקידים בשירות | |
|
ראש מטה הארמייה העשירית ראש מטה הארמייה השישית ראש אגף מבצעים במטה הכללי של חיל היבשה מפקד הארמייה השישית | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מפקח כללי של משטרת דרזדן | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהילדות, נעורים וקריירה מוקדמת
עריכהנולד ב-23 בספטמבר 1890 בכפר בריטנאו (Breitenau) שבאזור הסן. לעומת שאר הפלדמרשלים הגרמנים הוא לא היה בן למעמד האצילים ולא בא ממשפחה בעלת מסורת צבאית. אביו היה סוחר ספרים. נישואיו לבת אצולה רומניה פיצו אותו על כך.
לאחר סיום בית ספר תיכון ניסה פאולוס להתקבל לבית ספר לקצינים של חיל הים הגרמני, אך נכשל בבחינות הקבלה. לאחר מכן התקבל ללימודים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מרבורג. בשנת 1910 עזב את האוניברסיטה והתנדב לצבא, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-111 (באדן ה-3 – מרקגראף לודוויג וילהלם). בשנת 1911 סיים קורס קצינים והועלה לדרגת לויטננט.
מלחמת העולם הראשונה
עריכהבמהלך מלחמת העולם הראשונה היה קצין מבצעים של גדוד חי"ר שלחם בצרפת ולאחר מכן היה קצין מטה של הקורפוס האלפיני שלחם בחזית האיטלקית. את המלחמה סיים כקצין מטה של רגימנט המילואים ה-48 בדרגת האופטמן.
בין המלחמות
עריכה
ערך מורחב – בין המלחמות
לאחר סיום המלחמה, התיר הסכם ורסאי לגרמניה להחזיק צבא בן 100,000 איש בלבד (צבא זה כונה "רייכסווהר"). בצבא זה נותר מספר מצומצם מאוד של קצינים (כ-4,000), שראו בשירות הצבאי את ייעודם, ופאולוס ביניהם. בשנים 1919–1920 שירת כקצין ביטחון שדה, ובין 1920 ל-1922 היה קצין מבצעים של רגימנט חי"ר. לאחר מכן עבר למשרד ההגנה של גרמניה, שם מילא שורה של תפקידים. במהלך שירותו במשרד ההגנה הצליח ליצור קשרים טובים עם הגנרלים אוסוולד לוץ וולטר פון רייכנאו. שני הגנרלים האלו היו תומכים חשאיים של היטלר, מה שהביא להתקדמותם המהירה לאחר עליית הנאצים לשלטון. בשנת 1931 הועלה פאולוס לדרגת מיור.
לאחר עליית הנאצים לשלטון, הונהג גיוס כללי והצבא הגרמני החל להתרחב. התרחבות הצבא הביאה להתקדמותו המהירה של פאולוס בסולם הדרגות. בשנת 1934 הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט ומונה לפקד על גדוד ממוכן, יחידה ניסיונית שהייתה לחיל החלוץ של חיל השריון הגרמני. את התפקיד הזה מילא פאולוס במשך כשנה. היה זה למעשה הניסיון הפיקודי היחיד שלו עד שמונה בשנת 1942 למפקד ארמייה. ישנם היסטוריונים שתולים בעובדה זו, את כישלונותיו של פאולוס בתפקיד מפקד ארמייה.
בשנת 1935 הועלה פאולוס לדרגת אוברסט ומונה לראש מטה מפקדת השריון, עליה פיקד חברו הטוב גנרל אוסוולד לוץ. בשנת 1938 מונה לראש מטה של גיס בפיקודו של היינץ גודריאן. בשנת 1939 הועלה פאולוס לדרגת גנרל מיור ומונה לראש המטה של הארמייה ה-10, עליה פיקד גנרל ולטר פון רייכנאו.
פאולוס שלט שליטה טובה למדי בשפה הרומנית, לכן היטלר השתמש בו במגעיו עם יון אנטונסקו, והשניים, אנטונסקו ופאולוס, התיידדו.
מלחמת העולם השנייה
עריכהבמהלך המערכה בפולין היה פאולוס ראש מטה הארמייה העשירית, שהפכה לאחר מכן לארמייה השישית, והשתתף עימה במהלך המערכה על צרפת. בספטמבר 1940 הועלה פאולוס לדרגת גנרל-לויטננט ומונה לתפקיד ראש אגף מבצעים במטה הכללי של חיל היבשה. במסגרת תפקידו היה אחד המתכננים הראשיים של מבצע ברברוסה - הפלישה הגרמנית לברית המועצות.
בדצמבר 1941 הציע גנרל פלדמרשל פון רייכנאו לאדולף היטלר למנות את פאולוס לתפקיד מפקד הארמייה השישית. היטלר הסכים. גנרלים רבים הביעו תמיהה על המינוי, שכן פאולוס היה קצין מטה מובהק וחסר ניסיון פיקודי.
הארמייה השישית הובילה את ההתקפה של קבוצת ארמיות B בשלב השני מבצע וורונז'-וורושילובגרד בדרום רוסיה במטרה להגיע לים הכספי. בתחילת ספטמבר 1942 הגיעה הארמייה לפאתי העיר סטלינגרד, שעל אף שלא נכללה ביעד המקורי, חשק בה היטלר מאוד כי סבר, בין היתר, שהעיר חשובה אישית לסטלין ושנפילתה תהיה מכה מורלית קשה למנהיג הסובייטי. מכאן ניסה פאולוס במשך כחודשיים לכבוש את העיר, אך ללא הצלחה. בין היתר, הפצצות הלופטוואפה גרמו להריסות כבדות שהקשו על הכוחות הגרמנים להתקדם בעיר. כוחות הארמייה נקלעו לקרבות רחוב קשים מטווח קרוב עם הצבא האדום, שחייליו מצאו מסתור בהריסות. בניסיון להכריע את הקרב העביר פאולוס את כל היחידות הגרמניות לחזית ההתקפה על העיר והשאיר את הכוחות הרומנים, שלא היו חמושים מספיק, לשמור על האגפים של הארמייה שלו. מבחינה טקטית, המטרה הושגה, ועל אף לוחמה עיקשת מצד הסובייטים, שהופקדו על ידי סטלין לא לסגת מהעיר בשום פנים, הצליחו פאולוס ואנשיו להשתלט על בערך 90% מהעיר סטלינגרד.
הפיקוד הסובייטי הצליח לנצל את הטעות הזו של פאולוס. ב-19 בנובמבר פתח הצבא האדום בהתקפת נגד מפתיעה ומהירה שהגרמנים לא צפו לה. יחידות השריון, מגובים בארטילריה ומטוסים חדישים שהוכנו למתקפה, פרצו בקלות את קווי ההגנה של היחידות הרומניות וכעבור יומיים כותרה הארמייה השישית בתוך העיר. במצב החדש דרשו מרבית הגנרלים של הארמייה השישית מפאולוס לבצע פריצה מהכיתור, כל עוד טבעת הכיתור לא הייתה עבה מספיק ולמנוע את השמדת הארמייה, אך פאולוס נשאר נאמן לפקודתו של היטלר לא לסגת מסטלינגרד ולהילחם עד טיפת הדם האחרונה. פאולוס האמין להבטחותיו של היטלר, כי קבוצת ארמיות דון בפיקודו של אריך פון מאנשטיין תצליח לפרוץ את טבעת הכיתור מבחוץ.
בסופו של דבר לא הצליחו הכוחות בפיקודו של מאנשטיין לפרוץ את טבעת הכיתור. גורלה של הארמייה השישית נחרץ, טבעת הכיתור סביב הארמייה הלכה והתהדקה. ב-30 בינואר 1943, כאשר היה ברור כי סופה של הארמייה קרב, לאחר שעשרות אלפים מחייליו של פאלוס נפלו, קפאו למוות או מתו מרעב, שלח היטלר מברק, בו הודיע כי הוא מעלה את פאולוס לדרגת גנרל-פלדמרשל. באותו מברק כתב היטלר, כי עד אז אף גנרל פלדמרשל גרמני לא נפל בשבי האויב, ובכך ניסה לרמוז לפאולוס כי מוטב לו לשים קץ לחייו ולא להיכנע. יום למחרת נכנע פאולוס, שהתאבדות נגדה את אמונתו הנוצרית, עם כל אנשי מטהו, כמעט 100 אלף חיילים במספר.
בשבי הסובייטי
עריכהלאחר נפילתו בשבי הציעו הגרמנים לסובייטים להחליף את פאולוס תמורת בנו של סטלין, יאקוב, שנפל בשבי. אולם סטלין סירב להצעה זאת.
בשבי הסובייטי ניסו לגייס את פאולוס לליגת הקצינים הגרמנים, ארגון אנטי נאצי שהורכב מקצינים גרמנים שבויים. תחילה הוא סירב, אך לאחר שנודע לו על ניסיון ההתנקשות הכושל בחייו של היטלר ביולי 1944, החליט להצטרף לארגון. הסיבה לכך - בהתנקשות היו מעורבים שני פלדמרשלים, אותם פאולוס העריך מאוד - ארווין פון ויצלבן וגינתר פון קלוגה. ביום ההוצאה להורג של פון ויצלבן פנה פאולוס בשידורי רדיו לכוחות הגרמניים וקרא להם להפנות את נשקם כנגד היטלר. ב-21 באוגוסט 1944 חתמו פאולוס ועוד 29 גנרלים גרמנים שבויים על קריאה המופנית לקבוצת הארמיות הצפוניות והקוראת להם להיכנע.
בשנת 1946 שימש פאולוס כעד התביעה במשפטי נירנברג. למרות ששיתף פעולה עם שוביו הוחזק פאולוס בשבי הסובייטי עד למותו של סטלין בשנת 1953.
לאחר המלחמה
עריכהלאחר שחרורו מהשבי חזר פאולוס לגרמניה. שלטונות מזרח גרמניה סידרו לו מגורים בעיר דרזדן ונתנו לו תפקיד ייצוגי - מפקח כללי של משטרת דרזדן. הוא חי בבדידות, חבריו משירותו הצבאי ראו בו בוגד. היחיד שקיים קשרים איתו היה גנרל ארנו פון לנסקי.
משפחתו
עריכהפרידריך פאולוס היה נשוי לאלנה קונסטנס רוזטי-סולסקו, רומניה בת למשפחות אצולה, שהכירה את בעלה דרך שני אחיה, ששירתו באותה יחידה איתו. מנישואין אלו נולדו שלושה ילדים: בת ושני בנים תאומים. בתו של פאולוס התחתנה עם ברון אוסטרי, שני בניו בחרו בקריירה הצבאית והיו קצינים בוורמאכט. בתחילת 1944 נהרג אחד מבניו, פרידריך, בקרב באיטליה. באוגוסט 1944, כאשר הצטרף פאולוס לוועד הלאומי למען גרמניה החופשית, נאסרה אשתו על ידי הגסטפו והוחזקה במחנה ריכוז עד תום המלחמה. היא נפטרה בשנת 1949 בעיר באדן-באדן שבמערב גרמניה. אלכסנדר, בנו השני של פאולוס שרד את המלחמה וחי במערב גרמניה. הוא היה יחיד מכל בני משפחת פאולוס שהורשה לבקרו במזרח גרמניה. אלכסנדר פאולוס התאבד בשנת 1970.
לקריאה נוספת
עריכה- ראובן עשור, בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, הוצאת ירון גולן, 1997.
- אנטוני ביוור, "סטלינגרד", הוצאת יבנה, 2000.
קישורים חיצוניים
עריכה- Povestea româncei care i-a stat alături feldmareşalului Friedrich Paulus, „creierul“ luptelor de la Stalingrad, din cel de-Al Doilea Război Mondial (ברומנית)
- פרידריך פאולוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרידריך פאולוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פרידריך פאולוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרידריך פאולוס, באתר Discogs (באנגלית)
