וילהלם מרסטרנד
וילהלם מרסטרנד (בדנית: Wilhelm Marstrand; 24 בדצמבר 1810 – 25 במרץ 1873) היה צייר ומאייר, נולד בקופנהגן, דנמרק, הוא אחד האמנים הנודעים ביותר השייכים לתור הזהב של הציור הדני.
.jpg) | |
| לידה |
24 בדצמבר 1810 קופנהגן, דנמרק  |
|---|---|
| פטירה |
25 במרץ 1873 (בגיל 62) קופנהגן, דנמרק |
| מקום קבורה |
בית הקברות אסיסטנס |
| מקום לימודים |
האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות |
| זרם באמנות |
תור הזהב הדני |
| הושפע על ידי |
כריסטופר אקרסברג |
| יצירות ידועות |
October Festival evening outside the walls of Rome, Christian IV on the ship Trefoldigheden, Familien Waagepetersen |
| פרסים והוקרה |
אבירות במסדר דנבורג מדליית תורוואלסן |
| צאצאים |
Poul Marstrand |
  | |
ביוגרפיה עריכה
חינוך עריכה
מרסטרנד למד בבית הספר המטרופוליטן של קופנהגן, אך לא היה לו עניין רב בספרים ועזב בגיל 16. כריסטופר וילהלם אקרסברג, צייר ופרופסור באקדמיה הדנית המלכותית לאמנות (Det Kongelige Danske Kunstakademi) בקופנהגן, היה ידיד קרוב של אביו של וילהלם, והמליץ על קריירה אמנותית עבור וילהלם הצעיר.[1] וילהלם כבר הראה כישרון אמנותי, והתמודד עם נושאים קשים כמו סצינות קבוצתיות עם דמויות רבות וקומפוזיציה מסובכת.
הכשרה עריכה
בגיל 16 החל מרסטרנד את לימודיו באקדמיה אצל אקרסברג, ולמד בבית הספר בין השנים 1826 עד 1833. אף כי תחומי העניין שלו היו בנושאי הז'אנר - תיאור חיי היומיום שצפה ברחובות קופנהגן, במיוחד בהבדלים המעמדיים, אבל עבר לציור היסטורי.
ציור היסטוריה הציג את הנושאים המפוארים הקלאסיים מהמיתולוגיה וההיסטוריה, ולא מחיי היומיום. המסורות, וטעמם של מבקרי האמנות המסורתיים, העדיפו אותם. לכן היה לו משהו לחתור אליו, למרות מיומנותו בתיאור נושאים צנועים יותר, וההנאה שהייתה לו להציג את ההמונים, את מראות העיר ואת ההומור והסיפורים שמאחורי ההמולה שבה.
כריסטיאן ווגפטרסן, סוחר יין של בית המלוכה הדני, ותומך באמנויות, הפך לפטרון חשוב עבור מרסטרנד בתקופה מוקדמת זו.
למרות הכרה הולכת וגוברת ביצירתו, מרסטרנד מעולם לא קיבל את מדליית הזהב של האקדמיה. מדליה זו נחשקה לא רק בזכות היוקרה שבה, אלא גם משום שהיא נתנה גם מלגת נסיעה לקידום הכשרתו האמנותית של חתן הפרס. ניסיונותיו של מרסטרנד לזכות במדליה לא צלחו הן בשנת 1833 עם "הבריחה למצרים" הנאו-קלאסית שלו וגם ב־1835 עם "אודיסאוס ונאוסיקא". אבל קיבל שתי מדליות הכסף.
נסיעות חוץ עריכה
מדליית זהב הוא לא קיבל, אולם האקדמיה העניקה למרסטרנד מלגת נסיעה. באוגוסט 1836 החל את הראשון מבין מסעותיו הרבים, בדרכו מגרמניה לרומא באיטליה, ועצר בדרך בברלין, דרזדן, נירנברג ומינכן. באיטליה, שם שהה ארבע שנים, צייר תיאורים אידיאליים רבים של חיי היומיום, במיוחד חגיגות. הוא חזר לאיטליה מספר פעמים, הביקור האחרון היה בשנת 1869.
ברומא בילה מדי שנה את חודשי הקיץ בעיירות והוקסם מאורחות החיים של העם האיטלקי. הוא גילה נוף צבעוני, עליז ורומנטי, חדור אידיאל יופי חדש.
הוא גם צייר מספר פורטרטים במהלך השהות הראשונה באיטליה. בין אלה פורטרטים של אמנים דנים נודדים אחרים, כמו כריסטן בוקקה ושותפו למסע יוהאן אדולף קיטנדורף.
פיתוח קריירה עריכה
מרסטרנד חזר לדנמרק בסוף 1841 ועצר בדרך במינכן ובפריז. בדנמרק הוא ניסה ליישם את מה שלמד באיטליה.
הוא הפך לחבר באקדמיה לאמנות ב־19 ביוני 1843, לאחר שהגיש את הציור "ארסמוס מונטנוס" כיצירת הקבלה שלו. הוא הפך לפרופסור באקדמיה בשנת 1848. הוא השתדל לתת לתלמידיו להתפתח על פי כישוריהם ותחומי העניין שלהם. בין אלה היו שני ציירי סקיין הנודעים ביותר, פדר סוורין קרויר ומיכאל אנצ'ר, כמו גם קרל בלוך, קרל לודוויג יסן וקריסטיאן זהרטמן.
מרסטרנד לקח נושאים מהספרות והתיאטרון, כשהוא מציג סצנות מדון קישוט מאת סרוונטס, כמו גם מארסמוס מונטנוס, או מחזות אחרים של לודביג הולברג. עבודותיו של הולברג יתנו למרסטרנד זרם אינסופי של השראה. הוא גם המשיך לצייר ציורי ז'אנר, וליצור רישומים, קריקטורות ורישומים, ולכד את רוח תקופתו בסאטירה עדינה.
ב־8 ביוני 1850 התחתן מרסטרנד עם מרגריטה כריסטין וויידמן, עמה נולדו להם חמישה ילדים. משפחתו הפכה למקור השראה חדש לאמנותו. יש דמיון בפורטרטים שלו עם ילדים לאלו שנעשו על ידי קונסטנטין הנסן, בן זמנו, חבר וגם תלמידו של אקרסברג.
מרסטרנד חזר לציור דיוקנאות ברצינות רבה יותר בסוף שנות ה -50 של המאה ה-19 ומתאר כמה מדמויות המפתח של התקופה. במהלך שנות ה -50 וה -60, ובמיוחד לאחר מות אשתו בשנת 1867, הוא פנה לנושאים דתיים. הוא גם הקדיש תשומת לב מחודשת למיתולוגיה ולהיסטוריה. הוא צייר שני ציורי קיר לקפלה של המלך כריסטיאן הרביעי בקתדרלת רוסקילדה בשנים 1864–1866, שניהם תרמו לתהילה המתמשכת של המלך הפופולרי הזה. הוא צייר מזבח חשוב בכנסיית פאבור. בשנת 1871, זמן לא רב לפני מותו, הוא העביר כמה ציורי קיר שהוזמנו לאולם החגיגות של אוניברסיטת קופנהגן.
במקביל, במהלך עשר השנים האחרונות לחייו, חלק מעבודתו נעשה אינטימי מאוד. סדרת ציורים שנעשתה בשש השנים האחרונות לחייו מציגה אישה בעירום, בעוד שהאחרים היו נושאים דתיים מאוד, באופן פנימי יותר מהיצירה המונומנטלית.
מרסטרנד מונה למנהל של האקדמיה לאמנות במשך שתי תקופות: התקופה הראשונה בין השנים 1853–1857, השנייה מ־1863 ועד מותו.
באוקטובר 1871 מרסטרנד נפגע מדימום מוחי ושיתק חלקית, ואיבד חלק ניכר מכושר עבודתו לפני מותו בשנת 1873.
הכרה מאוחרת עריכה
לבני דורו ולעוד כמה דורות, מרסטרנד היה בין הציירים הגדולים של דנמרק בכל הזמנים,[2] אין ספק שהוא היה פרודוקטיבי מאוד ושלט במגוון מדהים של ז'אנרים - חוסר העניין שלו בציור נוף היה בולט.
ככל שהתקדמה המאה העשרים, עבודתו נעשתה פחות מוערכת מבחינה אמנותית ויצאה מהאופנה; לעומת זאת, נראה כי העשורים האחרונים מעניקים לו הערכה חדשה.
