ויליאם ה. ה. רוס

ויליאם הנרי הריסון רוס (באנגלית: William Henry Harrison Ross;‏ 2 ביוני 1814 – 30 ביוני 1887) היה פוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל דלאוור ה-37 בשנים 1851–1855.

ויליאם ה. ה. רוס
William H. H. Ross

לידה	2 ביוני 1814 לאורל, דלאוור, ארצות הברית
פטירה	30 ביוני 1887 (בגיל 73) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
שם מלא	ויליאם הנרי הריסון רוס
מדינה
מקום קבורה	כנסיית סנט לוקס האפיסקופלית, סיפורד, דלאוור, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל דלאוור ה־37 21 בינואר 1851 – 16 בינואר 1855 (4 שנים) → ויליאם תארפ פיטר קוזי ←

ראשית חייו

ויליאם רוס נולד בעיר לאורל שבדלאוור, כבנם של קיילב ולטישה לופלנד רוס. הוא למד באקדמיית לאורל ובהמשך עבר ללמוד באקדמיית קלרמונט שבפנסילבניה. למשפחת רוס היו אינטרסים עסקיים רבים, ורוס הצטרף אליהם כאשר החל לגדל אפרסקים על קרקעות המשפחה. כמו אביו, הוא היה בהמשך מנהל בנק החוואים של דלאוור. ב-1840 נשא רוס לאישה את אמלין הול, ולשניים נולדו עשרה ילדים.

קריירה פוליטית

בשנים, 1844, 1848, 1856 ו-1860 היה רוס נציג לוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית. ניסיונו היחידי להיבחר למשרה ציבורית היה ב-1850, כאשר הוא התמודד על משרת מושל דלאוור מול נציג מפלגת האיסור, תומאס לוקווד, שהיה יריבו המרכזי במערכת הבחירות, מאחר שלא התמודד בהן אף נציג משמעותי של המפלגה הוויגית. במערכת בחירות זו התמודד על המושב של דלאוור בבית הנבחרים של ארצות הברית ג'ורג' ר. רידל, ולשניים הייתה סיסמת בחירות משותפת, "רוס, רידל ורפורמה". השניים ניצחו בבחירות, ורוס כיהן כמושל מ-21 בינואר 1851, ועד 14 בינואר 1855. בגיל 36 הוא היה האדם הצעיר ביותר שנבחר למשרת מושל דלאוור (חמש שנים קודם לכן הושבע ויליאם טמפל שהיה צעיר יותר, אך הוא החליף מושל שנפטר מתוקף היותו יושב ראש בית הנבחרים של דלאוור ולא נבחר בבחירות).

ב-1852 יצאה סוף סוף לדרך עבודת הסלילה של מסילת הברזל של דלאוור. ההכנות החלו כאשר הוקמה החברה ב-1836 ולבסוף גויסו הכספים למימון הבנייה. באותה תקופה נשקלה ברצינות קבלת רפורמה חוקתית. ב-1850, מנתה אוכלוסיית מחוז ניו קאסל כמעט מחצית מאוכלוסיית המדינה, אך הייצוג שלה היה רק בשליש מחברי האספה הכללית. מצב זה, ושיקולים פופוליסטים נוספים, הובילו את הדמוקרטים לקרוא לכינוסה של וועידת חוקה כדי לטפל בהם. תוך נקיטה בצעדים שנגדו ככל הנראה את החוקה, הצליחו הדמוקרטים להוביל לכינוס הוועידה בדצמבר 1852, אך רוב הנציגים היו ויגים. לאחר כמה חודשים של משא ומתן, הושגו פשרות שלא השביעו את רצונו של אף אחד מהצדדים, ורעיון שינוי החוקה ירד מעל הפרק. עקב כך נותרה אז חוקת 1831 החוקה התקפה של דלאוור.

מלחמת האזרחים

רוס היה מחזיק עבדים, וברור היה שהוא חש אהדה לטיעונים השונים שכוונו לשימור העבדות. "סופה של העבדות בדלאוור לגווע", הוא אמר, אך הוא היה משוכנע שרוב אזרחי המדינה תמכו בזכויותיהן של מדינות העבדות. כדי להסכים עם דבריו, סירבה שוב האספה הכללית להצעות לאפשר לאפרו-אמריקאים להעיד בבתי משפט ולזכות בחופש תנועה.

רוס היה מודע למוניטין שלו, ועם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית בראשית 1861, ובמיוחד לאחר שאחד מבניו הצטרף לצבא הקונפדרציה, הוא עזב לאנגליה מתוך כוונה לשוב תוך כמה חודשים. שנה לאחר מכן הוא ניסה לשוב, אך ב-1863 הוא האריך את היעדרותו עד לתום המלחמה. בעת שהיה בגלות, הוא כתב, "לא שאני אשם על מעשה כלשהו נגד ממשלת ארצות הברית, אלא שאני נחשב למי שמחזיק בדעות שהובעו על ידי אנשים בלתי נאמנים. מסיבה זו נותרתי מחוץ לארץ, בתקווה שהעם האמריקאי ישוב ביום מהימים להיגיון שלו, [כאשר] אשוב בבטחה לבלות את שארית חייה בארץ שהוחרבה על ידי השיגעון והקיצוניות של אנשיה שלה". בסופו של דבר שב רוס לדלאוור, אך איבד רבות מהשקעותיו, אך בזכות היעדרותו, הוא מנה מעצמו הפסדים נוספים.

רוס היה האדם האמיד ביותר והבולט ביותר מבין אלו בדלאוור שחשו אהדה למטרות הקונפדרציה. רוב עמיתיו ושכניו הסכימו עמו, ועוצמת תחושותיהם בעד העבדות השתוותה רק למודעות שלהם שעצם קיומה של דלאוור היה תלוי בחוזקו של האיחוד.

מותו

ויליאם ה. ה. רוס נפטר בפילדלפיה ב-29 ביוני 1887. הוא נטמן בכנסיית סנט לוקס האפיסקופלית שבסיפורד.

ביתו שבסיפורד צורף ב-1977 אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 227.

קישורים חיצוניים

• ויליאם ה. ה. רוס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ויליאם ה. ה. רוס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ויליאם ה. ה. רוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)