פתיחת התפריט הראשי

המפלגה הדמוקרטית

מפלגה בארצות הברית

המפלגה הדמוקרטיתאנגלית: Democratic Party) היא אחת משתי המפלגות העיקריות בארצות הברית. אפיון מצעה הפוליטי של המפלגה במישור החברתי והכלכלי הוא מרכז-שמאל פרוגרסיבי וליברלי. המפלגה מתחרה במפלגה הרפובליקנית.

המפלגה הדמוקרטית
Democratic Party
US Democratic Party Logo.svg
מדינה ארצות הברית
מייסד אנדרו ג'קסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים טום פרז (יו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית)
צ'אק שומר (מנהיג המיעוט בסנאט)
ננסי פלוסי (מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים)
שנת ייסוד 1828
אידאולוגיות ליברליזם חברתי
קידמה
מדינת רווחה
מספר חברים בפרלמנט הסנאט:
47 / 100

בית הנבחרים:
193 / 435
מטה 430 South Capitol Street SE,
וושינגטון די. סי., 20003
מיקום במפה הפוליטית שמאל
ארגונים בינלאומיים חזית הקידמה
צבעים רשמיים כחול
www.democrats.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקורה של המפלגה הוא בזאת שייסד תומאס ג'פרסון ב-1794 שנקראה אז "המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית". לאחר שכונו כ"דמוקרטים" בידי מתחריהם לבסוף שינו את שמה אל "המפלגה הדמוקרטית". המפלגה הדמוקרטית של ימינו נוסדה ב-1828, מה שהופך אותה למפלגה הפעילה הוותיקה בעולם.

הנשיא הראשון מטעם המפלגה הדמוקרטית היה אנדרו ג'קסון, והאחרון ברק אובמה.

כיום, מבוסס מצע המפלגה בעיקרו על תמיכה מתונה ומסויגת בקפיטליזם, שכוללת, בין השאר, תמיכה בליברליזם חברתי או בסוציאל-דמוקרטיה (למפלגה פלגים רבים). נושאים אחרים במצעה כוללים תמיכה באיגודים מקצועיים, זכויות אדם ומיעוטים, רפורמה במערכת אכיפת החוק, הפרדת דת ומדינה, רב-תרבותיות, איכות הסביבה ומאבק בשינוי האקלים, מערכת בריאות אוניברסלית, חינוך ציבורי, תמיכה בזכותן של נשים לבצע הפלות, פיקוח על סחר בכלי נשק, וזכויות להט"ב.

תוכן עניינים

סמל המפלגהעריכה

 
החמור הבועט, סימולה המסורתי של המפלגה הדמוקרטית, אינו לוגו רשמי של המפלגה
 
הקריקטורה מהעיתון "הרפר'ס ויקלי", 1870

ב-19 בנובמבר 1870 הופיעה קריקטורה בעיתון "הרפר'ס ויקלי" שכותרתה "חמור חי הבועט באריה מת". קריקטורה זו, שצוירה על ידי המאייר תומאס נאסט, הציגה את המפלגה הדמוקרטית בדמות חמור. מאז משמש החמור כסמל נפוץ למפלגה הדמוקרטית, אך בניגוד לפיל המייצג את המפלגה הרפובליקנית, לא הוחלט מעולם שהחמור יקבל מעמד רשמי כסמלה של המפלגה.

צבע המפלגהעריכה

  ערך מורחב – מדינות אדומות וכחולות (ארצות הברית)

מאז ליל הבחירות ב-2000 הצבע הכחול הוא זה המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית. זאת לעומת רוב מדינות העולם בהן כחול מזוהה עם הימין הפוליטי דווקא.

ארגוןעריכה

הגוף המנהיג את המפלגה הדמוקרטית נקרא "הוועדה הדמוקרטית הלאומית", או DNC (ראשי תיבות לDemocratic National Committee). הוועדה אחראית לפיתוח וקידום מצע המפלגה, וכמו כן אחראית לגיוס כספים ולקמפיין הבחירות. וועדות דומות קיימות בכל מדינות ארצות הברית וכמעט בכל המחוזות. ישנה ועדה רפובליקנית מקבילה, הנקראת RNC.

למפלגה יש וועדות נוספות שתפקידן דומה, שעוסקות בבחירות לסנאט, לבית הנבחרים, לתפקידי המושלים ולנציגות בבתי המשפט.

היסטוריהעריכה

המפלגה הדמוקרטית נוצרה בשם "הסיעה הדמוקרטית-רפובליקנית" בתוך המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, בראשותו של אנדרו ג'קסון. לאחר שהפסיד בבחירות 1824 על אף שזכה ברוב הקולות, שאף ג'קסון לבנות קואליציה חזקה דיה על מנת לנצח את הנשיא ג'ון קווינסי אדמס בבחירות 1828. קואליציה זו מהווה את בסיסה של המפלגה הדמוקרטית של ימינו.

אחרי התפוררותה של המפלגה הפדרלית, נותרה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית המפלגה הגדולה היחידה בפוליטיקה האמריקאית. בתקופת נשיאותו של אנדרו ג'קסון התערערה אחדות המפלגה, כשתומכיו של ג'קסון ייסדו את הסיעה הדמוקרטית-רפובליקנית, כשמולם ה"רפובליקנים הלאומיים" בראשות ג'ון קווינסי אדמס. שמם של הדמוקרטים-רפובליקנים קוצר במהרה מטעמי נוחות ל"דמוקרטיים". מ-1833 עד 1856, הייתה המפלגה הוויגית האופוזיציה העיקרית לדמוקרטים, והחל מ-1856 הפכה המפלגה הרפובליקנית לאופוזיציה העיקרית.

בשנות ה-50 של המאה ה-19, ובעקבות התפוררותה של המפלגה הוויגית, הפכה הסיעה הדרומית של המפלגה להיות מזוהה עם תמיכה בעבדות, בניגוד לעמדתה של המפלגה הרפובליקנית נגד העבדות. הסיעה הצפונית התנגדה לכך בתוקף. הנשיא הדמוקרטי ג'יימס ביוקנן נטה לתמוך בעמדה הדרומית. הוא סייע בהטיית בית המשפט העליון במשפט דרד סקוט לתת פסיקה התומכת בהרחבת העבדות לטריטוריות החדשות של ארצות הברית. פסק הדין יצר פילוג בתוך המפלגה וכך העמידו שתי הסיעות שני מועמדים נפרדים לבחירות 1860. פילוג זה הוביל לקריסתה של המפלגה, והיה אחד מהגורמים שהובילו לבחירתו של המועמד הרפובליקני אברהם לינקולן ולפרישת מדינות הדרום ולפריצת מלחמת האזרחים האמריקנית.

אחרי המלחמה היו הדמוקרטים מפלגה חלשה ומפולגת. חלק מוותיקי הסיעה הדמוקרטית הדרומית ייסדו את ארגון הקו קלקס קלאן שמטרתו הייתה לחבל בשליטת הצפון המנצח בדרום הכבוש ולהטיל אימה על העבדים השחורים שזה עתה שוחררו. לאחר סדרת פיגועים ורצח של אלפי שחורים ותומכים לבנים, נמחץ הארגון על ידי פעולה נמרצת של הנשיא יוליסס גרנט. בהמשך, הצליחו הדמוקרטים לגרוף תמיכה מספקת ולהוביל לבחירתו של גרובר קליבלנד לשתי קדנציות לא רצופות כנשיא ארצות הברית.

בבחירות 1896 הפסיד המועמד הדמוקרטי ויליאם ג'נינגס ברייאן לויליאם מקינלי, והדמוקרטים נותרו באופוזיציה עד לבחירתו של תומאס וודרו וילסון ב-1912. הרפובליקנים זכו שוב בנשיאות ב-1920 בעקבות מדיניות של Laissez Faire, אך קריסת הבורסה ב-24 באוקטובר 1929 ו"השפל הגדול" הובילו לבחירת פרנקלין דלאנו רוזוולט ומדיניות הניו דיל המפורסמת שלו ב-1932.

מדיניות ה"ניו דיל", שהתמקדה ביצירת מקומות עבודה וסיוע כלכלי, יצרה קואליציה של איגודים מקצועיים, ליברליזם חברתי, פרוגרסיבים, מיעוטים (בעיקר יהודים וקתולים) ולבנים מהדרום. קואליציה זו - "קואליציית הניו דיל" - סייעה לדמוקרטים להישאר בשלטון ב-30 השנים הבאות, עד שהדיון בנושא זכויות האזרח פילג את הקואליציה. אפרו-אמריקאים, שהצביעו באופן מסורתי למפלגה הרפובליקנית שהתנגדה לעבדות, עברו כמעט באופן מלא לתמוך במפלגה הדמוקרטית בעקבות תמיכתה בזכויות האזרח בשנות ה-60 ותמיכתו של הנשיא לינדון ג'ונסון. (ראו מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות).

מאז כהונתו של ג'ונסון, רק שלושה מבין שמונת הנשיאים שנתמנו היו דמוקרטים (ג'ימי קרטר, ביל קלינטון וברק אובמה). כל חמשת האחרים היו רפובליקנים. הדמוקרטים שלטו בבית הנבחרים במשך ארבעים שנה בין השנים 1954–1994. ב-1994 חל מהפך ובבית הנבחרים החלו לשלוט הרפובליקנים.

בבחירות 2000 הפסיד המועמד הדמוקרטי אל גור בפער זעום למועמד הרפובליקני ג'ורג' ווקר בוש. רבים מן הדמוקרטים טענו כי ההפסד נגרם כתוצאה מבלבול של חלק מן המצביעים בנוגע לטופסי הבחירות, וכמו כן האשימו את מפלגת הירוקים האמריקנית ומועמדם לנשיאות ראלף ניידר באובדן הקולות הנחוצים.

בשנת 2004 בחרו הדמוקרטים את ג'ון קרי - סנאטור ממסצ'וסטס - כמועמד לנשיאות, ונקטו בקו אנטי מלחמתי בעקבות מלחמת עיראק. על אף הצלחתו של קרי בסקרים, הוא הפסיד בבחירות וג'ורג' בוש הבן נבחר לקדנציה שנייה כנשיא ארצות הברית. (ראו הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית 2004).

בבחירות של אמצע הכהונה ב-2006 זכתה המפלגה לרוב מוחץ בבית הנבחרים ובסנאט ולראש בית הנבחרים מונתה לראשונה אישה, ננסי פלוסי. בבחירות 2008, עם ברק אובמה כמועמד לנשיאות, הגדילה המפלגה את הרוב בבית הנבחרים ובסנאט וזכתה גם בנשיאות.

בשנת 2010 בבחירות אמצע הכהונה ספגה המפלגה מפלה כאשר נבחרו הרפובליקנים ברוב קולות לבית הנבחרים, אך לעומת זאת נשאר יתרון לדמוקרטים בסנאט.

בשנת 2014 בבחירות אמצע הכהונה ספגה מפלה נוספת, כאשר איבדה את הרוב גם בסנאט, ובכך עברה השליטה בשני בתי קונגרס לידי הרפובליקנים.

בשנת 2016, לאחר סיום הבחירות בארצות הברית. איבדה המפלגה את השליטה בבית הלבן לטובת מועמד המפלגה הרפובליקנית, דונלד טראמפ, וגם נשארה מפלגת המיעוט בסנאט ובקונגרס האמריקני.

נשיאים דמוקרטיםעריכה

שם דיוקן מדינה תקופת כהונה מספר
אנדרו ג'קסון   טנסי 18291837 הנשיא השביעי
מרטין ואן ביורן   ניו יורק 18371841 הנשיא השמיני
ג'יימס פולק   טנסי 18451849 הנשיא האחד עשר
פרנקלין פירס   ניו המפשייר 18531857 הנשיא הארבעה עשר
ג'יימס ביוקנן   פנסילבניה 18571861 הנשיא החמישה עשר
אנדרו ג'ונסון   טנסי 18651869 הנשיא השבעה עשר
גרובר קליבלנד   ניו יורק 18851889 ובכהונה שנייה בלתי רציפה 18931897 הנשיא העשרים ושניים והעשרים וארבע
וודרו וילסון   ניו ג'רזי 19131921 הנשיא העשרים ושמונה
פרנקלין דלאנו רוזוולט   ניו יורק 19331945 הנשיא השלושים ושניים
הארי טרומן   מיזורי 1945-1953 הנשיא השלושים ושלושה
ג'ון קנדי   מסצ'וסטס 19611963 הנשיא השלושים וחמישה
לינדון ג'ונסון   טקסס 19631969 הנשיא השלושים ושישה
ג'ימי קרטר   ג'ורג'יה 19771981 הנשיא השלושים ותשעה
ביל קלינטון   ארקנסו 19932001 הנשיא הארבעים ושניים
ברק אובמה   אילינוי 20092017 הנשיא הארבעים וארבעה

דמוקרטים ידועים אחריםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא המפלגה הדמוקרטית בוויקישיתוף