ויקטימולוגיה
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
ויקטימולוגיה (באנגלית: Victimology) היא ענף בקרימינולוגיה העוסק בקורבנות של פשעים, אסונות, עוולות חברתיות והפרות זכויות אדם, בסיבות להיותם של אנשים מסוימים קורבנות, בנטיות, התנהגויות ומעשים הגורמים לאנשים להפוך לקורבנות, במידת אשמתו האפשרית של הקורבן במעשה הפשע, ובמערכת היחסים בינו לבין הפושע ולמערכות המשפט והחברה.
המושג נטבע לראשונה ב-1938 על ידי עורך דין יהודי-רומני בשם בנימין מנדלסון.
עקרונות והגדרות
עריכהבחירת הקורבן
עריכהבחירת הקורבן היא לרוב תהליך מחושב, המשלב הערכה של פגיעות, אטרקטיביות והיעדר הגנה. הקורבן "המועדף" מבחינת הפושע הוא זה שמציג את השילוב הטוב ביותר של פגיעות גבוהה, פוטנציאל רווח משמעותי וסיכון מינימלי עבור העבריין, וכן מי שפחות צפוי להתלונן ובכך למנוע מהפושע להיתפס או להמשיך בפעילותו העבריינית. חשוב להדגיש כי אין בכך משום האשמת הקורבן, אלא ניתוח דפוסי חשיבה והתנהגות של עבריינים.[1][2]
1. פגיעות: פושעים מחפשים קורבנות שנראים פגיעים, כלומר כאלה שפחות צפויים להילחם בחזרה, להתנגד, לברוח ואף להתלונן. הפגיעות יכולה להתבטא במספר אופנים:[3]
- פגיעות פיזית:
- גיל: ילדים וקשישים נתפסים לעיתים קרובות כפגיעים יותר בשל מגבלות פיזיות או חוסר יכולת להתגונן.
- מגדר: נשים עלולות להיות יעד מועדף לעבירות מסוימות (כמו עבירות מין או שוד), מתוך תפיסה מוטעית שהן פחות חזקות פיזית ופחות צפויות להתנגד.
- מראה פיזי: אנשים שנראים חלשים, שבריריים, חולים או פצועים.
- שפת גוף: חוסר ביטחון, הליכה כפופה, חוסר קואורדינציה, מבטים מפוחדים או היססניים, חוסר יציבות. פושעים רבים מדווחים שהם סורקים את הסביבה ומחפשים "מטרות רכות" – אנשים ששפת גופם משדרת פגיעות.
- פגיעות מצבית/סביבתית:
- בידוד: קורבן שנמצא לבד באזור מבודד, ללא עדים פוטנציאליים.
- בידוד חברתי: כהשתייכות לאוכלוסייה מופלית.
- חוסר מודעות לסביבה: אנשים המוסחים (למשל, מדברים בטלפון, מאזינים למוזיקה באוזניות, שקועים במחשבות), שאינם ערים לסביבתם. הם פחות צפויים לזהות איום מתקרב או להגיב בזמן.
- חוסר הכנה ואפקט ההפתעה: אנשים שאינם נראים מוכנים להגן על עצמם (למשל, ללא ציוד הגנה עצמית, חוסר עמדה מגוננת).
- שעות ומיקומים: מקומות חשוכים, רחובות צדדיים, שעות לילה מאוחרות – כולם מגבירים את תחושת הבידוד והפגיעות.
2. אטרקטיביות/תועלת: פושעים שואפים למקסם את התגמול הפוטנציאלי מהפשע במינימום מאמץ. האטרקטיביות יכולה להיות:[4]
- כלכלית:
- רכוש יקר: אנשים שעונדים תכשיטים יקרים, לובשים בגדי מעצבים, נושאים מכשירים אלקטרוניים יקרים או מציגים כסף מזומן, נתפסים כמטרות משתלמות יותר לשוד או גניבה.
- זיהוי עושר: פושעים עשויים לעקוב אחר אנשים שנראים עשירים או להעריך אם למישהו יש רכוש רב ששווה את הסיכון בפריצה לבית.
- פסיכולוגית/רגשית: בעבירות מסוימות, התגמול יכול להיות פסיכולוגי, כמו תחושת כוח, שליטה או נקמה. במקרים אלה, הפושע עשוי לחפש קורבן ש"יתאים" לפנטזיות או לצרכים פסיכולוגיים ספציפיים שלו (לדוגמה, סוג קורבן ספציפי שמהווה סמל למשהו עבור הפושע).
- העדר גורם מגן: תיאוריית "פעילויות השגרה" מדגישה שלושה מרכיבים לפשע: עבריין בעל מוטיבציה, מטרה מתאימה והיעדר גורם מגן. *פושעים יעדיפו מצבים שבהם גורמים מגנים אלו חסרים או לא יעילים.[5] גורם מגן יכול להיות:
- נוכחות אנשים אחרים: עדים פוטנציאליים, חברים, בני משפחה.
- אמצעי אבטחה: מצלמות אבטחה, תאורה, גדרות, מערכות אזעקה.
- כוחות אכיפת חוק: נוכחות משטרתית.
3. "הקורבן שלא יתלונן: פושעים רבים מעדיפים קורבנות שפחות סביר שיתלוננו לרשויות או שיגיבו בצורה שתפגע בפושע. או לחילופין קורבנות שידועים ככאלו שתלונותיהם לא יזכו לטיפול הולם (כעדות אופי או השתייכות לקבוצה מסויימת). הסיבות לאי הגשת תלונה על ידי הקורבן יכולות להיות:[6]
- פחד מנקמה/בושה: קורבנות מסוימים (לדוגמה, קורבנות אלימות במשפחה, סחר בבני אדם, או פשעים מסוימים בקהילות סגורות) עלולים לחשוש מנקמה מצד העבריין, או לחוש בושה וסטיגמה שימנעו מהם להתלונן.
- מתבודד: חסר עורף משפחתי או חברתי תומך שיספק לו תמיכה נפשית וכלכלית כמו ישמש כעדות אופי חיובי במקרה צורך בהליכים משפטיים.[דרוש מקור]
- חסר עצמאות כלכלית: ומכאן אינו יכול לקדם תהליכים משפטיים להגנה עצמית או כנגד העבריין.[דרוש מקור]
- חוסר אמון במערכת: קורבנות מסוימים, במיוחד אלה מקבוצות שוליים או כאלה בעלי ניסיון שלילי עם מערכת המשפט, עלולים לא להאמין שהתלונה תועיל או שהם יקבלו צדק, ולכן ימנעו ממנה.
- תלות בעבריין: במקרים של התעללות או ניצול, הקורבן עשוי להיות תלוי בעבריין כלכלית או רגשית, מה שמונע ממנו להתלונן.
- חוסר מודעות: קורבנות מסוימים, במיוחד ילדים או מבוגרים פגיעים, עלולים לא להבין שהם קורבנות לפשע, או לא לדעת למי לפנות.
- הרצון להימנע מחשיפה: במקרים של עבירות "ללא קורבן" (כמו שימוש בסמים או זנות בלתי חוקית), אנשים המעורבים בפעילויות אלו עלולים להיות קורבנות לפשע (למשל, גניבה או תקיפה), אך יימנעו מלדווח למשטרה מחשש שייחשפו לפעילותם הלא חוקית.
- התעללות פסיכולוגית קודמת לפגיעה: בניסיון הצגת הקורבן כלא שפוי או לא אמין, כסוג של גזלייטינג. לדוגמא: לשיר בעת התעללות בקטינים, להתעלל לאורך זמן מאוד ארוך כך שפרטי ההתעללות בעת מתן עדות לא יהיו מדויקים, לנהוג באופן חריג בעת ביצוע עבירה כדי שלא יהיו עקביות או סדרתיות בפעולות.[7][8]
4. דפוסי התנהגות ואורח חיים[9]
- "התנהגות בסיכון": אנשים המנהלים אורח חיים מסוכן (למשל, מעורבות בפעילויות לא חוקיות, שהייה במקומות מסוכנים בשעות מאוחרות, שימוש בסמים ואלכוהול המפחית את יכולת השיפוט וההתנגדות) מגבירים את סיכוייהם להיות קורבנות.
- "הקרבה לקורבן-עבריין": במקרים רבים, לקורבן ולעבריין יש מאפיינים דומים או שהם מגיעים מאותו רקע חברתי-כלכלי. הדבר נכון במיוחד בעבירות אלימות, שבהן קורבנות ועבריינים הם לעיתים קרובות צעירים, גברים, עירוניים, וממעמד סוציו-אקונומי נמוך.
שלבים בויקטימולוגיה
עריכההעקרונות וההגדרות המרכזיים המהווים את בסיס הידע בתחום הם שלבי הפיכת הקורבן לקורבן. ובהם:[10]
- קורבן: אדם שסבל מפגיעה פיזית, נפשית, כלכלית או חברתית כתוצאה ממעשה עברייני, אסון טבע, תאונה או עוולה חברתית.
- ויקטימיזציה: תהליך הפיכתו של אדם לקורבן.
- ויקטימיזציה ראשונית: הפגיעה הישירה והמיידית מהעבירה או האירוע הטראומטי.
- ויקטימיזציה משנית: פגיעה נוספת שנגרמת לקורבן לאחר האירוע הראשוני, לרוב מצד גורמים רשמיים (כמו מערכת אכיפת החוק, בתי משפט, או גורמי טיפול) או מצד החברה, דרך חוסר אמון, האשמה, או בירוקרטיה מכבידה.
- ויקטימיזציה שלישונית: פגיעה הנגרמת לקורבן בטווח הארוך, לעיתים קרובות כתוצאה מהשפעות מתמשכות של הטראומה או מחוסר תמיכה ושיקום.
- פחד מפשע: תחושה סובייקטיבית של חשש להיות קורבן לפשע, גם אם הסיכון האובייקטיבי נמוך.
תחומי עיסוק של הוויקטימולוגיה
עריכהגישתו של סטפן שאפר
עריכהסטפן שאפר (1968) חקר סוגים שונים של אחריות לפשע הקורבן:
- קורבנות לא קשורים - הקורבן הוא מטרה תמימה של הפושע.
- קורבנות פרובוקטיביים - העבריין מגיב להתנהגות או פעולה של הקורבן.
- קורבנות מאיצים - הקורבנות מסכנים את עצמם על ידי הימצאותם במקומות מסוכנים, לבוש לא הולם, אמירת דברים לא נכונים ועוד.
- קורבנות חלשים ביולוגית - ילדים, קשישים, נכים ועוד.
- קורבנות חלשים חברתית - מהגרים, בני מיעוטים.
- קורבנות עצמיים - כל האחריות על הקורבן: זנות, סמים, הימורים וכל פעולה שיש בה שיתוף עבריין-קורבן.
- קורבנות פוליטיים - אנשים שהופכים לקורבנות משום שהם מתנגדים ל"ראשי השלטון".
גישתו של מרווינג וולפגנג
עריכהמרווינג וולפגנג (1958) עסק בתבניות רצח ויחסי קורבן עבריין, והוא זיהה מספר גורמים טיפוסיים ברצח האצת הקורבן:
- לקורבן ולעבריין היה קשר בינאישי קודם - בעל, אישה, חברים. כלומר יש סיכוי גדול יותר למוות בידי מישהו מוכר.
- מעשה רצח הוא תוצר של ויכוח קטן שיצא מכלל שליטה (בעל מכה את אשתו, הכה אותה בעבר, הוא ממשיך להכותה, היא לוקחת סכין ודוקרת אותו).
- אלכוהול גורם שכיח במקרה של האצת הקורבן - בהשפעת האלכוהול, אדם מאבד בלמים ומביע רגשות / התנהגויות שמעוררות תגובה, ולא מסוגל להגיב בחזרה.
גישתו של הנס פון הנטינג
עריכההנס פון הנטינג (1941) טען שהקורבן היה גורם לפעולה עבריינית ברבים מן הפשעים. המסר שלו: "אם נסתכל רק בתוצאה של הפעולה העבריינית, אנו עלולים שלא לזהות את הקורבן האמיתי". יחד עם זאת, לא כל קורבן מתגרה, אלא לעיתים התרומה לפשע קשורה למאפיינים או לעמדות חברתיות שאינן בשליטת הפרט.
קורבנות משקפים חוסר יכולת להתנגד לעבריין בגלל חוסר יתרונות פיזיים / חברתיים, כגון: צעירים, נשים, זקנים, פגועים מוחית, מהגרים, מיעוטים, קורבנות לסחיטה ועוד.
גישתו של מנדלסון
עריכהמנדלסון (1956), שנחשב אבי תורת הקורבן, הרכיב קטגוריות של הקורבנות על פי דרגת האשמה:
השפעות הקורבנות והתמודדות
עריכההשלכות הקורבנות מגוונות ויכולות לכלול:[11][12]
- השלכות פיזיות: פציעות, נכות, כאבים כרוניים, מחלות.
- השלכות פסיכולוגיות: הלם, חרדה, דיכאון, פוסט-טראומה (PTSD), הפרעות שינה, סיוטים, אשמה, בושה, אובדן אמון, פחד מפשע.
- השלכות חברתיות: בידוד חברתי, קשיים ביצירת קשרים, פגיעה במעמד החברתי.
- השלכות כלכליות: אובדן הכנסה, הוצאות רפואיות, נזק לרכוש, אובדן מקום עבודה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ויקטימולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Golovkin, B. M. "How to Become a Victim of Crime." Probs. Legality 136 (2017): 161.
- ^ Walklate, Sandra. "Researching victims of crime: Critical victimology." Social Justice 17.3 (41 (1990): 25-42.
- ^ Gunns, Rebekah E., Lucy Johnston, and Stephen M. Hudson. "Victim selection and kinematics: A point-light investigation of vulnerability to attack." Journal of Nonverbal Behavior 26.3 (2002): 129-158.
- ^ Hall, Maisie, Agata Debowska, and George K. Hales. "The effect of victim attractiveness and type of abuse suffered on attributions of victim blame and credibility in intimate partner violence: A vignette-based online experiment." Violence against women 30.9 (2024): 2396-2416.
- ^ Tillyer, Marie Skubak, and John E. Eck. "Getting a handle on crime: A further extension of routine activities theory." Security Journal 24 (2011): 179-193.
- ^ La Harpe, Romano, et al. "Factors influencing the filing of complaints, their investigation, and subsequent legal judgment in cases of sexual assault." Journal of forensic sciences 64.4 (2019): 1119-1124.
- ^ Holstein, James A., and Gale Miller. "Rethinking victimization: An interactional approach to victimology." Symbolic Interaction 13.1 (1990): 103-122.
- ^ DeHart, Dana D., Diane R. Follingstad, and Alice M. Fields. "Does context matter in determining psychological abuse? Effects of pattern, harm, relationship, and norms." Journal of Family Violence 25 (2010): 461-474.
- ^ Finkelhor, David, and Nancy L. Asdigian. "Risk factors for youth victimization: Beyond a lifestyles/routine activities theory approach." Violence and victims 11.1 (1996): 3.
- ^ Condry, Rachel. "Secondary victims and secondary victimization." International handbook of victimology 1 (2010): 219-249.
- ^ Harrell, Adele V., Barbara E. Smith, and Royer F. Cook. "The social psychological effects of victimization." National Institute of Justice. US Government Printing Office. Washington, DC (1985).
- ^ Bindler, Anna, Nadine Ketel, and Randi Hjalmarsson. "Costs of victimization." Handbook of labor, human resources and population economics (2020): 1-31.