ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/יהדות אתיופיה/טיוטות/קול מבשר (עקריש)

שיתוף הפעולה הצבאי עם המוסלמים מתועד גם בספר קול מבשר מאת רבי יצחק בן אברהם עקריש (ר"נ-ש"מ, 1490-1580 לערך), שהתחקה אחר ידיעות ששלחו לוחמי האימפריה העות'מאנית על בעלי בריתם המקומיים, בני ביתא ישראל. בהקדמה לספר מתאר עקריש בפרוטרוט ובשבועה שלוש ידיעות על הממלכה היהודית, מהן שתיים התפרסמו לדבריו במצרים ובקושטנדינא. תחילה מתאר ר' עקריש את מסעו בספינה מקושטנדינא למצרים בשנת השכ"ב (1562), כיהודי יחיד בין "ישמעאלים ותוגרמים וערביים". אחד הנוסעים הזקנים האחרים בספינה טען כי לחם מגיל 15 בשירות מושל מצרים דאז סולימאן פאשה. ר' עקריש מעיד כי לסיפורי הזקן ניכרה השפעה מפתיעה על אחד הנוסעים האחרים בספינה, שביקש מעקריש לתשאל את הזקן:

הזקן היה מספר ספורים ודברים רבים נפלאים שראה בארץ הודו ובארץ החבש. ואצלי היה בספינה תוגר אחד ומתוך דבריו הבנתי שהיה מבני עמינו, כי מסיח לפי תומו חלה פני שאשאל לאותו הזקן אם אולי במקומות ההם שהלך, אם ראה או שמע שיש מלכות או שררה ליהודים. ואני הייתי משתאה ומחריש לשאלה זאת והשבתי לו כי זאת השאלה אינה ראויה לי לשאול אותה כי אפשר שיארע לי סבה מה, אבל אחלה פניך שתשאלהו אתה.

אמר התוגר לזקן: אחלה פניך שתודיעני אם אולי באותם המקומות שהלכת אם ידעת או שמעת שיהיה כעת ליהודים שום מלכות או שלטון, כי אפילו המצריים יש היום מקומות בספרד שיש להם מנהיג ושר כמו דוכוס, ואלו היהודים לא נמצא בעולם שיש להם מלכות או שררה, לא שמענו ולא ראינו.

השיבו הזקן ואמר: יש להם מלכות ושלטנות גדול ואגיד לך מה שראיתי בעיני בהיותי נוסע בדוגיות עם המשנה סולימאן פאשה. א' נסענו דרך ים דרך הודו שהיא מול המזרח מקום אשר לא עבר בה איש ואחר ימים ראינו גדולים וגבוהים לשמים גבהם דבר גוזמא והכירו בהם שהיה מקום ישוב. ושאל המשנה את התייר הנקרא פילוטו בלע"ז ואמר לו: נראה שאלו ההרים שבהם ישוב, שדומה מקום נעבד ונחרש.

השיב התייר ואמר למשנה: אדוני, באלו המקומות יש אומה חזקה וקשה, אין לנו תועלת מהם.

אמר המשנה: למה?

השיב התייר ואמר: מפני שיושבים בהרים גבוהים שיגין עליהם תוספת על גבורתם, ואין מקום לעלות אליהם באילי הברזל.

אמר לו המשנה: מאי זו אומה הזו ומאי זה דת הם?

השיב התייר: אדוני, יהודים הם.

וכשמוע המשנה שם יהודים, לעג ושחק: אם הם יהודים אי אפשר שהם כל כך גבורים כאשר אמרת.

צוה לחתור ולעלות ליבשה וקרא לשריו ולעבדיו בעלי עצה, לקחת עצה איך יעלה למלחמה.

ויען התייר והיועצים ואמרו למשנה: ראה מה אתה עושה ופקח עיניך כי לא יהיה תפארתך על הדרך הזה, כי אם תנצחם ואמרו שנצחת יהודים, והם הם ינצחוך יאמרו שכבשת ארץ תימן ועדן ולבסוף נפלת כנפול בני עולה ביד היהודים ואיך תסיב פניך אל המלך אדוניך.

וכשמוע המשנה כן, נתחרט ושב לו...

ואני יצחק כשמעי את הדברים האלה מפי הזקן מסיח לפי תומו, שמחתי ונתתי שבח והודאה לש"י שזכני לשמוע אלו הדברים וכיוצא בהם.

— מתוך קול מבשר, יצחק בן אברהם עקריש

וממשיך ללא שיהוי לסיפור הבא:

וכשהגעתי לאלכסנדריא של מצרים שמעתי רמז מה בין היהודים ובלבול על אודות השבטים. ובפרט סופר אחד מארץ איטליא שהוציא רוב חייו אחרי הדברים האלה. ויום אחד בא אלי שמח וקראני כופר שאיני מאמין ואמר לי: מה תשיב עתה, שכבר נודע הדבר לדיין העיר שיש לנו מלך גדול ותקיף בקצה החבש?

אמרתי לו: באי זה אופן נראה הדבר או נשמע?

השיב לי, שכבר כל היהודים אינם מדברים אלא על זה.

בהיות שדברי הזקן עשו רושם בלבי, חקרתי ודרשתי על הדבר, מהיכן יצאו הדברים, וידעתי שיצאו מפי בחור אחד, שמו נעמן שמריא, ואני הייתי מכיר אותו שהיה רשע וליצן ומתלוצץ. הלכתי אליו וגערתי בו ואמרתי לו: לא נשאר מי שילוצץ עלינו אלא אתה?

ונשבע לי בחיי העולם: איני מדבר אלא אמת, שכן ספר לי הרופא הה"ר שמואל סולם במצרים.

וכשהלכתי מאלכסנדריא למצרים, מיד בעת ההיא, הלכתי אצל החכם הנזכר שהיה אהובי מקטנותי, ואחרי השלום שאלתי לו מה שספרו לי משמו. והוא נשבע שלא יטה ימין ושמאל מדרך האמת ממה שידע.

ואמר לי: תדע כי היום קרוב לחדש ימים באתי מאצל השר שהלכתי לשאול בשלומו, כדרך כל הרופאים לבקר את השרים בכל יום. אחר ב' שעות באו ב' שוערים מהשר לקרוא אותי בנחיצה ובחפזון. ואני בראותי נבהלתי, כי לא ידעתי על מה הענין, וקמתי והלכתי עמהם. וכשבאתי לפניו מצאתיו יושב בטח שקט ושליו והוא לבד בחדרו ואגרת פתוחה בידו.

שאלתי לו: על מה דתא מהחצפא?

השיב לי: שאלה אחת אני שואל מעמך ולא תכחד ממני ואני משביעך באלהי שמים שתגיד לי אם שמעת שיש ליהודים מלך.

השיבותי לו: ה' ישמרהו ויחייהו, יאושר בארץ המלך אדוננו סולטאן סולימאן.

כשמוע הדבר המשנה שחק ואמר: כדברך כן יהיה. אמנם מה שהשבעתיך הוא, אם יש לכם מלך יהודי.

אמרתי לו: מפי השמועה שמענו שיש מקומות ידועים שיש מלך ליהודים, וגם בספרי הקדמונים כתוב ג"כ ששמעו שיש מקומות כמו נהר סבתיון וכדומה לו, אין אנחנו בעבור ב' סבות: הסבה הא', שלא נזכר כלל בכל הארבעה ועשרים שהם דברי הנביאים. והב', שאנחנו בגלות החל הזה, היתכן שיש לנו מלך ושרים?

כשמוע השר את הדברים אמר: לא לחנם נקראתם קטני אמנה ולא די לכם הלאות אנשים כי הלאו גם את ה'. ונתן בידי האגרת הנזכרת שהיה בידו, וקראתיה והיא שלוחה מעם דושדומר שר החבש והיה כתוב בתוכה: שלום לך, השר היושב במצרים! שלח לי חיל ואילי הברזל, שאלמלא שר אחד של יהודים שעזרני למלחמה עם י"ב אלף פרשים הייתי מסתכן בעצמי ומאבד כל חיילותי.

וכשמעי את דבריו תמהתי ואמרתי: יום בשורה הוא, טוב אתה וטוב תבשר.

— מתוך קול מבשר, יצחק בן אברהם עקריש

ומקנח בשני סיפורים קצרים:

ועתה מחדש בא מהלאה מגבול החבש שר אחד חבשי לקושטנידא ועבר דרך מצרים והיה מגיד בקול רם: כל איש יהודי שירצה לבא עמי למלכות היהודים אני אוליכנו בשלום ובשלוה על כנפי נשרים, כי גבולי סמוך לגבולם והלכתי שם פעמים רבים. והיה מספר דברים רבים, שהיו יראים לדבר עמו בעבור קנאת התוגרמים.

וכן גם המשנה סינאן פאשה למלך הגדול האדיר סולטאן מוראד ירום הודו ותנשא מלכותו המולך היום על כל ארץ רומניא וערב, אסיה ואיברופא וקצת האפריקא, הוא ועבדיו מתפארים לאמר שאלמלא שכלתה ממון אוצרותיו ובית נכאתו במלחמת תימן, היתה כונתינו ללכת עוד מלכות היהודים, שהיינו קרוב להם. והיינו יראים לשאול להם, והם היו מספרים לפי תומם שיש ליהודים מלכות וערים גדולות ובצורות מהלאה לארץ תימן.

וכששמעתי אלו הדברים וראיתי אגרת ששלח למלך כוזר ותשובתו, אמרתי להדפיסם בעט ברזל ועופרת לחזק ולהאמין אמונה אומן שיש ליהודים מלכות וממשלה.

וכל אלו הקולות והברקים יהיו גשמי ברכה בבא עת דבר ויקבץ פזורנו מארבע כנפות הארץ בביאת משיחנו במהרה בימינו אמן...

— מתוך קול מבשר, יצחק בן אברהם עקריש

לקריאה נוספת

• מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תשמ"ט 1989 ISBN 9650504338 עמ' 80–84, 307