ולדימיר ויסוצקי

זמר, משורר ושחקן תיאטרון וקולנוע סובייטי

ולדימיר סמיונוביץ' ויסוצקירוסית: Влади́мир Семёнович Высо́цкий;‏ 25 בינואר 193825 ביולי 1980) היה זמר-יוצר, משורר ושחקן תיאטרון וקולנוע רוסי, ממוצא יהודי, מהבולטים והמפורסמים בברית המועצות. למרות שהממסד התרבותי הסובייטי התעלם מיצירתו ולא הוציא את ספריו ושיריו לאור, הוא השיג תהילה יוצאת דופן עוד בחייו. עד היום השפעתו רבה ומשמעותית. רבים מהמוזיקאים והשחקנים הידועים ברוסיה, רוצים לחקות את מעמד האייקון לו זכה. כל 1,000 השירים שכתב ושר, פורסמו, ורבים מהם מתורגמים לכ-150 שפות. בלשנים חוקרים את חידושי הלשון שכתב בשפה הרוסית.

ולדימיר ויסוצקי
Владимир Семёнович Высоцкий
לידה 25 בינואר 1938
מוסקבה, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביולי 1980 (בגיל 42)
מוסקבה, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות וגנקובו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1959–1980 (כ־21 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית ספר התיאטרון האמנותי של מוסקבה, מכון להנדסה אזרחית במוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה בארד, שנסון רוסי, שאנסון, פרוזה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה Russian guitar עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים מלודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג איזולדה ויסוצקיה (1960ערך בלתי־ידוע)
מרינה ולדי (דצמבר 197025 ביולי 1980)
לודמילה אברמובה (25 ביולי 196510 בפברואר 1970) עריכת הנתון בוויקינתונים
Oksana Yarmolnik עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ארקדי ויסוצקי, ניקיטה ויסוצקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

נולד במוסקבה לסמיון, קצין צבא יהודי ונינה, מתרגמת רוסיה. סבו מצד אביו, וולף בן שלמה, היה קרוב משפחה רחוק של קלונימוס זאב ויסוצקי, מייסד תה ויסוצקי; לאחר מהפכת אוקטובר שינה וולף את שמו לולדימיר.[1] הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו ובזמן המלחמה חי עם אמו (כשנדרש כ״בן-תערובת״ לבחור את אחד הלאומים של הוריו, נרשם כרוסי).[2] כשאביו חזר מהמלחמה, עבר ולדימיר לגור איתו ועם יבגניה, אמו החורגת, שגידלה אותו בזמן שאביו שהה בבסיס במזרח גרמניה. בגיל 17 חזר להתגורר אצל אמו.[1]הוא למד שנה אחת (1955–1956) במכון להנדסה אזרחית במוסקבה ופרש מהלימודים כדי להצטרף לבית הספר לתיאטרון על שם ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו. שם סיים את לימודיו במגמת המשחק ב־1960.

אשתו הראשונה של ויסוצקי הייתה איזה ז'וקובה. ב־1965 נשא את אשתו השנייה, לודמילה אברמובה ולשניים נולדו שני ילדים. ב־1967 נרקמה מערכת יחסים בינו לבין שחקנית הקולנוע הצרפתית ממוצא רוסי, מרינה ולאדי, והשניים נישאו בשנת 1969. בנישואיהם כמעט לא חיו יחד, ולו כי אף אחד מהם לא הסכים לוותר על הקריירה המצליחה שלו בארץ מולדתו. הקשר ביניהם התבסס בעיקר על שיחות, התכתבויות ופגישות. שירים רבים של ויסוצקי מדברים על הקשיים בקשר מרחוק. לאחר מותו, בעזרת מתורגמן, כתבה עליו ולאדי ספר.

שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה

עריכה

החל להופיע בתיאטרון הדרמה על שם אלכסנדר פושקין. מ־1964 הוא החל לשחק בתיאטרון טגנקה לדרמה וקומדיה של יורי ליובימוב שבמוסקבה, שבו שיחק בתפקידים ראשיים, כגון המלט. במקביל , כיכב ב-26 סרטי קולנוע וטלוויזיה. בשנת 1979 הוא השתתף באחד התפקידים הראשיים בסדרת טלוויזיה של הבמאי סטניסלב גובורוחין "מקום המפגש אינו ניתן לשינוי". הסדרה זכתה להצלחה רבה ומוקרנת עד היום.

מלחין, משורר וזמר

עריכה

הפופולריות של ויסוצקי כזמר ופזמונאי הייתה גדולה אף יותר. הוא החל את דרכו ככותב מוזיקה ושירים לסרטים ומחזות, אך השלטונות הסובייטים התירו רק למעט מהם להתפרסם. פרסומו הגיע בעיקר מהופעות רבות בבתי קפה, מועדונים והפצה נרחבת של קלטות לא רשמיות (סאמיזדאט). הוא כתב על חיי הכלא הסובייטי, על צביעות השלטונות ועל קשיי החיים של האנשים הרגילים. את שיריו הלחין וניגן בגיטרה רוסית בעלת שבעה מיתרים.

שיריו הכילו לרוב סאטירה ואירוניה דקה על החיים בברית המועצות וקשייהם. חברת התקליטים הממשלתית "מלודיה" הוציאה רק שירים מעטים שלו במהלך חייו ומעריציו הרבים נאלצו להסתפק בהקלטות ביתיות חובבניות. על אף הצנזורה והכרה מצומצמת ביותר של רשויות התרבות הסובייטיות במוזיקה שלו, הוא הפך לפופולרי ביותר והופיע בערים רבות ברחבי ברית המועצות.

סוף הדרך

עריכה

ההופעות והנסיעות המרובות ערערו את בריאותו. ידוע כי בתקופה האחרונה של חייו השתמש ויסוצקי בסמים כדי להיות מסוגל להופיע, דבר שפגע בו עוד יותר. בקיץ 1980 היה נתון במעקב רפואי, אך ב־25 ביולי באותה שנה הוא נפטר, בגיל 42, מסיבה שאינה ידועה בוודאות. באותה שנה התקיימה אולימפיאדת הקיץ במוסקבה, ומלבד תושבי מוסקבה ומתחרים באולימפיאדה איש לא הורשה להיכנס לתחומי העיר; כמו כן, הדיווח על מותו בתקשורת הרוסית היה מצומצם ביותר, ולמרות זאת הגיעו להלווייתו אנשים רבים.

לאחר מותו

עריכה

בתקופת הגלאסנוסט בסוף שנות השמונים החלו השלטונות הסובייטיים להתיר את הפצת אלבומיו ומילות שיריו באופן חוקי. ההערצה כלפיו בציבור הרוסי נמשכת שנים רבות לאחר מותו.

ארקדי דוכין הקליט ב־1989 אלבום משירי ויסוצקי בעיבוד מילולי לעברית, שנקרא "רוצה ויהיה". ב־1990 הוציא הזמר ליאור ייני את האלבום "ליאור ייני שר ויסוצקי". ב־1994 יצא "אל הפסגה", אוסף שירי ויסוצקי מתורגמים לעברית בביצוע מיכאל גולדובסקי.

אסטרואיד 2374 ולאדוויסוצקי, שהתגלה על ידי לודמילה זורבלבה קרוי על שמו.

בשנת 2011 הופק סרט קולנוע ביוגרפי על חייו בשם "ויסוצקי. תודה שאני חי"[3] בכיכובם של סרגיי בזרוקוב, איוואן אורגנט, אנדריי פאנין ואוקסנה אקינשצ'ינה. התסריט נכתב על ידי בנו של הזמר, ניקיטה ויסוצקי. הסרט זכה לשבחים ופרסים.

בשנת 2014 הבניין הגבוה ביקטרינבורג נקרא על שם הזמר בתמיכת משפחתו.

פסלים ואנדרטאות לזכרו של ולדימר ויסוצקי מוצבים בערים אודסה, וורונז', ולדיווסטוק, מגדן, מריאופול, קיילצה.

גלריה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

ספרים

עריכה

מרינה ולדי, ולדימיר ויסוצקי, תל אביב: אור עם, תש"ן (הספר בקטלוג ULI)

מאמרים

עריכה
  • רבינא, פזית. למשורר צוואר ארוך ועל כן יש לדאוג להוריד לו את הראש [על המשורר הרוסי ולדימיר ויסוצקי]. דבר, דבר השבוע, מוסף ער"ש של דבר, י"ח בניסן, תש"ן, 13.4.90: 20-22
  • חן, רועי. שבעה מיתרים ועיר אחת. מסע אחר, 238: 84-85, 2011.
  • בן-יהודה, נתיבה ; מירסקי, נילי ; סומק, רוני. ויסוצקי בעברית. חדשות, קליפ, ע' 12–13, 5.4.1990.
  • קרון, חוה.הטרובדור. דעות אחרונות, זמנים מודרניים, ע' 17–18, 3.2.1988.
  • סרנה, יגאל.לד מהגרים שמרגיש צמרמורת. דעות אחרונות, 7 ימים, ע' 38–40, 6.4.1990

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ולדימיר ויסוצקי בוויקישיתוף

מאמרים

תרגומים

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 חמישה דברים שאולי לא ידעתם על ולדימיר ויסוצקי, בעמוד הפייסבוק של אנו – מוזיאון העם היהודי
  2. ^ Кем был Владимир Высоцкий по национальности.
  3. ^ Vysotsky: Thank God I'm Alive, 2011-12-01, נבדק ב-2018-05-12