עופרה עופר

סופרת ישראלית

עופרה עופר אורן (נולדה ב-4 ביולי 1951 בתל אביב) היא סופרת, משוררת, בלוגרית, מתרגמת ועורכת ישראלית; זוכת פרס ספיר לשנת 2023 על ספרה "מה קרה להגר באילת?".[1]

עופרה עופר
לידה 4 ביולי 1951 (בת 73)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולדה בתל אביב, בת ליוסף עופר, סופר ומראשוני חיל האוויר הישראלי. גדלה ביפו, שם התגוררה משפחתה בדירה במתחם "מחנה אריאל" (קבוצת מבנים ששימשה את מפקדת חיל האוויר בימי ראשית המדינה), ובהמשך עברה משפחתה לבסיס תל נוף. למדה בבית הספר שבמושב קדרון ואחר כך בתיכון מאוחד רחובות (תמ"ר, כיום תיכון דה שליט). מכיתה י' עד י"ב למדה בבית הספר התיכון היהודי JFS (אנ') בלונדון, שם שהתה משפחתה בשליחות. לאחר שובה ארצה שירתה כקצינה בחיל האוויר.

עופר היא בוגרת החוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, שם למדה גם בחוג לקולנוע בשנתו הראשונה ואחר כך משחק בחוג לתיאטרון. כמו כן הוציאה שם תעודת הוראה.

קריירה

עריכה

הוראה

עריכה

במשך כארבעים שנים לימדה עופר אנגלית, הן במערכת האינטרנית (בין השאר ב"תיכון בן צבי" בקריית אונו ובבית הספר לאומנויות "תלמה ילין" בגבעתיים) והן במסגרת האקסטרנית (ב"אנקורי", בתיכון לחמן ובמכון שחר). בשנות ההוראה הגישה עופר אלפי תלמידים לבחינות הבגרות באנגלית. עופר פרשה מהוראה בשנת 2015, בין השאר בגלל ביקורת שהייתה לה על תוכנית הלימודים באנגלית ודרישות משרד החינוך.[2]

כתיבה ותרגום

עריכה

עופר החלה לכתוב כבר בימי נעוריה, ובמשך כמה שנים שימשה כ"כתבת נוער" בשבועון מעריב לנוער, ופרסמה בו עשרות כתבות, מאמרים ושירים (בכלל זה במהלך התקופה שבה שהתה בלונדון).

במקביל לעבודת ההוראה עסקה עופר, מאז 1989, גם בכתיבה, תרגום ועריכה של ספרים ואף הנחתה סדנאות כתיבה, בין השאר בבית אריאלה ובמסגרת פרויקט "סיפור נולד" של משרד החינוך, שבו מנחים סופרים סדנאות כתיבה לתלמידים ביישובי הפריפריה.

סופרת

עריכה

ספרה הראשון של עופר, "הפרדת צבעים", שבו ארבע נובלות, יצא לאור בשנת 1989 וזכה לשבחי המבקרים,[3][4][5] וכך היה גם עם פרסום הרומן הראשון שכתבה עופר, "דיבור עקיף", בשנת 1990.[6][7][8]

ספריה של עופר עוסקים במציאות ישראלית פרוזאית וגיבוריה הם אנשים "רגילים", בעיקר נשים מהמעמד הבורגני והזעיר-בורגני. הנושאים העומדים במרכז יצירתה הם חיי נישואים, אימהוּת, מצוקות נפשיות, וכן אלימות וגילוי עריות במשפחה. היא מרבה להיעזר במונולוג בגוף ראשון ובטכניקות של כתיבה מודרנית, כגון זרם התודעה, החלפת נקודות מבט וטכניקת הרשומון.[9]

עד כה פרסמה עופר שנים עשר ספרים, וסיפוריה נכללו בשלוש אנתולוגיות. בשניים מספריה ("שירה והירושימה" ו"יופי לי, יופי לי") ובראיונות עיתונאיים, כולם לאחר פטירת אביה, טענה עופר כי הייתה קורבן לגילוי עריות מצידו.[10][11][12] לדבריה, בנוסף על הפגיעה המינית היא ספגה השפלות ואלימות פיזית ומילולית מאביה ואמה גם יחד.[13]

בספריה האחרים נגעה עופר במגוון נושאים ובהם היבטים של פרשת קסטנר (ברומן "מעקב"),[14] ההווי בבית ספר לאומנויות (ברומן הבלשי "רצח בבית הספר לאומנויות"),[15] ובחוויות נעורים (בספר "כמו עפיפון מנותק").

בשנות ה-90 פרסמה עופר רשימות עיתונאיות וביקורות ספרים בכמה עיתונים ובהם: "ידיעות אחרונות", "דבר", "עולם האישה" ו"עיתון 77".

כתיבת שירים

עריכה

מאז שפרשה מההוראה מתמקדת עופר בכתיבת שירים. בראשית דרכה בתחום זה כתבה שירים בסגנון חופשי ורוב השירים הללו רוכזו בספר השירים הראשון שלה "מה המים יודעים על צמא". בשנים האחרונות מקפידה עופר על חריזה ועל משקל, ומרבית שיריה כתובים כסונטות או כוילאנלים. שיריה פורסמו במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, בכתב העת הו!, בכתב העת המוסך, בעיתון 77, באתר "גלויה" ועוד.

בשנת 2023 פרסמה עופר לראשונה יצירה המשלבת סיפורת ושירה[16] – הרומן "מה קרה להגר באילת?" מורכב מ-336 סונטות מוקפדות משקל וחריזה, שבהן מובאת מסכת חייה של צעירה שגדלה בבית אלים ומוחץ, ובורחת ממנו אל האלימות שבחוץ.[17] בעקבות זכיית הספר בפרס ספיר, הוא יתורגם לשפה הערבית, ואורן בחרה שבנוסף, הוא יתורגם גם לשפה האנגלית על ידי ניבה כספי, המתגוררת באוסטרליה[18].

בלוגרית "סופרת ספרים"

עריכה

בנוסף, מפעילה עופר מאז שנת 2014 בלוג בשם "סופרת ספרים", שבו היא מפרסמת רשימות וביקורות על ספרים ולעיתים גם על סרטים וסדרות טלוויזיה. בבלוג יש גם פינות קבועות ("השיר של יום שלישי" ו"סוגרים שבוע עם ציטוט"). בעבר התפרסמו בו גם רשימות על סיפורם של שירים, על סיפורם של נאומים ועל חייהן של סופרות מפורסמות, רשימות שעלו במקביל גם באתר Xnet.

תרגום

עריכה

עופר תרגמה מאנגלית למעלה מארבעים ספרי פרוזה, וערכה ספרים רבים. בין השאר תרגמה עופר יצירות של יצחק בשביס-זינגר, גרהם גרין, ג'ק לונדון, ג'פרי ארצ'ר, וקרול שילדס. כמו כן תרגמה לעברית סדרות לילדים ובני נוער.

בשנים האחרונות פרסמה עופר גם תרגומי שירים מאנגלית, תוך הקפדה על שמירת החריזה והמשקל שבשירים המקוריים. בין השאר היא פרסמה תרגומים לשיריהם של כריסטינה רוזטי, ו"ה אודן וג'רארד מנלי הופקינס וסונטות שכתבו ויליאם שייקספיר ואליזבט בארט בראונינג.

פרסים

עריכה
  • 1994 פרס היצירה לסופרים עבריים
  • 2019 פרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית
  • 2023 פרס ספיר לספרות על ספרה "מה קרה להגר באילת".[19]

חיים אישיים

עריכה

עופר הייתה נשואה לטייס בחיל האוויר ולזוג נולד בן. הם התגרשו כעבור תשע שנים. היא נישאה בשנית ולזוג נולדה בת.[20] אחר כך, נישאה בשלישית, לאריה אורן. היא מתגוררת בקריית אונו.

ספריה שראו אור

עריכה

רומנים וקובצי סיפורים

עריכה

שירה

עריכה

אנתולוגיות שבהן נכללו סיפוריה

עריכה

ספרים באנגלית

עריכה

מאמרים

עריכה

תרגום ועריכה

עריכה

בין הספרים שתרגמה עופר:

פרוזה

עריכה

שירה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עופרה עופר בוויקישיתוף

מיצירתה

ראיונות

ראיונות מוקלטים

על כתביה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שגיא בן נון‏, עופרה עופר אורן היא הזוכה בפרס ספיר לספרות לשנת 2023, באתר וואלה‏, 5 במרץ 2024
  2. ^ עופרה עופר אורן, "מדוע אני פורשת", ידיעות אחרונות, 10 במאי 2015, עמוד 11.
  3. ^ יהודית אוריין, מצוטטת אצל אריאנה מלמד, "אהבות המבקרים", בעיתון חדשות, 25 בספטמבר 1989, עמוד 31.
  4. ^ בתיה גור, "הפרדת צבעים", במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, 6 באוקטובר 1989.
  5. ^ מרים קוץ, "אילו לוורונסקי הייתה כלבה", במדור "תרבות-ספרות-אמנות" של עיתון ידיעות אחרונות, 17 בנובמבר 1989, עמוד 22
  6. ^ אריאנה מלמד, "כוחו של הייאוש", במוסף עיתון חדשות, 26 באוקטובר 1990, עמוד 35.
  7. ^ אלי הירש, "מקסימום קופצים ממגדל שלום", שבועון העיר, 26 באוקטובר 1990, עמוד 59.
  8. ^ חנה הרציג, "ריאליזם מקומי", בעיתון הארץ, 7 בדצמבר 1990, עמוד ב-6.
  9. ^ עופר, עפרה, לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
  10. ^ ענת מידן, "כנפיים שבורות", ידיעות אחרונות, מוסף "7 ימים", 28 בנובמבר 2003, עמודים 30–32, 77
  11. ^ ריאיון עם שירה פליקס בעקבות "יופי לי, יופי לי", חלק א, חלק ב
  12. ^ ריאיון עם עינב גלילי בעקבות "שירה והירושימה"
  13. ^ עופרה עופר-אורן, היום אני כבר יודעת: לא אני המפלצת, באתר ynet, 20 בנובמבר 2022
  14. ^   יובל אלבשן, הפצע של פרשת קסטנר לא מפסיק לדמם, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2013
  15. ^   עלית קרפ, "רצח בבית הספר לאמנויות": מי הרוצח? שאלה שולית, באתר הארץ, 9 ביולי 2017
  16. ^ עדו ניצן, רומן עם השירה, באתר ישראל היום, 16 במרץ 2023
  17. ^ עמוד הספר באתר הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר|כנרת זמורה-ביתן]]
  18. ^ דינה חלוץ, עופרה עופר אורן: "אבא פגע בי מינית והסביר, 'מה לעשות, התאהבתי בך'", באתר ynet, 14 במרץ 2024
  19. ^ "מה קרה להגר באילת": קראו פרק ראשון מזוכה פרס ספיר, באתר ynet, 5 במרץ 2024
  20. ^   נועה לימונה, עופרה עופר אורן: "ההתפכחות שלי החלה כשאבא הוזמן להדליק משואה", באתר הארץ, 19 במרץ 2023
  21. ^   שירה סתיו, "מה קרה להגר באילת?" אזור האסון של הפגיעה המינית ב–336 סונטות, באתר הארץ, 4 במאי 2023
  22. ^ עמוד הספר "בדול וסכינים" באתר עם עובד