ויקיפדיה

עופרה עופר

סופרת ישראלית

עופרה עופר אורן (נולדה ב-4 ביולי 1951 בתל אביב) היא סופרת, משוררת, בלוגרית, מתרגמת ועורכת ישראלית.

עופרה עופר
לידה 4 ביולי 1951 (בת 71)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיהעריכה

נולדה בתל אביב וגדלה ביפו, שם התגוררה משפחתה בדירה במתחם "מחנה אריאל" (קבוצת מבנים ששימשה את מפקדת חיל האוויר בימי ראשית המדינה), ובהמשך עברה משפחתה לבסיס תל נוף. למדה בבית הספר שבמושב קדרון ואחר כך בתיכון מאוחד רחובות (תמ"ר, כיום תיכון ע"ש דה שליט). מכיתה י' עד י"ב למדה בבית הספר התיכון היהודי JFC (אנ') בלונדון, שם שהתה משפחתה בשליחות. לאחר שובה ארצה שירתה כקצינה בחיל האוויר.

עופר היא בוגרת החוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, שם למדה גם בחוג לקולנוע בשנתו הראשונה ואחר כך משחק בחוג לתיאטרון. כמו כן הוציאה שם תעודת הוראה.

במשך כארבעים שנים לימדה עופר אנגלית, הן במערכת האינטרנית (בין השאר ב"תיכון בן צבי" בקריית אונו ובבית הספר לאומנויות "תלמה ילין" בגבעתיים) והן במסגרת האקסטרנית (ב"אנקורי", בתיכון לחמן ובמכון שחר). בשנות ההוראה הגישה עופר אלפי תלמידים לבחינות הבגרות באנגלית. עופר פרשה מהוראה בשנת 2015, בין השאר בגלל ביקורת שהייתה לה על תוכנית הלימודים באנגלית ודרישות משרד החינוך.[1]

במקביל לעבודת ההוראה עסקה עופר, מאז 1989, גם בכתיבה, תרגום ועריכה של ספרים ואף הנחתה סדנאות כתיבה, בין השאר בבית אריאלה ובמסגרת פרויקט "סיפור נולד" של משרד החינוך, שבו מנחים סופרים סדנאות כתיבה לתלמידים ביישובי הפריפריה.

מאז פרישתה מההוראה מתמקדת עופר בכתיבה, ובנוסף לפרוזה החלה לכתוב גם שירים. כמו כן מפעילה עופר מאז שנת 2014 בלוג בשם "סופרת ספרים", שבו היא מפרסמת ביקורות על ספרים ולעיתים גם על סרטים וסדרות טלוויזיה. בבלוג יש גם פינות קבועות ("השיר של יום שלישי" ו"סוגרים שבוע עם ציטוט"). בעבר התפרסמו בו גם רשימות על סיפורם של שירים, על סיפורם של נאומים ועל חייהן של סופרות מפורסמות, רשימות שעלו במקביל גם באתר Xnet.

נישאה לטייס בחיל האוויר ולזוג נולד בן. הם התגרשו כעבור תשע שנים. נישאה בשנית ולזוג נולדה בת.[2] נישאה בשלישית לאריה אורן ומתגוררת בקריית אונו.

כתיבה ותרגוםעריכה

עופר החלה לכתוב כבר בימי נעוריה, ובמשך כמה שנים שימשה כ"כתבת נוער" בשבועון מעריב לנוער, ופרסמה בו עשרות כתבות, מאמרים ושירים (בכלל זה במהלך התקופה שבה שהתה בלונדון).

ספרה הראשון של עופר, "הפרדת צבעים", שבו ארבע נובלות, יצא לאור בשנת 1989 וזכה לשבחי המבקרים,[3][4][5] וכך היה גם עם פרסום הרומן הראשון שכתבה עופר, "דיבור עקיף", בשנת 1990.[6][7][8]

עד כה פרסמה עופר אחד עשר ספרים, וסיפוריה נכללו בשלוש אנתולוגיות. בשניים מספריה ("שירה והירושימה" ו"יופי לי, יופי לי") ובראיונות עיתונאיים חשפה עופר כי הייתה קורבן לגילוי עריות מצד אביה, יוסף עופר, מראשוני חיל האוויר הישראלי.[9][10][11] לדבריה, בנוסף על הפגיעה המינית היא ספגה השפלות ואלימות פיזית ומילולית מאביה ואמה גם יחד.[12]

בספריה האחרים נגעה עופר במגוון נושאים ובהם היבטים של פרשת קסטנר (ברומן "מעקב"),[13] ההווי בבית ספר לאומנויות (ברומן הבלשי "רצח בבית הספר לאומנויות"),[14] ובחוויות נעורים (בספר "כמו עפיפון מנותק").

מאז שפרשה מההוראה מתמקדת עופר בכתיבת שירים. בראשית דרכה בתחום זה כתבה שירים בסגנון חופשי ורוב השירים הללו רוכזו בספר השירים הראשון שלה "מה המים יודעים על צמא". בשנים האחרונות מקפידה עופר על חריזה ועל משקל, ומרבית שיריה כתובים כסונטות או כוילאנלים. שיריה פורסמו במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, בכתב העת הו!, בכתב העת המוסך, בעיתון 77, באתר "גלויה" ועוד.

בשנת 2023 פרסמה עופר לראשונה יצירה המשלבת סיפורת ושירה – הרומן "מה קרה להגר באילת?" מורכב מ-336 סונטות מוקפדות משקל וחריזה, שבהן מובאת מסכת חייה של צעירה שגדלה בבית אלים ומוחץ, ובורחת ממנו אל האלימות שבחוץ.[15]

עופר תרגמה מאנגלית למעלה מארבעים ספרי פרוזה, וערכה ספרים רבים. בין השאר תרגמה עופר יצירות של יצחק בשביס-זינגר, גרהם גרין, ג'ק לונדון, ג'פרי ארצ'ר, ןקרול שילדס. כמו כן תרגמה לעברית סדרות לילדים ובני נוער.

בשנים האחרונות פרסמה עופר גם תרגומי שירים מאנגלית, תוך הקפדה על שמירת החריזה והמשקל שבשירים המקוריים. בין השאר היא פרסמה תרגומים לשיריהם של כריסטינה רוזטי, ו"ה אודן וג'רארד מנלי הופקינס וסונטות שכתבו ויליאם שייקספיר ואליזבט בארט בראונינג.

בשנות ה-90 פרסמה עופר רשימות עיתונאיות וביקורות ספרים בכמה עיתונים ובהם: "ידיעות אחרונות", "דבר", "עולם האישה" ו"עיתון 77". כיום היא מפרסמת את רשימותיה וביקורות הספרים שלה בבלוג "סופרת ספרים".

ספריה שראו אורעריכה

רומנים וקובצי סיפוריםעריכה

שירהעריכה

אנתולוגיות שבהן נכללו סיפוריהעריכה

ספרים באנגליתעריכה

  • A Letter to Mother הגרסה האנגלית של "יופי לי יופי לי" באתר אמזון.

מאמריםעריכה

תרגום ועריכהעריכה

בין הספרים שתרגמה עופר יצוינו:

פרוזהעריכה

שירהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ראיונות מוקלטים

על כתביה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עופרה עופר אורן, "מדוע אני פורשת", ידיעות אחרונות, 10 במאי 2015, עמוד 11.
  2. ^   נועה לימונה, עופרה עופר אורן: "ההתפכחות שלי החלה כשאבא הוזמן להדליק משואה", באתר הארץ, 19 במרץ 2023
  3. ^ יהודית אוריין, מצוטטת אצל אריאנה מלמד, "אהבות המבקרים", בעיתון חדשות, 25 בספטמבר 1989, עמוד 31.
  4. ^ בתיה גור, "הפרדת צבעים", במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, 6 באוקטובר 1989.
  5. ^ מרים קוץ, "אילו לוורונסקי הייתה כלבה", במדור "תרבות-ספרות-אמנות" של עיתון ידיעות אחרונות, 17 בנובמבר 1989, עמוד 22
  6. ^ אריאנה מלמד, "כוחו של הייאוש", במוסף עיתון חדשות, 26 באוקטובר 1990, עמוד 35.
  7. ^ אלי הירש, "מקסימום קופצים ממגדל שלום", שבועון העיר, 26 באוקטובר 1990, עמוד 59.
  8. ^ חנה הרציג, "ריאליזם מקומי", בעיתון הארץ, 7 בדצמבר 1990, עמוד ב-6.
  9. ^ ענת מידן, "כנפיים שבורות", ידיעות אחרונות, מוסף "7 ימים", 28 בנובמבר 2003, עמודים 30–32, 77
  10. ^ ריאיון עם שירה פליקס בעקבות "יופי לי, יופי לי", חלק א, חלק ב
  11. ^ ריאיון עם עינב גלילי בעקבות "שירה והירושימה"
  12. ^ היום אני כבר יודעת: לא אני המפלצת, באתר ynet‏, 20 בנובמבר 2022
  13. ^   יובל אלבשן, הפצע של פרשת קסטנר לא מפסיק לדמם, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2013
  14. ^   עלית קרפ, "רצח בבית הספר לאמנויות": מי הרוצח? שאלה שולית, באתר הארץ, 9 ביולי 2017
  15. ^ עמוד הספר באתר הוצאת כנרת זמורה-ביתן
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עופרה_עופר&oldid=35930296"