ולדימיר מארושבסקי

ולדימיר ולדימירוביץ' מארושבסקי (ברוסית: Влади́мир Влади́мирович Маруше́вский;‏ 12 ביולי 1874 – 24 בנובמבר 1951) היה לוטננט גנרל רוסי אשר שימש כראש המטה הכללי האחרון של הצבא הרוסי לפני מהפכת אוקטובר. לאחר מכן שימש כמושל צפון רוסיה וכמפקד הצבא הצפוני במהלך מלחמת האזרחים הרוסית.

ולדימיר ולדימירוביץ' מארושבסקי
Влади́мир Влади́мирович Маруше́вский

ולדימיר מארושבסקי
לידה	12 ביולי 1874 סנט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	24 בנובמבר 1951 (בגיל 77) זגרב, יוגוסלביה
השכלה	Nikolay engineering school
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית הצבא הלבן
תקופת הפעילות	1896–1919 (כ־23 שנים)
דרגה	גנרל לוטננט
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה המיוחדת ה-1 ראש מנהל המטה הכללי מפקד הצבא הצפוני
פעולות ומבצעים
מלחמת רוסיה-יפן מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הרוסית
עיטורים
מסדר סנטה אנה, דרגה 2 אות המסדר גאורגיוס הקדוש דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש חרב הזהב של גבורה לגיון הכבוד צלב המלחמה עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 מסדר סנטה אנה, דרגה 4 אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 מסדר סטניסלב הקדוש

ביוגרפיה

מארושבסקי נולד ב-12 ביולי 1874 למשפחת אצולה בסנט פטרבורג. הוא למד בגימנסיה בסנט פטרבורג, ולאחר מכן בבית הספר להנדסה באקדמיית המטה הכללי "ניקולייב". ב-1896 הוא סיים את לימודיו והתגייס לצבא האימפריה הרוסית. ב-1898 הועלה לדרגת לוטננט, וב-1902 הועלה לדרגת קפטן. ב-1904 מונה למפקד פלוגה. הוא לחם במלחמת רוסיה-יפן כקצין למבצעים מיוחדים במפקדת הקורפוס הסיבירי ה-4. לאחר מכן שרת במפקדת הארמייה המנצ'ורית ה-1. לאחר סיום המלחמה שרת במחוז הצבאי סנט פטרבורג. ב-1908 הוא הועלה לדרגת פודפולקובניק, וב-1911 הועלה לדרגת פולקובניק. בדצמבר 1913 מונה לראש מטה בריגדת הרובאים הפינית ה-2.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוא לחם בהצטיינות בקרב גליציה. ב-23 ביוני 1915 הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים הפיני ה-7. ב-6 בדצמבר של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל-מאיור. ב-24 במאי 1916 הוא מונה למפקד הבריגדה ה-3, ויחד עמה נשלח לסייע לכוחות מדינות ההסכמה בחזית המערבית. באביב 1917 הוא השתתף בקרבות בצפון צרפת. במאי של אותה שנה הוא מונה למפקד הדיוויזיה המיוחדת ה-1, שגם כן הוצבה בחזית המערבית. כעבור שבוע הוא נקרא חזרה לרוסיה. ביולי הוא החל למלא תפקיד בכיר במחוז הצבאי סנט פטרבורג. ב-26 בספטמבר 1917 מינה אותו אלכסנדר קרנסקי לראש המטה הכללי הרוסי.

בעקבות מהפכת אוקטובר הוא הודח מתפקיד הרמטכ"ל. הוא נשפט על קשירת קשר נגד השלטון הבולשביקי ועל משא ומתן עם גרמניה. הוא נכלא בכלא קרסטי, אולם שוחרר על תנאי כעבור זמן קצר, ונמלט לפינלנד ומשם לסטוקהולם.

ב-2 באוגוסט 1918, כוחות רוסיים אנטי-בולשביקים ביצעו הפיכה בארכנגלסק. באזור הוקמה ממשלה זמנית בתמיכת בריטניה וצרפת, והוקם הצבא הצפוני במטרה להתנגד לשלטון הבולשביקי. נציגים בריטים וצרפתים פנו אל מארושבסקי בבקשה שינהיג את המרד הצפוני. מארושבסקי נענה לבקשה, וב-19 בנובמבר מונה למושל הכללי של אזור הצפון ולמפקד הצבא הצפוני. הוא הקים צבא שכלל 20,000 לוחמים, מתוכם כמה אלפי חיילים בריטים, ולחם כנגד הצבא האדום. בינואר 1919, הוא העביר את תפקיד המושל לידי הגנרל יבגני מילר. מארושבסקי נותר מפקד הצבא הצפוני, אך בפועל תפקד כעוזרו של מילר.

במאי 1919 הוא הועלה לדרגת גנרל-לוטננט, ובאוגוסט של אותה שנה עזב את הצבא מסיבות בריאותיות. בספטמבר הוא עזב את רוסיה ועבר לשוודיה ומשם ליוגוסלביה. הוא נפטר בזגרב ב-24 בנובמבר 1951.

קישורים חיצוניים

• ולדימיר מארושבסקי באתר המוקדש לצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה
• ולדימיר מארושבסקי באתר כרונוס, העוסק בהיסטוריה צבאית רוסית