יבגני מילר

יבגני-לודוויג קרלוביץ' מילר (ברוסית: Евге́ний-Лю́двиг Ка́рлович Ми́ллер;‏ 7 באוקטובר 1867 – 11 במאי 1939) היה גנרל רוסי אשר פיקד על כוחות במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן שימש כמפקד הצבא הצפוני במהלך מלחמת האזרחים הרוסית.

יבגני-לודוויג קרלוביץ' מילר
Евге́ний-Лю́двиг Ка́рлович Ми́ллер

יבגני מילר
לידה	7 באוקטובר 1867 דינבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	11 במאי 1939 (בגיל 71) מוסקבה, ברית המועצות
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הרוסית, המדינה הרוסית
השכלה	מכללת חיל הפרשים של הצאר ניקולאי
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית הצבא הלבן
תקופת הפעילות	1884–1920 (כ־36 שנים)
דרגה	גנרל לוטננט
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הרוסית
עיטורים
אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 מסדר סנטה אנה, דרגה 4 מסדר סטניסלב הקדוש
תפקידים אזרחיים
המושל הכללי של צפון רוסיה

ביוגרפיה

מילר נולד בדינבורג ב-7 באוקטובר 1867, למשפחת אצולה גרמנית-בלטית. ב-1884 הוא התגייס לצבא האימפריה הרוסית, סיים את מכללת חיל הפרשים. לאחר מכן למד באקדמיית המטה הכללי ולאחר מכן החל לשרת במשמר הקיסרי. בפברואר 1898 נשלח לשמש כנספח הצבאי בבריסל ובהאג. באוגוסט 1901 הועלה לדרגת פולקובניק ומונה לנספח צבאי ברומא. בדצמבר 1907 חזר לרוסיה ומונה למפקד רגימנט ההוסרים הבלארוסי ה-7. באוגוסט 1909 החל לעבוד במטה הכללי ומונה לאחראי על הנספחים הצבאיים בכל מדינות אירופה. ב-6 בדצמבר 1909 הועלה לדרגת גנרל-מאיור. במאי 1910 מונה למפקד בית הספר לפרשים באקדמיית המטה הכללי. באוקטובר 1912 מונה לראש מטה המחוז הצבאי מוסקבה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא מונה לראש מטה הארמייה ה-5. הוא השתתף בקרב גליציה, וב-1915 הועלה לדרגת גנרל-לוטננט ומונה לראש מטה הארמייה ה-12. ביוני 1915 הוא חזר לשמש כראש מטה הארמייה ה-5. בספטמבר 1916 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-26 ולחם עמו בחזית הרומנית.

בעקבות מהפכת פברואר, מילר נשבע אמונים לממשלת המעבר הרוסית. זאת למרות שהיה מלוכן בדעותיו וחבר קרוב של הצאר ניקולאי השני. עם זאת, הוא דרש מחייליו צייתנות ומשמעת, ואסר עליהם להניף את דגלי המהפכה האדומים. בתגובה, חייליו התמרדו נגדו. הם קרעו את דרגותיו ואת רצועות הכתף שלו בפומבי, ולאחר מכן הצעידו אותו ברחובות עיירה רומנית נידחת תוך כדי שהם מכים ומקללים אותו. במשך ארבעה ימים הוא שהה במעצר, ולאחר מכן הובל לפטרוגראד למשפט בטענה שהוא מתנגד למשטר החדש. לאחר חקירה קצרה שהעלתה שהוא חף מפשע, הוא הוחזר לשירות ומונה לנציג הסטאבקה בחזית האיטלקית.

לאחר מהפכת אוקטובר שהעלתה את הבולשביקים לשלטון ברוסיה, מילר ניתק את קשריו עם הסטאבקה ונותר באיטליה. לאחר מכן עזב את פריז שם דן עם מנהיגי מדינות ההסכמה על האפשרות להעביר יחידות רוסיות משאר חזיתות המלחמה לעזרת הצבא הלבן במלחמת האזרחים שפרצה ברוסיה. בנובמבר 1918 הוא קיבל בקשה לנסוע לארכנגלסק במטרה לחבור לצבא הצפוני. בינואר 1919 הגיע לארכנגלסק והחליף את ולדימיר מארושבסקי בתפקיד המושל הכללי של צפון-רוסיה. במאי של אותה שנה הוא מונה במקביל למפקד הצבא הצפוני. כוחותיו הובסו בהדרגה בידי הצבא האדום, ובפברואר 1920 הוא נאלץ להתפנות יחד עם אחרוני אנשיו לנורווגיה.

לאחר שהייה קצרה בנורווגיה הוא עבר לצרפת. הוא הצטרף לארגון של יוצאי הכוחות המזוינים הרוסים. ב-22 בספטמבר 1937 מילר נחטף בפריז בידי סוכני נ.ק.ו.ד. באנציקלופדיה הסובייטית הגדולה נטען שחטיפתו אורגנה בידי "הפשיסטים הגרמנים, שלא ראו בו סוכן נאמן מספיק שלהם". הוא הוחזק בכלא בשם בדוי, והוצא להורג במרתפי הנ.ק.ו.ד. ב-11 במאי 1939.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יבגני מילר בוויקישיתוף

• יבגני מילר באתר המוקדש לצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה
• יבגני מילר במילון האנציקלופדי הצבאי הרוסי