ורנר הייזר
ורנר הייזר (בגרמנית: Werner Heuser; 11 בנובמבר 1880 – 11 ביוני 1964) היה צייר, חרט, שרטט ופרופסור גרמני.[1] הוא היה פרופסור לאמנות ב"אקדמיה לאמנות בדיסלדורף" בין השנים 1926 עד 1937, והוסר מתפקידו על ידי הנאצים בגלל הגדרתו כ"אמן מנוון". לאחר מלחמת העולם השנייה הוא בנה מחדש את האקדמיה, ושימש כמנהלה בין השנים 1946 עד שנת 1949.[2]
 | |
| לידה |
11 בנובמבר 1880 גומרסבאך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 1964 (בגיל 83) דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
בית העלמין הצפוני של דיזלדורף |
| פרסים והוקרה |
צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1955) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
ורנר הייזר נולד ב-11 בנובמבר 1880 בגומרסבאך, גרמניה, ליוגני הוסטרמן ופרנץ אוגן הוזר. כשהייזר היה בן שנה, אביו ברח עם אשת שכנו, והיגר לטקסס ושינה את שמו לאוגן קיילר. אביו היה העורך של העיתון[3] New Braunfels Herald-Zeitung. כתוצאה מבעיות משפחתיות, נשלח ורנר הייזר להתגורר אצל משפחת אביו בבון, גרמניה. הוא למד בתיכון בבון ובזיגבורג.
הוא למד ב "בית הספר לאמנויות יישומיות" בדרזדן וב"האקדמיה לאמנות" בדיסלדורף אצל פטר יאנסן, אדולף מאנשן ואדוארד גרהרדט.
ב־11 באוקטובר 1907 התחתן בדיסלדורף עם מירה סון-רטל, בתו של הצייר קרל רודולף זון. יחד נולדו להם שני ילדים, קלאוס הייזר ואורסולה בנסר. בסביבות 1907 נסע ורנר הייזר לרומא ונפגש עם האמנים קרל הופר, הרמן הלר ומוריס סטרן.
קריירה עריכה
בשנת 1919, הייזר היה אחד מהאמנים הראשונים בקבוצת האמנים הצעירים של ריינלנד, לצד היינריך נאון, אדולף אוזרסקי, ארתור קאופמן, קרלו מנסה, וולטר אופי, והאדריכל וילהלם קרייס.[4]
בשנת 1926 הוא מונה כפרופסור לרישום באקדמיה לאמנות בדיסלדורף. בין תלמידיו היו הרברט זאנגס, אלזה הארני, ג'ורג' מייסטרמן, קספר וולטר ראו.
תערוכת אמנות מנוונת עריכה
בין השנים 1927 עד 1937, גרמניה חוותה התחזקות ועלייה לשלטון של המפלגה הנאצית. בשנת 1927 הוקמה החברה הלאומית-סוציאליסטית לתרבות גרמנית במטרה לעצור את "השחתת האמנות" וליידע את העם על הקשר בין גזע לאמנות באמצעות תיאוריות גזעניות פסבדו-מדעיות. החל משנת 1933 תייגה הקבוצה יצירות אמנות ואמנים מודרניים כ"יהודים", "מנוונים" ו"בולשביקים".[5]
בשנת 1937 טיהרו הפקידים הנאצים את המוזיאונים הגרמניים והסירו את יצירות האמנות שנחשבה כמנוונת וקיימו תערוכה מיוחדת של היצירה בשם "אנטרטט קונסט" "האמנות המנוונת" שהציגה 650 יצירות אמנות ועברה ברחבי גרמניה, והייתה פופולרי בקרב הצופים. הייזר היה אחד האמנים בתערוכה והוא תויג כ"מנוון". באותה שנה, 1937, לא הוארכה עבודתו כפרופסור.
מלחמת העולם השנייה ואחריה עריכה
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שהה בתחילה בסאנרי-סור-מר, בצרפת, ואחריה שהה באלגאו וברייסגאו. בשנת 1943 הופצץ ביתו בדיסלדורף, והרס את עבודות האמנות שלו ואת אוסף האמנות שלו. הוא עקב אחרי נדודי משפחתו עד 1945. לאחר סיום המלחמה, חזר לדיסלדורף וב-1 בנובמבר 1945 הוא התחיל את עבודתו. הוא מונה למנהל האקדמיה לאמנות בדיסלדורף ב-7 בינואר 1946, וב-31 בינואר 1946 נבנה בית הספר ונפתח מחדש.
מוות ומורשת עריכה
ורנר הייזר נפטר מאי ספיקת לב בדיסלדורף ב-11 ביוני 1964 ונקבר בבית העלמין נורדפרידוף דיסלדורף.
בתו אורסולה בנסר (1915–2001) הייתה ציירת, והיא נישאה לצלם וולטר בנסר.
עבודתו כלולה באוספים שונים, כולל ספריית הקונגרס.
גלריה עריכה
-
קרנבל -
מסיכה -
בין הצמחים -
עיוור
קישורים חיצוניים עריכה
- ורנר הייזר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Heuser, Werner, Benezit Dictionary of Artists (באנגלית)
- ^ Deutsche Biographie, Heuser, Werner - Deutsche Biographie, www.deutsche-biographie.de (בגרמנית)
- ^ "The History of The Herald-Zeitung"
- ^ Johanna Ey, Mutter der rheinischen Avantgarde. Eine regionale Kunstgeschichte, www.rheinische-art.de
- ^ Degenerate Art, fcit.usf.edu