ז'אן-אטיין ליוטאר
ז'אן-אטיין ליוטאר (Jean-Étienne Liotard; 22 בדצמבר 1702, ז'נבה, הרפובליקה של ז'נבה (צר') – 12 ביוני 1789, ז'נבה) היה צייר וסוחר ביצירות אמנות. נודע בדיוקנאות הפסטל שלו.
 | |
| ז'אן-אטיין ליוטאר, דיוקן עצמי, פסטל על נייר, 1744 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1702 ז'נבה, רפובליקת ז'נבה  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביוני 1789 (בגיל 86) ז'נבה, רפובליקת ז'נבה |
| תחום יצירה | ציור (בעיקר דיוקנאות) |
| יצירות ידועות | "השוקולטיירית היפה", הקיסרית מריה תרזה, ליידי מרי מונטגיו |
  | |
קורות חייו ופועלו עריכה
ז'אן-אטיין ליוטאר נולד למשפחה הוגנוטית. אביו, צורף בעיסוקו, גלה מצרפת ב-1685 עם פרסום הקודקס השחור שאסר על בני דתות שאינן קאתוליות להתגורר בה. ליוטאר למד ציור בעיר הולדתו ז'נבה וכן בפריז. כל חייו נדד מבירה לבירה בארצות אירופה. ציורי הדיוקנאות שלו היו מבוקשים מאוד בחצרות מלכים, נסיכים ובני אצולה. ב-1736 הגיע לרומא, שם צייר את דיוקנאות האפיפיור קלמנס השנים עשר וכמה מהקרדינלים. בשנים 1738–1742 התגורר בקונסטנטינופול ושם צייר דיוקנאות של נכבדים עות'מאנים ושל אירופים, שגרירים וכן נוסעים ששהו בה, רובם ככולם בלבוש מזרחי, ומשום כך כונה בשם "הצייר הטורקי". ליוטאר עצמו המשיך לעטות תלבושת טורקית גם בשהותו באירופה.[1]
בשנים 1743–1745 שהה בווינה כצייר החצר ההבסבורגית, ושם צייר את דיוקנאות הקיסרית מריה תרזה ובני משפחתה, בהם מרי אנטואנט בת השמונה. ב-1746–1756 עבד בפריז, וממנה נסע להולנד וללונדון, שבה צייר בין היתר את דיוקנאות הנסיך מוויילז ואוגוסטה אשתו וכובד בתצוגת ציוריו באקדמיה המלכותית לאמנויות. ליוטאר יצר לא מעט דיוקנאות עצמיים.[2] בערוב ימיו חזר והשתקע בעיר הולדתו והִרבה בציורי טבע דומם ונופים. ב-1784, בגיל 82, נבחר למועצת המאתיים (אנ') של ז'נבה.
ליוטאר היה אמן רב-צדדי, מלבד ציורי הפסטל המעודנים קנה לו שם בעבודות אמייל, בתחריטי נחושת ובציורי זכוכית. מלבד זאת עסק באספנות של יצירות אמנות. ב-1781 פרסם חיבור על אמנות הציור.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
- ז'אן-אטיין ליוטאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) (מהדורת 1911)
- Jean-Étienne Liotard catalog raisonné, 1978
- "מסע בין טורקיה לפריז", מסעות בגארדרובה (בלוג), 5 בדצמבר 2015
- אוסף ציוריו במוזיאון לאמנות ולהיסטוריה בז'נבה (אנ')
הערות שוליים עריכה
- ^ ככלל, לבוש בן הזמן נחשב לבלתי מתאים ליצירות מסוגת ציורי היסטוריה (אנ')
- ^ אחרי נישואיו ב-1757, בגיל 54, ל-Marie Fargues, אף היא בת להוגנטונים, ציית לדרישתה של אשתו הצעירה וגילח את זקנו, כניכר בדיוקנאות העצמיים שיצר מאז
- ^ Traitédes principes et des règles de la peinture ("מסה על עקרונות וכללי הציור") (בצרפתית)
