ז'אק-בנין בוסואה
ז'אק-בנין בוסואה (בצרפתית: Jacques-Bénigne Bossuet; 27 בספטמבר 1627 - 12 באפריל 1704), תאולוג ומטיף צרפתי, חבר באקדמיה הצרפתית.
 | |
| לידה |
27 בספטמבר 1627 דיז'ון, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
12 באפריל 1704 (בגיל 76) פריז, ממלכת צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
Meaux Cathedral |
| השכלה | |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
חייו עריכה
בוסואה נולד לאב שהיה פרקליט בפרלמנט (בית הדין המחוזי) של העיר דיז'ון שבחבל בורגון בצרפת. הוריו החליטו להקדישו לכמורה והוא למד בבית ספר של הישועים בדיז'ון. בהיותו בן שלוש עשרה נתמנה אביו לפרקליט בפרלמנט של העיר מץ שבחבל לורן, ובוסואה הצעיר הפך לפרח כמורה בקתדרלה של מץ.
ב-1642 עבר לפריז ולמד שם פילוסופיה ותאולוגיה בבית הספר התיכון קולז' דה נאוואר, מוסד ידוע שנוסד במאה ה-14 לתלמידים מצטיינים מן הפרובינציה (אחרי המהפכה הצרפתית התמקם שם בית הספר הנודע אקול פוליטקניק). בתקופת הלימודים של בוסואה בתיכון עמד בראש המוסד התאולוג הקתולי ניקולא קורנה. ב-1648 שב בוסואה למץ ובשנה שלאחריה הוסמך שם לכומר. ב-1657 נשא דרשה בפני אן מאוסטריה, אמו של לואי הארבעה עשר מלך צרפת, ששכנעה את המלך להזמין את בוסואה לפריז. עד מהרה הפך בוסואה למטיף העיקרי בבתי התפילה של חצר המלכות הצרפתי. ב-1662 נשא בארמון הלובר את דרשתו המפורסמת "על חובתם של מלכים". בדרשותיו פנה לפעמים אל המלך ודרש ממנו לחדול ממעשי האהבים שלו ולשוב לאשתו. הוא הפך למורה המוסר של גבירות החצר ובהן הנרייטה אן הדוכסית מאורליאן, מאדאם דה לונגוויל ומדמוזל דה מונפסייה.
בוסואה היה במיטבו כאשר נשא הספדים. ב-1667 נשא הספד על מותה של אן מאוסטריה, וב- 1669 הספיד את הנרייטה מריה, אלמנתו של צ'ארלס הראשון ואמו של צ'ארלס השני מלכי אנגליה, שהייתה צרפתייה קתולית. ב-1670 נתמנה למורה פרטי של בנו החוקי היחיד של המלך לואי הארבעה עשר. ב-1671 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. ב-1677 פרסם את חיבורו "מחקר על הכרת האל והכרת עצמך". ב-1679 כתב את "מאמרים על ההיסטוריה האוניברסלית" ואת "פוליטיקה מתוך פשט לשונם של כתבי הקודש", שראה אור רק ב-1709, כמה שנים לאחר מותו של המחבר. ב-1688 כתב את ספרו "היסטוריה של התמורות בכנסיות הפרוטסטנטיות" שבו תקף את הכפירה הפרוטסטנטית. הוא קיווה להחזיר את כל ממלכות אירופה המערבית לחיק הכנסייה הרומית-קתולית, ובמשך שנים עמד בקשרים עם הפילוסוף הגרמני לייבניץ ששאף לאחד את העולם הנוצרי.
בוסואה נפטר בשנת 1704 לאחר שלקה במחלת אבנים בכליות.
משנתו התאולוגית עריכה
בוסואה הגן על המונרכיה האבסולוטית ועל זכותם האלוהית של מלכים. בספרו "פוליטיקה מתוך פשט לשונם של כתבי הקודש" ביסס את טיעונו במיוחד על התנ"ך, ממנו ביקש להוכיח כי בכל דור ישנו אדם הנבחר על ידי האל לשמש כמלך. לדעתו, מי שמתנגד לכוחו של המלך מתנגד לצו של אלוהים. כל המאורעות הגדולים בהיסטוריה הם חלק מתוכניתו הקדושה של האל. הרוח האנושית זקוקה לסמכות כדי להיות שלֵוה, וחופש המחשבה יכול להרוס את שלוות הנפש. החברה האנושית זקוקה לסמכות כדי לשמור על חוקי המוסר; הכפירה היא בגידה בחברה, במדינה ובכנסייה. אלה החושבים כי על הנסיך להימנע מלעשות שימוש בכוח כדי לכפות את הדת הקתולית אשמים בטעות גדולה. סמכות דתית בלבד מסוגלת להבטיח את קיום המוסר ואת יציבות המדינה ולחזק את רוח האדם כנגד המבוכה, השכול והמוות. המלך, מצידו, חייב לשמור את חוקי המדינה והמוסר אף יותר מבני עמו, וכן הוא מחויב לדאוג לרווחת עמו ולסלק מעליו יועצים הדואגים לענייניהם האישיים על חשבון העם; אך אין המלך מוסר דין וחשבון לפני אף בשר ודם, אלא רק לפני האל.
קישורים חיצוניים עריכה
- ז'אק-בנין בוסואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ז'אק-בנין בוסואה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)