פתיחת התפריט הראשי

ז'וזף קנטלוב

מלחין צרפתי

ז'וזף קנטלובצרפתית: Marie-Joseph Canteloube de Malaret‏, 21 באוקטובר 1879 - 4 בנובמבר 1957), היה מלחין ומוזיקולוג צרפתי הידוע בעיקר בגלל יצירתו "שירי אוברן".

ז'וזף קנטלוב
Joseph Canteloube
Joseph Canteloube.jpg
לידה 21 באוקטובר 1879
אנוניי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בנובמבר 1957 (בגיל 78)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סקולה קאנטורום עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

קנטלוב החל את מלימודי המוזיקה ב-1901 בבית הספר למוזיקה סקולה קנטורום שנוסד על ידי ונסן ד'אנדי. בהשפעת ד'אנדי הוא הקדיש עצמו לאיסוף שירי עם מחלקים שונים בצרפת וספרד ועיבד אותם לתזמורת, פסנתר, סולנים, מוזיקה קאמרית ועוד. הוא חיבר גם מוזיקה מקורית משלו שכללה גם שתי אופרות שלא זכו להצלחה.

הוא עיבד שירים מאזור הולדתו, אוברן (Auvergne), טורן, לנגדוק, חבל הבסקים, קטלוניה ועוד.

ב-1951 פרסם אוטוביוגרפיה על ד'אנדי.

שירי אוברןעריכה

קנטלוב אסף כמוזיקולוג שירי רועים מחבל אוברן בו נולד ופרסם אותם בחמש סדרות כ"שירי אוברן" (Chants d'Auvergne). הוא תזמר את השירים והם מבוצעים כיום על ידי זמרות סופרן בליווי תזמורת. השירים הם בשפה האוברניינית שהיא ניב מקומי של השפה האוקסיטנית.

מסדרה זו ידוע בעיקר השיר "ביילרו" (Baïlèro) שהוא השיר השני מהסדרה הראשונה. השיר מספר על רועָה ורועֶה הרועים את עדריהם משני צידי עמק שבו זורם נחל. היא משכנעת את הרועה לעבור עם עדרו לצד שלה שהוא טוב יותר. העיבוד התזמרתי העשיר של קנטלוב הפך יצירה זו למפורסמת מאד והיא משמשת לעיתים קרובות כשיר רקע לסרטי טלוויזיה העוסקים בחיי בר ומראים שדות מרעה הרריים ושוממים. קנטלוב ידוע ומוכר בעולם בזכות יצירה זו בלבד והוא שייך לקבוצת מלחינים המוכרים בגלל יצירה אחת מכל יצירותיהם[1]

קיימים ביצועים לשיר זה של שרה ברייטמן, נתניה דברת, ויקטוריה דה לוס אנחלס, קירי טה קאנאווה, אלי אמלינג, פרדריקה פון שטאדה ועוד.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ז'וזף קנטלוב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קנת וואלרי מקליש:מוזיקה קלאסית, מדריך למאזין, עמ' 197, הוצאת אחיאסף, 1994