פרדריקה פון שטאדה

פרדריקה פון שטאדה (באנגלית: Frederica von Stade נולדה ב-1 ביוני 1945) היא זמרת אופרה אמריקאית בפרישה-למחצה. מאז הופעת הבכורה שלה במטרופוליטן אופרה בשנת 1970, הופיעה באופרות, מחזות-זמר\ קונצרטים ורסיטלים באולמות ברחבי העולם, בהם לה סקאלה, האופרה הלאומית של פריז, האופרה של וינה, פסטיבל זלצבורג, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, פסטיבל גליינדבורן וקרנגי הול. בין המנצחים שעמם שרה קלאודיו אבאדו, ליאונרד ברנשטיין, פייר בולז, קרלו מריה ג'וליני, הרברט פון קאראיין, ג'יימס לוויין, ריקרדו מוטי, סייג'י אוזאווה, ג'וזפה סינופולי, גאורג שולטי ומייקל טילסון תומאס. היא הרבתה גם להקליט בסוגות מוזיקה שונות, והייתה מועמדת לתשעה פרסי גראמי כזמרת קלאסית מצטיינת. היא הרבתה להופיע גם בטלוויזיה.

פרדריקה פון שטאדה

לידה	1 ביוני 1945 (בת 79) סמרוויל, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	בית ספר מאנס למוזיקה Far Hills Country Day School
תקופת הפעילות	מ-1970
פרסים והוקרה	עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים המדליה הלאומית לאומנויות קצין מסדר האמנויות והספרות
www.fredericavonstade.com

כמצו סופרן השולטת בה במידה במוזיקה לירית ובקולורטורה, ביצעה חמישים ושבעה תפקידים אופראיים על הבמה ועוד שמונה בקונצרטים או על גבי תקליטורים, החל בתפקידי משנה וכלה בתפקידים ראשיים, הן גבריים והן נשיים וכן, בשנים האחרונות, תפקידי אופי. שמה נקשר בעיקר לאופרות מאת מוצרט, רוסיני, לרפרטואר צרפתי ולמוזיקה אמריקאית בת-זמננו, בייחוד יצירות מאת דומיניק ארג'נטו וג'ייק הגי. היא השתתפה בתשע בכורות עולמיות. בין התפקידים שבהם נודעה ביותר פנלופה ב"שיבת יוליסס", רוזינה ב"הספר מסביליה", אנג'לינה ב"לה צ'נרנטולה", שרלוט ב"ורתר", סנדרילון ב"לוסט", מליסנד ב"פליאס ומליסנד", האנה גלאווארי בהאלמנה העליזה (אופרטה) והגברת דה רושה ב"איש מת מהלך", וכן, בתפקיד מכנסיים, ככרובינו בנישואי פיגארו, הנזל בהנזל וגרטל (אופרה) ואוקטביאן באביר הוורד.

מאז פרישתה מעבודת ביצוע במשרה מלאה בשנת 2010, עוסקת פון שטאדה יותר ויותר בעבודת צדקה, בעיקר בעזרה למיזמים המטפחים חינוך מוזיקלי או תומכים בחסרי-בית. בין השאר היא מטפחת את המקהלה העממית של אוקלנד, מקהלת הרחוב של דאלאס והתזמורת הכוראלית של הנגנים הצעירים.

לגירושיה מבעלה הראשון, פיטר אלקוס, נודעה חשיבות בפיתוח חוק משפחה תקדימי באמריקה, שקבע כעיקרון, שכאשר נישואיהם של אמני במה מתפרקים, בתי המשפט יכולים לייחס ערך כלכלי לפרסומם האישי ולראות בו נכס זוגי לחלוקה עם בני הזוג הקודמים.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

פון שטאדה היא בת למשפחה גדולה ועשירה, שתפסה לאורך שנים מקום חשוב בחברה הגבוהה של צפון-מזרח ארצות הברית, ומוצאה מאירלנד פון שטאדה נולדה בסומרוויל, ניו ג'רזי, ב-1 ביוני 1945. שבעה שבועות לפני לידתה, ב-10 באפריל 1945, נהרג אביה בפעולה בגרמניה במלחמת העולם השנייה, כשהג'יפ שלו עלה על מוקש. המכתבים הרבים שכתב לאמה מאירופה נתנו לאחר שנים השראה לקים ואת' וריצ'רד דניאלפור לכתוב את מחזור השירים "אלגיות" למענה. היא תיארה את רגשותיה אל אביה במילות השיר "לאבא" משנת 2004, שג'ייק הגי כתב לו מוזיקה ושניהם ביצעו אותו באלבומו "בשר ואבן"

פון שטאדה נקראה על שם סבתה מצד אמה, פרדריקה לוקאס. משפחתה נהגה לקרוא לה בשם החיבה "פליקה", "ילדה קטנה" בשוודית, שאביה אימץ מספרה של מרי או'הארה, ידידתי פליקה, לכנות בו את סוסת הפוני האהובה שלו.

ב-6 בדצמבר 1946 נישאה אמה של פון שטאדה בשנית, לקצין גבוה בצבא ארצות הברית, הורייס ויליאם פולר. כדיפלומט בשירות משרד החוץ האמריקאי, לקח עמו את אשתו ואת ילדיה, פרדריקה ואחיה צ'ארלס, לשליחות באיטליה וביוון, אבל עבודתו השאירה לו כל כך מעט זמן עם בתו החורגת, שהיא כמעט לא הכירה אותו. זכרונות שהותה באתונה נתנו השראה לאחד משיריה במחזור השירים שלה "כנפי נייר", למוזיקה מאת ג'ייק הגי. שניהם הקליטו את השיר לאלבומו של הגי "פני האהבה: שירי ג'ייק הגי".

ב-6 באוקטובר 1950 עזבו שרה פולר וילדיה את לה האבר על האוניה "אמריקה" בדרכם חזרה לארצות הברית. בני הזוג פולר התגרשו ב-1951. שרה פון שטאדה בנתה לה חיים חדשים בוושינגטון הבירה, שם עבדה כמזכירה ב-CIA. פון שטאדה זוכרת את עצמה כ"ילדת מפתח", עם אם נמרצת, פיקחית, דברנית ובעלת חוש הומור, ש"בעיית השתייה" שלה לא פגעה בקשר החם והנלהב שלה עם בתה.

כהייתה בת שש-עשרה, לקחה אותה אמה לפסטיבל זלצבורג לשמוע את אביר הוורד עם אליזבת שוורצקופף וכריסטה לודוויג בניצוח קרל בהם. אף כי הגיעה לאולם הקונצרטים רטובה ופרועה, אחרי נסיעה בגשם במכונית דולפת, הוקסמה פון שטאדה מן האופרה, שהייתה בשבילה הדבר היפה ביותר ששמעה מעודה, והיא עדיין נוצרת את החתימה, שביקשה וקיבלה משוורצקופף כשראתה אותה מבעד לחלון מסעדה. בשנות לימודיה בנורטון התוודעה למוזיקה קלאסית יותר, כאשר שרה יצירות מקהלתיות מאת מוצרט, הנדל, פלסטרינה, אורלנדו לאסוס וז'וסקן דה פרה.

בעזרת מתנת סיום לימודים שקיבלה מסבה, עשתה את השנה שלאחר סיום התיכון בלימודים ועבודה בפריז, ולאחר זאת קיבלה עבודה כמוכרת במחלקת מכשירי הכתיבה של טיפאני בניו יורק. את קריירת ההופעות שלה החלה במשחק בלהקה של ערי שדה בתיאטרון המזח ושירה במועדוני לילה ובמחזות זמר מסחריים. ב-1966 ביקרה בבית ספר מאנס למוזיקה בניו יורק, בכוונה ללמוד שם באופן חלקי בקורס לשירה בקריאה ראשונה, אבל שוכנעה להירשם לתוכנית הלימודים לתואר ראשון. בשנץ הלימודים השנייה שלה, החלה ללמוד אופרה אצל סבסטיאן אנגלברג, שנשאר מורה והמדריך החשוב ביותר שלה עד מותו ב-1979.

אך לא ריכרד שטראוס ואף לא אחד מיתר המלחינים בפנתיאון הקלאסי יכול היה להרחיקה מסוג המוזיקה, ששבה את לבה בשנותיה הראשונות. כשבידרה את חבריה ומשפחתה באחד המפגשים שארגנה, שרה תמיד את שירי הפופ או הנעימות ממחזות הזמר שלמדה משמיעה.

קריירה

לאחר הופעה מוצלחת בחצי הגמר במבחני הבמה של המועצה הלאומית של מטרופוליטן אופרה ב-1969, הוזמנה פון שטאדה להצטרף לתוכנית האמון הצעיר של המטרופוליטן. כתוצאה מהזמנה מחדר החזרות למבחן במה פרטי עם סר רודולף בינג, הוחתמה על חוזה חניכות לשלוש שנים. הופעת הבכורה שלה במטרופוליטן הייתה כנער שלישי בחליל הקסם ב-10 בפברואר 1970. משם המשיכה לשחק בעוד שמונה-עשר תפקידי חניכות דומים.

ב-1971 הרשתה לה האופרה לצאת לחלטורות האופרה של סן פרנסיסקו ושל סנטה פה כססטו בחסדו של טיטוס וכ"כרובינו" בנישואי פיגרו בהתאמה, אבל ב-1972, משתות לתפקידים מאתגרים יותר, החליטה לפתח בקריירה עצמאית. היא החלה כ"כרובינו" בגרנד אופרה של בוסטון וכ"רוזינה" בספר מסביליה באופרה הלאומית של וושינגטון הבירה.

בשנה זו גם שרה לראשונה באירופה: היא זכתה לשבחים רבים ככרובינו בהפקות חשובות באופרה של פריז ובפסטיבל גליינדבורן. תוך זמן קצר הוזמנה לשיר בכל בתי האופרה היוקרתיים ביותר, כ"כרובינו" בזלצבורג ב-1974, כ"רוזינה" בבית האופרה המלכותי, קובנט גארדן ב-1975 ובלה סקאלה ב-1976 וכ"כרובינו" באופרה של וינה ב-1977. ההקלטה שלה ל"מיסה ההרמונית" של היידן (שהוקלטה על סרט הקלטה בניצוח ליאונרד ברנשטיין ב-1973) הייתה הראשונה במה שהתפתח לדיסקוגרפיה גדולה ואקלקטית, ושידור טלוויזיה של נישואי פיגארו מגליינדבורן ב-1973 העלתה אותה על מסלול של קריירה טלוויזיונית, שבזכותה הכירו עם הזמן צופי טלוויזיה באמריקה וברחבי העולם את פניה. אירועים בולטים בחיי ההופעות שלה כללו שירה בוושינגטון הבירה לפני הנשיאים ניקסון, קרטר, רייגן וג'ורג' ו. בוש, שירת סולו בקונצרט חגיגי לכבוד אולימפיאדת 1992 והשתתפות בקונצרט טלוויזיוני בניצוחו של ליאונרד סלטקין לזכר הנרצחים בהתקפות הטרור ב-11 בספטמבר.

המבנה ארך-הרגליים שלה והמצו-סופרן הרך והלירי שלה, שעלה אל מחוזות הסופרן, הייתה מייצגת נאמנה ומהוללת של תפקידי מכנסיים כגון "הנזל" בהנזל וגרטל, "אידאמנטה" באידומניאו ו"אוקטביאן" באביר הוורד. וכן - הודות ליופיה המרשים - הצליחה מאוד גם בתפקידי נשים ראשיים כמו "אנג'לינה" ב"צ'נרנטולה", "שרלוט" בורתר, "דוראבלה" בכך עושות כולן, "פנלופה" ב"Il ritorno d'Ulisse in patria" ו"צרלינה" בדון ג'ובאני. בשלהי הקריירה, עברה לתפקידי אופי, בהם "דספינה" ב"כך עושות כולן", "גשוויץ" בלולו ועוד. הרפרטואר שלה כלל יצירות החל בתקופת הבארוק, דרך התקופה הקלאסית והרומנטית ועד למוזיקה מודרנית (כולל ג'אז ופופ). ביצועי הבכורה הרבים שלה כללו את הבכורה האמריקאית של "שיבת אוליסה למולדת" מאת מונטוורדי, הביצוע הראשון במטרופוליטן אופרה של אידומניאו מאת מוצרט, ההקלטה הראשונה של "סנדרילון" מאת מאסנה וביצועי הבכורה העולמיים של אופרות מאת דומיניק ארג'נטו, למביט ביצ'ר, ריקי איאן גורדון, ג'ייק הגי, תומאס פאזאטיירי, קונרד סוזה והייטור וילה-לובוס. הופעותיה במחזות זמר מאת ליאונרד ברנשטיין וסטיבן זונדהיים שיקפו אהבה לתיאטרון מוזיקלי שראשיתה בילדותה, כשהאזינה לשירי ג'ורג' גרשווין וג'רום קרן בתקליטים הישנים של אמה.

אף כי הייתה בראש ובראשונה שחקנית מזמרת, הייתה פון שטאדה גם זמרת קונצרטים, בעיקר בשנות ה-90' ובשנות ה-2000. המלחינים שאת יצירותיהם התזמורתיות ביצעה בתדירות הגדולה ביותר היו מוצרט, מאהלר, ברליוז, דביסי, ראוול וקנטלוב. מלחינים אלה בלטו גם ברפרטואר הרסיטלים העצום שלה, לצד בריטן, פורה, הנדל, אופנבאך, פולנק, שנברג, שוברט, שומאן, ריכרד שטראוס ומלחינים אמריקאים רבים, שלביצועיהם הטיפה בהתלהבות ובמקרים רבים, גם הייתה להם השראה, בבחינת מוזה. "מלודיות" צרפתיות היו יקרות ביותר ללבה - כפרנקופילית מסורה, דיברה ברהיטות בצרפתית עוד בנעוריה וחיה בפריז למשך שנים אחדות בראשית שנות השלושים לחייה. הפסנתרן שעמו הרבתה ביתר לשיר היה מרטין כץ. עמיתים אחרים שהיו חשובים במיוחד לקריירה שלה היו המלחינים דומיניק ארג'נטו וג'ייק הגי, המנצחים קלאודיו אבאדו, ג'יימס לוויין ומייקל טילסון תומאס והזמרים קירי טה קאנאווה, מרילין הורן, תומאס אלן, תומאס המפסון, ריצ'רד סטילוול וסמיואל ראמי.

פון שטאדה חדלה להופיע באופן מלא בשנת 2010, אבל המשיכה להופיע מזמן לזמן סמוך למעונה באיסט ביי ובמקומות אחרים במשך העשור הבא ואל תוך שנו ה-20' של המאה ה-21. פעילויותיה בפרישה-למחצה כוללות השתתפות בקונצרטים לאיסוף תרומות, שיפוט בתחרויות שירה והוראת אינטרפרטציה בכיתות אמן.

חיים אישיים

פון שטאדה נישאה לפיטר אלקוס, זמר בס-בריטון ומורה למוזיקה, בשנת 1973. בתם ג'ני (פסיכולוגית קלינית) נולדה ב-1977, ובתם ליסה (מנהלת בחברת טכנולוגיה) ב-1980. הם התגרשו ב-1990, ופון שטאדה נישאה למייקל גורמן, תעשיין ובנקאי קליפורני, זמן קצר לאחר מכן.

פון שטאדה היא קתולית. בעבודת הצדקה המסועפת שלה היא עוסקת במגוון תוכניות, רובן נוגעות או לשאלות חינוך, בריאות או טיפול בחסרי-בית. הנשכרת ביותר מן הפילנתרופיה שלה היא התזמורת הכוראלית הצעירה, ארגון שמושבו באיסט ביי והוא מעניק לילדים ממשפחות מצוקה מלגות מוזיקה, חיזוק בלימודים וסיוע בהתפתחותם האישית כדי לתת להם הזדמנות להתקבל לאוניברסיטה.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של פרדריקה פון שטאדה

מדיה וקבצים בנושא פרדריקה פון שטאדה בוויקישיתוף

• פרדריקה פון שטאדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פרדריקה פון שטאדה, באתר AllMusic (באנגלית)
• פרדריקה פון שטאדה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פרדריקה פון שטאדה, באתר Discogs (באנגלית)
• פרדריקה פון שטאדה, באתר Songkick (באנגלית)
• פרדריקה פון שטאדה, באתר בילבורד (באנגלית)